המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חסר מקורות, מציג עמדה אחת כאילו האמת אחת ואין בלתה ועוד בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חסר מקורות, מציג עמדה אחת כאילו האמת אחת ואין בלתה ועוד בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
תוכנית המלחמה הסורית, כפי שהגיעה לידי אמ"ן מהמוסד ב-27 באפריל 1973

המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים היה אחד הגורמים המשפיעים על השתלשלות המלחמה, בין היתר, בגלל הצלחתן של מדינות ערב ליזום מתקפת פתע על ישראל וזאת חרף ידיעות רבות שהצביעו על סבירות גבוהה לפריצת מלחמה. מתקפת הפתע חרף הידיעות הרבות שקדמו לה נבעה מתוך הקונספציה השגויה, שמצרים לא תפתח במלחמה עם ישראל אלא בהתקיים תנאים מסוימים וסוריה לא תצא למלחמה ללא שיתוף פעולה עם מצרים ולכן, גורמי המודיעין הישראלי העריכו ערב המלחמה שהסבירות למלחמה היא נמוכה.

רקע

מצרים וסוריה ערב המלחמה

לקט מודיעין על התרגיל המצרי - תחריר 41 שיצא ב-30 בספטמבר 1973 על ידי אמ"ן

הניצחון של צה"ל במלחמת ששת הימים, הותיר את מצרים וסוריה מושפלות. בשנת 1969 ביטל נאצר את הפסקת האש עם ישראל, והחל במלחמת התשה אשר תכליתה הייתה להתיש את ישראל, ו"לזכות בנקודות" צבאיות. מספר חודשים לפני המלחמה, המצרים, יחד עם הסורים, תכננו את מבצע באדר, שכלל את צליחת התעלה, עקיפת קו המוצבים ובידודם, וייצוב קו הגנה חדש על קו המעברים בסיני. התכנית הסורית כללה את הבקעת קו ההגנה הישראלי ברמת הגולן, שחרור שטחי הרמה וייצוב קו הגנה על המורדות המערביים של הגולן.

למרות הרמזים והסימנים שהצביעו על היערכות למתקפה משותפת, בוצע תיאום המאמצים תוך הטעיית ישראל באמצעות העברת נתונים מטעים, כאשר ההטעייה חוזקה בשל הערכת אמ"ן השגויה ל"סבירות נמוכה" למלחמה.

ישראל

תוצאות מלחמת ששת הימים

הניצחון הסוחף של ישראל בכל החזיתות במלחמת ששת הימים הביאו לתחושת מציאות חדשה במרבית שכבות העם בישראל.

  • בקו הדרום הוקם קו ביצורים ומעוזים שנקראה קו בר-לב
  • התפיסה הרווחת בצמרת הצבאית והמדינית היא כי חיל אוויר חזק - הוא שיכריע את המלחמה הבאה.[דרוש מקור]
  • לישראל יתרון טכנולוגי בשדה הקרב.
  • הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני רווחה התפיסה כי "הם (מדינות ערב) לא יכולים, ולא מסוגלים.[1] תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בעיתוני ישראל.[2]

תפיסה זו קרסה באופן מוחלט עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים.

לכשל היו גורמים אחדים שהחשובים בהם:

  • שאננות בישראל בעקבות תחושת כוח שנבעה מההצלחה בשדה הקרב במלחמת ששת הימים, והובילה למה שכונה בוועדת אגרנט: "הקונספציה".
  • תיאום מאמצים מוצלח של מצרים ושל סוריה לקראת המלחמה (תיאום זה נפסק מיד עם פרוץ המלחמה).
  • ניתוח נתונים שגוי על ידי מקבלי ההחלטות ערב פרוץ המלחמה.
  • ההטעייה הערבית המוצלחת.

רמזים ומידע

המסמך שכתב ראש המוסד צבי זמיר בתום פגישתו עם המקור אשרף מרואן בלונדון
  • בסוף 1972 התקבלו במודיעין פיקוד צפון דיווחים על פיהם החלו הסורים לחפור עמדות לתותחים כבדים בקוטר 130 מ"מ שטווח הפעולה שלהם מכסה את כל רמת הגולן והגליל העליון.
  • בתחילת 1973 שברו הסורים את שגרת מערכי הצבא שלהם והתנהלותו. עד אז היו הסורים מדללים את הכוחות לקראת החורף בחדשים ספטמבר - אוקטובר ומעבים שוב באביב (מרץ-אפריל). הפעם הם הפסיקו ובמקום לדלל תגברו את הכוחות. באותו הזמן בעת "כוננות כחול לבן" התגלתה יכולתם של הסורים להניע כוחות במשך לילה אחד ממפקדות העורף עד לקו החזית תוך שמירת דממת אלחוט מלאה.
  • ביולי התברר מפענוח תצלומי אוויר שהסורים החלו לחפור עשרות אתרים לקליטת טילי קרקע-אוויר. במקביל, דיללו הסורים את מערך הטילים סביב דמשק והציבום בקו החדש בין דמשק לרמת הגולן. באותו חודש יצא דו"ח סודי של חיל האוויר שהתריע על כך שהטילים כאשר יוצבו באתרים החדשים יגבילו מאוד את חופש הפעולה של חיל האוויר ברוב חלקי רמת הגולן וכמשתמע מכך יפחיתו את יכולתו של חי"א לסייע לכוחות הקרקע. הטילים עצמם הוצבו באתרים החדשים לקראת סוף חודש אוגוסט. סך הכול הוצבו כ-30 סוללות שחציין מסוג SA-6.
  • באותו הזמן התגלו מחפורות חדשות שנועדו למרגמות כבדות מסוג 240 מ"מ. לפי הדוקטרינה הרוסית על פיה פעל הצבא הסורי, נועדו מרגמות אלה לשמש לכתישת מוצבי החי"ר לקראת הבקעת כוחות השריון.
  • בחודשים אוגוסט וספטמבר החל תיגבור יוצא דופן של מערכי הטנקים והתותחים הסורים.
  • כחודש וחצי לפני המלחמה החלו לזרום ידיעות שהצביעו על הכנות במצרים ובסוריה למלחמה.
  • יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון, התריע כי הצבא הסורי נמצא במוכנות למתקפה (24.9.73).
  • בפגישה שהתקיימה ב-25 בספטמבר בישראל, בין גולדה מאיר ובין חוסיין מלך ירדן, עדכן המלך חוסיין כי בכוונת מצרים וסוריה לתקוף בקרוב את ישראל. מידע זה הועבר לראש אמ"ן ולראש המוסד, אך לא נלקח ברצינות.
  • בחיל המודיעין נאסף מידע רב ממקורות גלויים וסמויים.
  • משפחות היועצים הרוסים עזבו במפתיע באמצעות רכבת אווירית את מצרים וסוריה לפני תחילת המלחמה. עיקר העזיבה התרחשה ב-4.10.73, והיא התגלתה על ידי קציני איסוף מידע ישראליים.
  • סוכנות הביון ה-CIA של ארצות הברית, העבירה לישראל מידע כי הסורים מתכוונים לתקוף בקרוב.[דרוש מקור]
  • ב-5 באוקטובר נפגש ראש המוסד, צבי זמיר, עם הסוכן אשרף מרואן, קיבל ממנו מידע מפורט על מועד פרוץ המלחמה ועל תוכניות המלחמה של המדינות המשתתפות, והעבירם בבהילות לממשלה.
  • טיסות איסוף מודיעין ומתצפתים קרקעיים דיווחו על הכנות למתקפה, הן בחזית הסורית, הן על גדת התעלה.
  • ראש ענף סוריה במודיעין, אביעזר יערי, התריע על מוכנות הצבא הסורי למלחמה קרובה.
  • תרגיל "תחריר 41" לא התקיים כמצופה, והחיילים המצריים קיבלו פקודה לאכול ולהיות בכושר למרות צום הרמדאן.

אגף המודיעין

אגף המודיעין של צה"ל הביא שפע של ממצאים ומידע אשר נאסף בחודשים, בשבועות ובימים שלפני המלחמה. המידע הגיע ממקורות טובים, ונדירים באיכותם, וחיבור המקורות הצביעו בבירור על המגמה כי פניהן של מצרים וסוריה למלחמה.

מניתוח ההתנהגות ותהליך הסקת המסקנות של מחלקת המחקר, אמ"ן, וראש אמ"ן, עולה הכשל במלואו, כאשר מקבלי ההחלטות היו שבויים בקונספציה השוללת אפשרות של מלחמה, עד כדי כך שגם נתונים מובהקים אשר הוצבו בפניהם לא הזיזו אותם מדעתם.[דרוש מקור]

סבירות נמוכה

סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים

המונח "סבירות נמוכה", נתפס בהקשרו למלחמת יום כיפור, כביטוי של שאננות, אי בדיקת הנתונים שהיו גלויים וברורים, וכחטא של יוהרה שהובילו לכשל הצבאי והמדיני. מאז החלו להצטבר עדויות על פריצה אפשרית של מלחמה, העריך המודיעין הישראלי שקיימת "סבירות נמוכה" למתקפה מצרית על ישראל. הערכות המודיעין נשארו יציבות כי קיימת "סבירות נמוכה" לפרוץ מלחמה, זאת למרות אזהרות של המוסד (אשר הערכותיו לא התקבלו, וניתנה עדיפות לדעת אמ"ן).

בישיבת המטה הכללי של צה"ל שהתקיימה ב-5 באוקטובר אמר ראש אמ"ן, אלי זעירא שמלחמה היא "בסבירות נמוכה ואפילו נמוכה מהנמוכה".[3]

גם כאשר הביא ראש המוסד יומיים לפני פרוץ המלחמה, ידיעה ממקור מהימן - הסוכן "בבל", שמצרים וסוריה מתכוונות לתקוף, נשארו אנשי אגף המודיעין (אמ"ן) בדעתם כי הסבירות נמוכה לפרוץ מלחמה, ובשל היוקרה ממנה נהנו אמ"ן, נתקבלה דעתם על ידי הדרג המדיני.

ערב המלחמה, כאשר הצטברו נתונים משמעותיים, פנה הרמטכ"ל, דוד אלעזר, לממשלה וביקש לגייס אנשי מילואים. אך הממשלה דחתה את הבקשה.[דרוש מקור: כנראה טעות] ביום שישי, 5 באוקטובר, הרמטכ"ל אמר שהוא שומר את גיוס המילואים לאינדיקציה נוספת, זאת בתשובה לשר גלילי בישיבה עם ראש הממשלה.

גם ביום שישי בערב, כאשר נודע שפינוי המשפחות הרוסיות מסוריה ומצריים הוא בגלל מלחמה קרובה, (ידיעת יחמור) נשארו אנשי אגף המודיעין (אמ"ן) בדעתם כי הסבירות נמוכה לפרוץ מלחמה, ובשל היוקרה ממנה נהנו אמ"ן, נתקבלה דעתם על ידי הדרג המדיני.[4]

המודיעין הישראלי

בעת המלחמה רוכז המודיעין הצבאי על ידי אגף המודיעין של המטה הכללי (אמ"ן)

מפקדי צה"ל באגף המודיעין והמוסד
תפקיד דרגה[5] ושם
רמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), רמטכ"ל צה"ל, האמין כי עומדת להפתח מלחמה, והזהיר על כך. החל על דעת עצמו, וללא אישור דיין, בגיוס מילואים מצומצם החל מ-5 באוקטובר, כמו כן דרש דדו לפתוח במכה מקדימה של מטוסי חיל האוויר, ביום הכיפורים בשעה 11:00, ואף הוציא פקודה למתקפה זו, אך דיין לא אישר מתקפה זאת. דדו ניהל את המלחמה בקור רוח ובשיטתיות עד שהגיע למהפך בתוצאות שדה הקרב. למרות זאת, מצאה ועדת אגרנט את דוד אלעזר נושא באחריות הצבאית לכשל, והמליצה על הפסקת כהונתו של דדו כרמטכ"ל יחד עם סיום כהונתו של ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא. בדו"ח הוועדה נכתב כי אלעזר "נושא באחריות אישית גם בעניין הערכת המצב וגם בעניין מוכנותו של צה"ל". בעקבות המלצת הוועדה, הגיש דוד אלעזר את התפטרותו לממשלה ב-3 באפריל 1974, וזאת תוך שהוא טוען כי נגרם לו עוול, בעיקר על רקע העובדה כי הוועדה לא המליצה על סנקציות כלשהן נגד הדרג המדיני, וכי לא נלקח בחשבון תפקודו במהלך המלחמה, והעובדה כי בסופו של דבר הסתיימה המלחמה בניצחון.
ראש אמ"ן אלוף אלי זעירא, ראש אגף המודיעין, לפי ועדת אגרנט - אבי הקונספציה, החזיק בדיעה כי מצרים וסוריה לא יעזו לתקוף את מדינת ישראל ללא יכולת תקיפה בעומק ישראל, ולכן – הסבירות למלחמה נמוכה. אלי זעירא החזיק בגרסתו ממש כמעט עד פרוץ המלחמה, ומשום היוקרה לה זכה בדרג הפוליטי, השפיעה דעתו על החלטתם של משה דיין וגולדה מאיר, אשר העדיפו את גרסתו על פני גרסת ראש המוסד - צבי זמיר. ועדת אגרנט מצאה את אלי זעירא כאשם וכאחראי יותר מכל להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילת המלחמה. בשל חלקו במחדל יום הכיפורים המליצה הוועדה להדיחו מראשות אמ"ן.
ראש המוסד צבי זמיר התריע לכל אורך הדרך על סימנים להכנות למלחמה. 10 שעות לפני פרוץ המלחמה, בעקבות פגישתו בלונדון עם סוכן המוסד הבכיר בבל, מפגש זה שכנע את זמיר כי פני מצרים וסוריה למלחמה. לפנות בוקר, ביום הכיפורים, התריע זמיר לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים - "היום תפרוץ מלחמה", ובעקבות כך גייסו מילואים. לאחר המלחמה האשים זמיר את אלי זעירא בכשל המודיעיני לפני המלחמה, ובכנס של ראשי המודיעין אף טען כי "הפיקוד הבכיר ביותר של החיל (מודיעין) סגר עיניים והתעלם".

המודיעין המצרי

ערך מורחב – מבצע ניצוץ (1973)

הצלחת המיסוך והסודיות של קברניטי הצבא וההנהגה המצרית, גרמו לכך שבישראל לא הצליחו לזהות בוודאות את נכונותה של מצרים לצאת למלחמה. המיסוך וההטעייה, יחד עם שאננות היתר ו"ליקוי המאורות" של מקבלי ההחלטות בישראל, הובילו צעד אחר צעד עד לפרוץ המלחמה בהפתעה גמורה מבחינת ישראל.

  • המצרים הסתירו את כוונתם לצאת למלחמה מבכירי הצבא, וגם משותפיהם בסוריה. רק יומיים לפני ההתקפה עודכנו מפקדי הארמיות המצריות בפרטי המבצע, בעקבותיו דילגו כוחות לכיוון התעלה בצורה זהירה, ובמסווה של "תרגיל צבאי".
  • צוות ההסברה והחוץ של מצרים עודכן, ועדכן כך את העולם ואת ישראל, כי הפעילות במצרים אינה אלא תרגיל צליחה צבאי. ואכן, ההודעות שולבו בתרגילי צליחה שנערכו על שפת התעלה, עד ל"הרדמת" העירנות של המודיעין הישראלי.
  • בעקבות הצלחת ההטעיה המצרית, גויסו בשבועות שלפני המלחמה כוחות מילואים במסווה של תרגיל עוצבתי. חשוב לציין כי מאז סיום מלחמת ההתשה החזיקה עדיין מצרים קרוב ל-5 דיוויזיות בקו התעלה, ועל כן לא היו צריכים גיוס מילואים נרחב.
  • בשעות הבוקר ביום כיפור עצמו, מדווח פרדי עיני, ראש לשכתו של צבי זמיר, בעקבות פגישתו בלונדון עם הסוכן "בבל", כי מלחמה תפרוץ במהלך היום. אך עדיין ראש אמ"ן אלי זעירא, דבק בעמדתו כי לא תפרוץ מלחמה, והחזיק בעמדתו זו עד לתחילת נפילת הפגזים הראשונים.
  • ביום כיפור בשעה 13:55, מתחילה הפגזה כבדה בחזית התעלה ובחזית הסורית, ולאחריה חוצים המצרים את התעלה על גבי 12 ראשי גשר, עוקפים את קו המעוזים, ומגיעים למרחק 8 קילומטרים מהתעלה.

במקביל, פורצים הכוחות הסוריים לרמת הגולן, ושועטים כמעט ללא הפרעה עד לדרום הרמה, ומדרונות הכנרת, ועוצרים. במקביל, מתחולל קרב שריון בשריון עז ב"עמק הבכא", דבר שישפיע בהמשך המלחמה על הכוחות המתקדמים בדרום הרמה, ויביא בסופו של דבר לעצירת, ואף להדיפת הכוחות הסוריים.

חקירת הכשל

ועדת אגרנט

ערך מורחב – ועדת אגרנט

ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 בעקבות תפקוד צה"ל והדרג המדיני לפני ובתחילת מלחמת יום-הכיפורים. הועדה נקראה על שמו של יושב-ראש הוועדה - נשיא בית-המשפט העליון ד"ר שמעון אגרנט.

חברי הוועדה

מטרות הוועדה על חברי הוועדה הוטל להכין דוח על המידע שהיה זמין לפני המלחמה בקשר לתנועותיהן ולכוונותיהן של מצרים וסוריה, על הערכת אותו מידע על ידי המוסדות הצבאיים והאזרחיים המוסמכים ועל מוכנותו של צה"ל למלחמה בכלל, ובמיוחד ביום שלפני פרוץ המלחמה, 5 באוקטובר 1973.

מסקנות עיקריות של הוועדה

  • נמתחה ביקורת קשה על חוסר מוכנות הצבא ללחימה ועל הליקויים בתיאום הבין-זרועי.
  • הוועדה קבעה כי בצה"ל רווחה קונספציה שלא תפרוץ מלחמה, ובעטיה, איתותים ברורים לא הוערכו כראוי וגרמו ל"ליקוי מאורות".
  • בין התוצאות המעשיות של דוח הוועדה:
    • חיזוק כלי ההערכה של המוסד ושל מחלקת המחקר של משרד החוץ, כהשלמה לאלו של אמ"ן.
    • מינוי יועצים לראש הממשלה לענייני מודיעין ולענייני ביטחון.
    • פיטורי הרמטכ"ל וראש אג"ם (אגף מבצעים).
    • העברת קצינים שונים לתפקידים אחרים.

משבר אמון בהנהגה

לאחר פרסום דו"ח ועדת אגרנט בציבור, ומשהתברר כי הוועדה לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון משה דיין, וגם שיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר, גברה התסיסה בציבור, והועמק משבר האמון של רוב הציבור בהנהגה המדינית.
החלו לפעול מספר תנועות מחאה עם דגשים שונים, כאשר המשותף לכולם הוא הדרישה מהדרג המדיני ובמיוחד מראש הממשלה גולדה מאיר ומשר הביטחון משה דיין - לשאת באחריות ולהתפטר. תנועת המחאה המפורסמת מכולם החלה משביתת רעב יחיד של מוטי אשכנזי, שהיה מפקד מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב, והמעוז היחידי שלא נכבש במלחמה. מוטי אשכנזי דרש את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין. והחל בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה בגפו. המחאה של אשכנזי, שהתחיל כמפגין בודד, תפסה תאוצה ועם הזמן הצטרפו אליו רבבות אזרחים וחיילי מילואים שהגיעו ישר מהחזית, שקראו להתפטרות הממשלה.

תוצאות הכשל

מדינות ערב

למדו מהכשל כי ישראל אינה בלתי מנוצחת, וכי יש לה נקודות תורפה, גם כאלה הנובעות מ"שאננות יתר", ומטעויות אנוש ואגו. עד היום נלמדת מלחמת יום הכיפורים בחלק ממדינות ערב כהצלחה וכמלחמת ניצחון של הערבים, זאת למרות המהפך והחזר השליטה בשטח על ידי צה"ל בעיקר בשבוע השני של המלחמה. תחושת הניצחון בקרב, נובעת בעיקרה מתחושת הכוח של מדינות ערב, אשר נבעה בעיקרה מנטילת היוזמה והשליטה המוחלטת של צבאות סוריה ומצרים בשטח בימים הראשונים למלחמה, זאת מול ההפתעה, ותחושת אין האונות והייאוש בצד הישראלי. אלה החזירו למדינות ערב את הביטחון העצמי ואת האמונה ביכולתן ובכוחן, שאבדו מאז מלחמת ששת הימים.

בישראל

אחד הלקחים שיושמו בעקבות המלחמה, הוא הקמת מחלקת בקרה של חיל המודיעין, אשר תפקידה הוא לבחון דווקא את האפשרויות הבלתי סבירות, ואת ההפך מהגרסאות של מקבלי ההחלטות, ולהביא נימוקים שכנגד, וכך לצמצם הפתעות בשדה המערכה העתידי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלי זעירא, ראש אמ"ן, בהופעה בפני ועדת החוץ והביטחון, 10 באוגוסט 1973, "אין בליבה של מצרים שום ספק שיחסי הכוחות והמצב הפולטי העולמי, אינם מאפשרים מהלך הגיוני של פתיחה באש"אין בליבי ספק...
  2. ^ חיים פרנקל, חד, חלק, אלגנטי, באתר "העין השביעית"
  3. ^ ירון דרוקמן, ראש אמ"ן בערב יום כיפור 1973: הסבירות למלחמה נמוכה מהנמוכה, באתר ynet, 17 בספטמבר 2018
  4. ^ המרכז למורשת המודיעין, עמוס גלבוע,"ידיעת זהב" מודיעינית שהוחמצה [1]
  5. ^ הדרגה רשומה כפי שנשאו בעת המלחמה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37169137המודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המודיעין_הישראלי_ערב_מלחמת_יום_הכיפורים&oldid=2380258"