מחיאת כפיים
מחיאת כפיים היא הטחת שתי כפות הידיים הפרושות זו בזו והצליל הנוצר תוך כדי כך.
מחיאות כפיים נהוגות כמחווה להבעת הערכה, ונמחאות בדרך כלל על ידי קהל בסיום הופעה אמנותית, נאום, מצגת וכיוצא בזה.
מחיאת כפיים משמשת גם כליווי קצבי למוזיקה, שירה או ריקוד. שימוש כזה במחיאת כפיים ככלי הקשה נפוץ במיוחדת במוזיקת גוספל ובפלמנקו. סטודנטים למוזיקה נוהגים למחוא כפיים בקצבה של מוזיקה כתובה על מנת ללמוד את ערכם של תווים שונים ולהתרגל לקצבן של יצירות חדשות הנלמדות. במופעים מוזיקליים יש והאמן מזמין את הקהל להצטרף במחיאות כפיים לפי קצב המוזיקה.
בתנ"ך מופיעה מחיאת הכפיים, כתגובה לדבר משמח[1].
תשואות
כשקהל מוחא כפיים לאות הערכה, כמקובל במערב, כל אדם בקהל מוחא באופן שונה, אך מחיאות כל הקהל נוטות להסתנכרן במידה מסוימת. כדוגמה לתקשורת לא מילולית המונית, מחיאות הכפיים של הקהל הן מדד פשוט לחוות הדעת הממוצעת של כלל הקהל - ככל שהרעש המופק עז וממושך יותר, כך חזקה יותר ההערכה.
מחיאות כפיים נפוצות בכל העולם ומבוצעות במגוון דרכים. אופן הביצוע הוא תלוי תרבות. לרומאים היה פולחן של תשואות בהופעות בציבור, שהביע רמות שונות של הערכה: הקשה באצבע צרידה, מחיאה בכפיים פתוחות או באגרופים, נפנוף כנף הטוגה - מנהג שהקיסר אורליאנוס החליף בממחטות שחילק לנתיניו. בתיאטרון הרומי הקהל הביע הערכה באמצעות שירה.
בתחילת ימי הנצרות הועתקו מנהגי הבעת ההערכה מהתיאטרון אל הכנסייה. במאות ה-4 וה-5 היה נהוג למחוא כפיים למטיפים אהודים.
בצרפת התקיים החל מהמאה ה-16 מוסד ה-Claque (מחיאת כפיים בצרפתית) - קבוצות של מריעים מקצועיים שמחאו כפיים תמורת שכר בתיאטראות ובבתי האופרה. מטרת התארגנות זו הייתה ליצור בעיני הקהל אשליה של רמת הערכה מוגברת. המנהג נפוץ גם לאיטליה (למשל בלה סקאלה במילנו), וינה, לונדון (קובנט גארדן), וניו יורק (המטרופוליטן אופרה). המוסד דעך במאה ה-20. בין המתנגדים לו היו גוסטב מאהלר וארטורו טוסקניני.
בימינו, מחיאת כפיים במהלך קונצרט נחשב כהפרת כללי הנימוס המקובלים, זאת בניגוד לנהוג באופרה. בתיאטרון ובעצרות פוליטיות נהוגות מחיאות כפיים גם עם עלייתם לבמה של שחקנים ופוליטיקאים מוכרים, עוד בטרם פצו פה. מנהג זה מיועד להבעת הערכה על הישגי העבר.
בנסיבות מסוימות נהוג למחוא כפיים במהלך האירוע. נשיא ארצות הברית, מופרע לעיתים תכופות על ידי מחיאות כפיים בנואמו את נאום מצב האומה השנתי. ישנם אף ערוצי חדשות בטלוויזיה האמריקאית המנהלים מעקב אחר מספר ההפרעות הללו. בהופעות ג'אז מוחאים לעיתים כפיים תוך כדי הנגינה, כאשר הנגן מסיים קטע סולו מאולתר.
במשחקי גולף נהוגה "מחיאת גולף" - מחיאת כפיים שקטה, על מנת לא להפריע לשחקנים אחרים.
חרשים מחליפים את מחיאת הכפיים בנפנוף ידיים, מחווה אשר האפקט הוויזואלי שלה גדול יותר.
בעשורים האחרונים, קיימת מגמה של שימוש במחיאות כפיים כדי לתת כבוד אחרון לאדם שנפטר או בעיתות של אבל[2][3]. לדוגמה בטקס האזכרה להרוגי פיגועי 11 בספטמבר הקהל מוחא תכופות כפיים. בבריטניה החלו לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 להשתמש במחיאות כפיים במקום בדקת דומייה במשחקי כדורגל, כדי לתת כבוד אחרון לשחקנים ואוהדים שנפטרו[4]. המנהג גוייר לישראל[5][6][7] והתפתח למצב שבו כל איש חשוב שנפטר, גם אם אינו אוהד של קבוצה כלשהי (אישיות פוליטית, ידוען וכדומה), זוכים למחיאות כפיים במקום לדומייה במגרשי הכדורגל בישראל[8][9][10]. באופן דומה בהלוויות של אנשים חשובים וידוענים, החלו למחוא כפיים במקום לעמוד דקת דומייה (או בנוסף לדקת הדומייה). בישראל, תופעה זו החלה תחילה בעיקר בהלוויות של ידוענים[11][12][13], אך תועדו גם הלוויות מתוקשרות של אנשים אלמונים שמחאו בהן כפיים[14]. רבים מביעים ביקורת על צורת שימוש זו של תשואות, משום שזה עלול להתפרש כחוסר נימוס, ושזה יוצר אשליה של לגלוג או פגיעה בכבוד הנפטר ובמיוחד ביזוי והפרת האבל[4]. באופן דומה, ערוץ 24, משדר תכופות בימי זיכרון, הופעות חיות של זמרים באולפן מול קהל שמוחא כפיים[15], זאת אף על פי שלא מקובל לשדר הופעות חיות, בפרט מול קהל, וכן למחוא כפיים, בימי זיכרון וימי אבל. כמו כן, השימוש במחיאות כפיים במקום בדקת דומייה במשחקי כדורגל, עלולה להתפרש כדרך "עדינה" לביזוי דקת דומייה[4].
מחיאות איטיות
בתרבויות מסוימות מחיאות כפיים איטיות הן ההפך מתשואות - מטרתן להקניט או ללעוג ולהביע חוסר הערכה ואות לאמן לעזוב את הבמה. סוג זה של מחיאות איטיות הוצג לראשונה בקולנוע בסרט האזרח קיין, משנת 1941. באנגליה מפורסם מקרה משנת 2000 בו חברות ארגון נשים הגיבו במחיאות איטיות כלפי נאום של ראש הממשלה, טוני בלייר[16].
סוג אחר של מחיאות כפיים איטיות הוא מוטיב קולנועי שבו, לאחר סיום של הצגה או ביצוע מול קהל בתחילה יש דממה ולאחריה יחיד מהקהל מתחיל למחוא כפיים באיטיות. אט אט מצטרפים אליו עוד אנשים, עד שהמחיאות הופכות לתשואות[17].
תשואות סוערות בסיום מופע אמנותי הופכות לעיתים למחיאות כפיים איטיות הרומזות לאמן לחזור להדרן או לצוות המופע להעלות לבמה לסדרת השתחוויות.
"מחיאת כף" ביהדות
פעולת מחיאת הכף, נמצאת בהלכה בהטיות שונות כגון "ספיקת כף", "טפוח ביד" ועוד. במשנה נאסר לעשות זאת בשבת וביום טוב, מחשש שמחיאות הכפיים והתיפוף יעודדו בהמשך גם יצירת כלי נגינה, ויצירת כלי היא מלאכה האסורה בשבת. בעלי התוספות כתבו שאיסור זה אינו בתוקף עוד, מפני שבימינו לא מקובל ליצור כלי נגינה באופן מאולתר בבית, וזהו המנהג המקובל בקרב האשכנזים. למנהגים שונים מוחאים כפיים בשבת בשינוי, כגון טפיחת הכף על גב היד השנייה. בשולחן ערוך, ובעקבותיו במנהג עדות המזרח, נשמר עדיין האיסור כבימי חז"ל.
שימושים אחרים
מחיאת כפיים עשויה לשמש באקוסטיקה לבחינת משך ההדהוד של חדר. המדד הוא זמן הדעיכה של המחיאה.
ידוע גם המנהג שבהופעה שתחילתה מתעכבת והקהל חסר סבלנות, מתחיל הקהל למחוא כפיים על מנת להביע מחאה ולזרז את השחקנים\מציגים\זמרים לעלות לבמה ולהתחיל במופע.
קיים התקן חשמלי ("The Clapper") המאפשר הדלקה וכיבוי של מכשירי חשמל ביתיים על פי צליל מחיאת כפיים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מחיאות כפים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחיאות כפיים |
הערות שוליים
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק י"ב, ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק י"ב, ספר נחום, פרק ג', פסוק י"ט.
- ^ חיים איסרוביץ, ארצות הברית נפרדה מג'ורג' בוש האב, בנו: "היית האב הטוב ביותר שיכול להיות", באתר מעריב אונליין, 5 בדצמבר 2018
- ^ עדי שורץ, לוויית האפיפיור: מיליונים ברומא, מיליארדים בטלוויזיה, 10 באפריל 2005
- ^ 4.0 4.1 4.2 Marcel Berlins, Can applause really replace the minute's silence?, The Guardian, 12 בספטמבר 2007
- ^ גיא אדרי, לה פמיליה: דקה של כפיים לזכר אוהד בית"ר נחמן איטח ז"ל, באתר כל העיר ירושלים, 19 באפריל 2017
- ^ דודי קסלסי, אבו- זעילה הפסיק את הכפיים לאבי כהן ז"ל, באתר nrg, 2 בינואר 2011
- ^ אייל לוי, מחיאות כפיים. ואז צמרמורת: על הטקס לזכרו של אבי כהן, באתר nrg, 30 בדצמבר 2010
- ^ דקת מחיאות כפיים לזכרו של שמעון פרס, באתר www.resporter.co.il
- ^
דקת מחיאות כפיים לזכר שירה בנקי בפתיחת משחק הפועל קטמון ירושלים, סרטון באתר יוטיוב
- ^ מאור רחמני, הפועל תל אביב ערכה טקס לזכרו של יגאל בשן, באתר ONE, 10 בדצמבר 2018
- ^ ורד לוביץ', בנו של טופז בהלוויה: לא אצדיק אותו, אך אתגאה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2009
- ^ ערן סויסה, לצלילי מחיאות הכפיים: הלווית חנה מרון, באתר ישראל היום, 1 ביוני 2014
- ^ מאיה כהן, "דמעה וחיוך": פרידה מיענקל'ה בן סירא, באתר ישראל היום, 5 בפברואר 2016
- ^ רענן בן צור, מחיאות כפיים בהלוויה, דקת דומייה בווינה: נטע שנהרגה מקריסת המנוף נטמנה, באתר ynet, 21 בפברואר 2018
- ^ שירים לזכרם בערוץ 24, באתר מאקו, 8 באפריל 2012
- ^ WI gives Blair hostile reception, BBC, 7 ביוני 2000
- ^ Michael Pollick, What is a Slow Clap?, wiseGEEK, 30 בנובמבר 2018
24963595מחיאת כפיים