תקשורת בלתי-מילולית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תקשורת לא מילולית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תקשורת בלתי-מילולית עושה שימוש בשפת גוף והבעות פנים.

תקשורת בלתי-מילולית היא כל דרך שבה יצורים חיים יכולים להעביר ביניהם מידע ללא שימוש במילים מהשפה המדוברת, הכתובה או המסומנת כשפת סימנים. תקשורת מסוג זה משמשת את בעלי החיים והאדם כאחד. מידע אודות המצב הפנימי של האדם יכול להיחשף במספר ערוצים: הבעות פנים, נימת דיבור, קשר עין, מחוות גופניות, יציבה ומגע[1].

אף על פי שחלק מערוצי התקשורת הבלתי מילוליים עושים שימוש בקול, אחד היתרונות שלה הוא שניתן להשתמש בערוצים רבים תוך שמירה על השקט.

ערוצי תקשורת בלתי מילוליים

התקשורת הבלתי-מילולית כוללת שפת גוף או מחוות תנועה, הבעות פנים, שינוי טונציה בעת הדיבור, הצבעה לעבר עצמים או כיוונים, הפרחת פרומונים וחומרי ריח אחרים (בקרב בעלי חיים), בחירת בגדים, בושם ותסרוקת וגם שינויים ארוכי טווח בגוף (כגון אלו המשדרים בגרות בקרב בני האדם).

אחד מסוגי התקשורת הבלתי-מילוליים, הייחודי לאדם ולחלק קטן מחיות הבית, הוא קשר עין. כששני אנשים מדברים זה עם זה, הם לרוב מביטים זה בעיני זה. התנהגות זו מצויה גם אצל כלב הבית - כשהוא יוצר קשר עם האדם או עם כלבי בית אחרים, הוא מביט בעיניהם. אולם, אצל זאבים, לדוגמה, תפקיד קשר העין הינו שונה ושנוי במחלוקת.

כישורי תקשורת בלתי מילולית

תקשורת בלתי-מילולית עשויה להיות רצונית או בלתי-רצונית, מודעת או לא מודעת. לדוגמה, מעבר מדיבור נינוח לצעקות עשוי להיות רצוני או בלתי-רצוני. חלק מהתקשורת הזו היא נלמדת וחלק מצויה כבר אצל תינוקות ביום היוולדם. לדוגמה, מרבית הבעות הפנים של האדם הן מולדות; אנשים עיוורים, שלא ראו חיוך מעולם, מחייכים כמו כל אדם אחר.

תקשורת לא מילולית מפותחת יותר אצל יצורים חברתיים מאשר אצל סוליטריים. התפיסה החברתית מיועדת לגיבוש רושם מדויק אודות האנשים בסביבתו של האדם. במקרים רבים, רמזים מתוך התקשורת הלא מילולית של הזולת יכולים לסייע בהבנת מצב רוחו ורגשותיו של הזולת[1]. על כן יש לה תפקיד משמעותי ביצירה ושימור של קשרים בין-אישיים.

הסקת מסקנות מתוך התקשורת הבלתי-מילולית מתאפשרת משום שההתנהגות של האדם משתנה בהתאם למצב הרגשי שבו הוא נמצא. פגם משמעותי בתקשורת הלא מילולית באדם, נחשב ללקות. במסגרת אבחון מקצועי, עשוי תסמין זה, לצד תסמינים נוספים, להעיד על תסמונת מהקשת האוטיסטית.

משמעות התקשורת הבלתי מילולית

מסר בלתי-מילולי מהווה כ- 93% מהתקשורת הבין אישית שלנו, הוא סמוי. ישנה פניה לרגש על ידי ידע וטיעונים. המסר הבלתי מילולי מתמקד באיך אומרים?[2]

חוקרי תקשורת כללו תחילה במושג "תקשורת לא מילולית" רק את שפת הגוף – תנועות גוף, צורות ישיבה, הבעות פנים וכדומה. מאוחר יותר הם הרחיבו את ההגדרה וכללו ב"תקשורת לא מילולית" גם תקשורת קולית שאינה קשורה לתוכנן של המילים – טון הדיבור, עוצמת הקול, המבטא, מהירות הדיבור, אינטונציה וכדומה. כמו כן, עם השנים, כללו בהגדרה זו גם הופעה חיצונית משום שהיא מעבירה מסרים רבים וחשובים (זמיר ואהרוני, 2008).

שימוש במאפייני תקשורת בלתי מילולית בישראל

קשר עין

ישראלים, שתרבותם נשאבת מהתרבות האירופאית, מחשיבים קשר עין ישיר ויציב כסימן לכך שהאדם המקשיב להם מרוכז בדבריהם. לעומתם, בתרבויות רבות אין זה נהוג להסתכל בעיניים. למשל, אצל יוצאי אתיופיה ואצל הערבים קשר עין ממושך נחשב למעשה חסר נימוס, ניסיון להוציא את הדובר מריכוז ואף קריאת תיגר על סמכות.

חיוכים

אצל הערבים חיוכים נתפסים כאקט יוצר הרמוניה המשרה אווירה נעימה, ואילו אצל יוצאי אירופה נתפסים חיוכים כסימן לצביעות אם הם מופיעים בתדירות גבוהה ומכוונים לאנשים לא מוכרים.

מרחב אישי

מרחב אישי הוא המרחק בין אדם לאנשים אחרים. ממחקרים שנערכו עולה כי יהודים ממוצא אמריקאי או צפון-אירופאי מעדיפים מרחב אישי גדול יותר מאשר אלה ממוצא צרפתי, דרום אמריקאי וערבי.

מגע

אדם הסולד ממגע יכול להיתפס כלא ידידותי בעיני אדם שאוהב מגע. לחיצת יד היא אקט הנתפס באופן שונה אצל מוסלמים וכן אצל יהודים – נשים דתיות לא תלחצנה יד לגברים, וגברים דתיים לא ילחצו יד לנשים. המגע יכול להיות פיזי אף יותר מכך ולכלול גם חיבוק או נשיקה בין נשים ערביות, או בין גברים ערבים.

זמן

אדוארד ט. הול טוען כי לתרבויות שונות יש התייחסות שונה למונחי זמן. יש מדינות שבהן צריך לקבוע פגישה חשובה שבועיים מראש, ויש מדינות שבהן פגישה שנקבעת שבועיים מראש קרוב לוודאי תישכח. לדוגמה, בחברה הערבית יש גמישות ביחס לחשיבות הדיוק בזמן, לעומתם יהודים ממוצא אשכנזי מתייחסים ברצינות לעמידה בזמנים, ובעיניהם אי עמידה בהם מהווה פגיעה בכבוד הזולת[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זמיר, ש. ואהרוני, ח. (2008). עוצמת ההוראה הלא מילולית. הד החינוך, 7, 50-51.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ שטיין טיר, מ. (2013).
  3. ^ שוואהנה, א. (ללא תאריך).
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0