מטה רוטור
מַטֵּה-רוטור או טילט-רוטור (באנגלית: Tiltrotor) הוא כלי טיס שבו כוח העילוי וכוח הדחף נוצרים ממדחפים שכיוונם ניתן לשינוי, ובכך משלב את יכולת ההמראה ונחיתה אנכית, עם המהירות וטווח הטיסה של מטוס.
היסטוריה
הרעיון לבניית כלי טיס בעל יכולת המראה ונחיתה אנכיים שעושה שימוש ברוטורים המותקנים בקצות הכנפיים מקורו בשנות השלושים של המאה העשרים. העיצוב הראשון המזכיר את מטי הרוטור המודרניים, נרשם כפטנט על ידי ג'ורג' לברגר במאי 1930, אולם הדגם לא פותח.
במלחמת העולם השנייה פיתחו הגרמנים אב טיפוס בשם פוקה-אכגליס FA-269, הדגם שפיתוחו החל בשנת 1942 מעולם לא טס.
שני האבות-טיפוס הראשונים שטסו, היו טראסדנטל מודל 1-G (Transcendental Model 1-G) וטראסדנטל מודל 2. פיתוח דגם ה-1-G החל בשנת 1947 בניו קאסל שבדלאוור, על ידי שני עובדי יצרנית המסוקים קלט אוטוג'ירו (Kellett Autogiro). הפיתוח ארך כשבע שנים, וטס את טיסת הבכורה שלו ב-6 ביולי 1954. הכלי טס כשנה עד ה-20 ביולי 1955, אז נהרס כשהתרסק למפרץ צ'ספיק.
בשנת 1956 קיבלו שני המפתחים תקציב מחיל האוויר של ארצות הברית עבור פיתוח דגם מחליף לזה שהתרסק. הדגם השני פותח וטס זמן קצר לאחר מכן, אך חיל האוויר האמריקאי העדיף את הפיתוח של בל הליקופטר; הבל XV-3 על פני הטראסדנטל, נסוג ממימון הפרויקט, ופיתוח הדגם המחליף בוטל. הטראסדנטל היה הטילט-רוטור הראשון שהמריא כמסוק, המשיך לטוס כמטוס, והצליח להטות את מדחפיו עד לזווית של 82°[1].
באוקטובר 1953 זכתה בל הליקופטר בחוזה פיתוח לשני כלי טיס למטרות בדיקה, הכלי המריא לראשונה ב-11 אוגוסט 1955. בין דצמבר 1958 ליולי 1962 צברו הבל XV-3 125 שעות טיסה ב-250 טיסות, וכן הצליחו לעבור למצב אופקי 110 פעמים. באפריל 1966 ניזוקו המטוסים בעת בדיקות שנערכו להם במנהרת רוח, ומרכז המחקר איימס הודיע על השלמת המחקר.
במקביל התפתחה טכנולוגיה קשורה היא המטה כנף (טילט-ווינג tiltwing), שבה שתי הכנפיים מסוגלות להסתובב אנכית ואופקית, בניגוד למטה-רוטור שבו מסתובבים המדחפים בלבד.
בסלון האווירי בפארנבורו שהתקיים בשנת 1968, הציגה יצרנית המטוסים הבריטית; וסטלנד דגם אזרחי ניסיוני בעל 68 מושבים בשם We 01C.
בשנת 1972 החלה חברת בל הליקופטר במימון נאס"א וצבא ארצות הברית בפיתוח ה-XV-15, מטוס מחקר בעל שני מנועים. מדגם זה נבנו שני מטוסים, במטרה לחקור את ביצועיו המבצעיים של המטוס.
בשנת 1980 נכשל מבצע ציפורן הנשר שנועד לחלץ את 52 בני הערובה באיראן, כישלון המבצע הביא למסקנה כי יש צורך בכלי טיס חדש בעל יכולת הטיית-רוטור. בשנת 1981 התקבלה החלטה על פיתוח כלי טיס שכזה, בדצמבר 1982 פתח משרד ההגנה במכרז לקבלת הצעות לעיצוב הראשוני, ובאפריל 1983 זכה במכרז הדגם של בל הליקופטר ובואינג. הדגם אותו פיתחו החברות במשותף הוא הבל-בואינג V-22 אוספריי, מטה-רוטור בעל שני מנועי טורבו-ציר (Turboshaft) המתבסס על הניסיון שנרכש בפיתוח ה-XV-3 וה-XV-15.
בשנת 1996 חברו יחד בל ובואינג במטרה לייצר מטה-רוטור אזרחי שיתבסס על האוספריי, אולם במרץ 1998 זנחה בואינג את התוכנית. בספטמבר 1998 הודיעה בל כי תייצר את הכלי יחד עם החברה האיטלקית אגוסטה (כיום אגוסטה-וסטלנד), לשם כך הקימו חברה משותפת בשם בל/אגוסטה-וסטלנד (BAAC), המטה-רוטור שמייצרת החברה נקרא AW609.
בשנת 1993 החלה בל לפתח כלי טיס בלתי מאויש מטה-רוטור, בשם אייגל איי (Eagle Eye). הכלי טס לראשונה ב-6 במרץ 1998. בשנת 2013 הודיעה אגוסטה-וסטלנד כי פיתחה מטה-רוטור היברידי שבו הרוטורים מותקנים בתוך הכנפיים, ואשר טס בשנת 2011. השם שניתן לתוכנית הוא "פרויקט זירו"[2].
בספטמבר 2005 חברו בל ובואינג שוב על מנת לבצע מחקר רעיוני לפיתוח מטה רוטור גדול בעל ארבעה מדחפים, שניים על הכנף הקדמית ושניים על האחורית, כלי זה נקרא מטה-רוטור מרובע (Quad Tiltrotor)[3].
בינואר 2013 נכנסו לתוקף תקנות חדשות של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית, הנוגעות לצמצום הרעש ממטי-רוטור[4].
רשימת מטי רוטור
- אוגוסטה-ווסטלנד AW609
- אוגוסטה-ווסטלנד פרויקט זירו
- אמריקן דיינמיקס AD-150
- בל XV-3
- בל XV-15
- בל אייגל איי
- בל-בואינג V-22
- X-19
- פוקה-אכגליס FA-269
- פנתר (כטב"ם)
קישורים חיצוניים
אייל בירנברג, נא להכיר: משפחת טילט, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
- ^ Transcendental באתר helis.com
- ^ Meet Project Zero, the World’s First Electric Tilt-Rotor Aircraft באתר wired, 3 ביוני 2013
- ^ Quad Tiltrotor QTR באתר globalsecurity
- ^ Noise Certification Standards for Tiltrotors באתר רשות התעופה הפדרלית האמריקאית, 8 בינואר 2013
23362321מטה רוטור