מי שתייה

מי ברז

מי שתייה הם מים שאיכותם ודרגת ניקיונם מאפשרים את שתייתם על ידי בני אדם ללא סיכון. במרבית המדינות המפותחות מי השתייה מסופקים ישירות לבתים, לעסקים ולמפעלים באמצעות צנרת. במדינות בלתי מפותחות לחלקים גדולים מהאוכלוסייה אין גישה למי שתייה, והמים הזמינים מזוהמים על ידי פתוגנים או רעלנים.

איכות מי השתייה

שלט האוסר על שתייה במקומות בהם המים לא נקיים

רק באמצע המאה ה-19 התברר הקשר בין שתיית מים מזוהמים לבין מחלות ומגפות, כאשר זיהום מי השתייה נבע בעיקרו מזיהום מקורות המים בביוב. גם כיום, מרבית זיהום מי השתייה בעולם מקורו בחדירת שפכי ביוב למים, דבר המעלה את ריכוז הפתוגנים. בשנת 2006 נרשמו כ-1.8 מיליון מקרי מוות עולמיים בשל מי שתייה מזוהמים.

נכון לשנת 2006, ל-1.1 מיליארד מתושבי כדור הארץ אין גישה למי שתייה נקיים.

מרבית מקורות המים דורשים טיפול מסוים של המים (ניקויָם) על מנת להביא אותם לאיכות מתאימה לשתייה. היקף הטיפול תלוי באיכות המים הטבעיים ומקורם.

השיטה הבסיסית ביותר לניקוי מים היא באמצעות הרתחתם; הרתחה המתבצעת במשך מספר דקות מביאה להרג מרבית הפתוגנים במים. מאידך, פעולה זו צורכת דלק ומזהמת, וכמו כן מעלה את ריכוז המתכות, בכללם מתכות מזיקות, כגון עופרת. שיטות טיפול אחרות הן סינון המים, טיהור כימי של המים, וטיהור באמצעות קרינה אולטרה סגולה.

הפרמטרים לניקיון המים מתחלקים לשתי קטגוריות: פרמטרים כימיים/פיזיקליים ופרמטרים ביולוגיים:

• הפרמטרים הכימיים/פיזיקליים מתייחסים למזהמים כגון מתכות כבדות, תרכובות אורגניות כגון תרכובות ארסן וזרחות, ומשקעים במים, שהצטברותם בגוף יכולה לגרום למחלות ואף למוות.
• הפרמטרים הביולוגיים מתייחסים לסוגי חיידקים במים (למשל קוליפורמים, קולי צואתי, וכולרה) וכן לנגיפים וטפילים החיים במים (למשל בילהרציה).

גישה למי שתייה

זמינות מי שתייה נקיים לאוכלוסייה ברחבי העולם:
ירוק - מעל ל-95% מהאוכלוסייה
צהוב - ל-75%-95% מהאוכלוסייה
אדום - פחות מ-75% מהאוכלוסייה

המים מכסים 70% מפני כדור הארץ, אך רובם מלוחים ואינם ראויים לשתייה. מקורות מי השתייה הם:

• אגמים ונהרות
• מי תהום

מקורם של מים לא-מלוחים אלה במי גשם ומשקעים אחרים (שלג, ברד), וכן בקרחונים.

מקור נוסף למי שתייה הוא באמצעות התפלה של מים מליחים והפיכתם למי שתייה.

מי השתייה מסופקים לריכוזי האוכלוסייה באמצעות מערכות צנרת, שמטרתן הבאת מי השתייה ליעדם, תוך שמירה על איכותם ומניעת זיהומם. בפועל, שיעור אובדן המים הממוצע כתוצאה מדליפות הוא 50%.

אחוז האוכלוסייה עם גישה למי שתייה נקיים במדינות שונות (2000)

מדינה	%		מדינה	%		מדינה	%		מדינה	%		מדינה	%
אלבניה	97		אלג'יריה	89		אזרבייג'ן	78		ברזיל	87		צ'ילה	93
סין	75		קובה	91		מצרים	97		הודו	84		אינדונזיה	78
איראן	92		עיראק	85		קניה	57		קוריאה הצפונית	72		קוריאה הדרומית	92
מקסיקו	88		מולדובה	92		מרוקו	80		מוזמביק	57		פקיסטן	90
פרו	80		הפיליפינים	86		סינגפור	100		דרום אפריקה	86		סודאן	67
סוריה	80		טורקיה	82		אוגנדה	52		ונצואלה	83		זימבבווה	83
בכל המדינות המתועשות ל־100% מהאוכלוסייה יש גישה למי שתייה נקיים.

רק ל-45% מתושבי אפריקה יש גישה למי שתייה נקיים

מכונות המספקות מי שתייה מטוהרים בתאילנד

ראו גם

• מי שתייה באפריקה
• הרתחה
• הפלרת מי-שתייה

קישורים חיצוניים

• מזיקים במי שתיה
• מי שתייה - המרכז לחקר המגפות בארצות הברית
• מי שתייה - באתר ארגון הבריאות העולמי
• איגוד המים הבינלאומי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32750028מי שתייה