מורמנסק
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז מורמנסק |
| ראש העיר | דמיטרי פיליפוב |
| תאריך ייסוד | 4 באוקטובר 1916 |
| שטח | 150.55 קמ"ר |
| גובה | 46 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 298,096 (2017) |
| ‑ צפיפות | 1,976.92 נפש לקמ"ר (2015) |
| אזור זמן | UTC +3 |
| http://www.citymurmansk.ru/ | |
מורמנסק (ברוסית: Му́рманск) היא עיר בקצה הצפון-מערבי של רוסיה (קו אורך 68°58 צפון, 33°05 מזרח), מצפון לחוג הקוטב הצפוני, עם נמל ימי לחופי מפרץ קולה, 12 ק"מ מים ברנץ על חופו הצפוני של חצי האי קולה, לא רחוק מגבול רוסיה עם נורווגיה ופינלנד. אוכלוסיית העיר מונה 298,096 בני אדם (אומדן 2017).
בעיר שוכן בסיס חשוב של חיל הים הרוסי והעיר היא בירת מחוז מורמנסק. הנמל נשאר נקי מקרח במשך כל ימות השנה, הודות לזרם הצפון-אטלנטי החם. מורמנסק היא העיר הגדולה ביותר בעולם באזור הארקטי.
היסטוריה
העיר, ידועה בעבר בשם רומאנוב שעל המורמן (Романов-на-Мурмане), נוסדה ב-21 בספטמבר 1916, כשנבנתה מסילת ברזל לחצי האי קולה וקיבלה את שמה מהשושלת המלכותית הרוסית בית רומנוב. מורמן הוא השם הרוסי הישן לים ברנט ולעם הנורווגי, שנקראו הנורמנים. סברה אחרת אומרת שהמורמנים נובע מהמילה אדמה וים בשפה הסאמית. העיר קיבלה את שמה הנוכחי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917.
משנת 1918 עד 1920, העיר הייתה בשלטון המעצמות המערביות שהיו בעלות הברית של הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה.
בזמן מלחמת העולם השנייה, מורמנסק הייתה הקשר של רוסיה לעולם המערבי והייתה נמל למסחר נרחב עם כוחות בעלות הברית, בעיקר יבוא של טובין לתוך ברית המועצות ויצוא חומרי גלם שהובלו בשיירות ארקטיות אל הנמל ואליו.
הכוחות הגרמנים הפציצו את העיר ב-1941. מורמנסק סבלה מהרס נרחב ביותר, שנייה רק לסטלינגרד בהיקף ההרס. אך ההתנגדות הסובייטית מנעה מהגרמנים לכבוש את העיר ולהפסיק את תנועת הרכבות. ההתנגדות זכתה לשבח ב-1985 על ידי ברית המועצות, שציינה את מורמנסק כעיר גיבורה [1], ופסל של איליושה, המציג חייל רוסי ממלחמת העולם הוצב במקום המשקיף על נמל העיר.
בזמן המלחמה הקרה העיר הייתה מרכז צוללות ושוברות קרח סובייטי, ומאז התפרקות ברית המועצות היא נשארה מרכז של חיל הים הרוסי. מאז התפרקות ברית המועצות, העיר סובלת מהגירה שלילית - בשנת 1989 בעיר התגוררו כ-470 אלף תושבים ועתה (2015) רק כ-300 אלף.
מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו בתי מגורים רבים והעיר התרחבה דרומה מזרחה וצפונה ובשנות ה-2000 החלו בבניית מרכזי מסחר.
פוליטיקה וממשל
חלוקה מנהלית
שטח העיר — 138.98 קמ"ר. העמר מחולקת לשלושה מחוזות מינהליים: מחוז לנין, מחוז אוקטובר ומחוז האחד במאי.
המחוזות מכילים את השכונות והאזורים הישנים בעיר: מרכז העיר, בולניצ'ני גורודוק, ז'ילסטרוי, פטושקינה, שדה פלאנרנוי, גווארדייסקי, נובויה פלאטו, סקאלני, רוסטה, הכף הירוקה, אזור התעשייה, צפון נאגורניה, דרום נאגורנויה, קאמנויה פלאטו, עמק אויוטה, שלוש הידיות, דרוביאנויה, כף אברהם, רוסליאקובו.
הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בעיר
הגוף הייצוגי של השלטון המקומי הוא המועצה העירונית של העיר מורמנסק ובה 30 חברים הנבחרים אחת לחמש שנים[1]. עד 2010 הרשות המבצעת הייתה מנוהלת על ידי ראש העיר, שנבחר בבחירת ישירות[2].
מאז אוגוסט 2010 הוחלט כי ראש העיר ימונה בהצבעת חברי המועצה אחת לחמש שנים[3][4][5].
עקב היותה בירת מחוז מורמנסק, בתחומי העיר נמצאים כל גופי הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת של המחוז: כל גופי ממשלת מחוז מורמנסק לרבות משרד המושל שוכנים בבניין אחד בשדרות לנין בעיר, בעוד הדומה המחוזית של מורמנסק שוכנת ברחוב סופיה פרבוסקאיה. בית המשפט המחוזי שוכן ברחוב פושקין בעיר.
ראש העיר
ראש העיר נבחר בבחירות חשאיות בין חברי המועצה לכהונה בת 5 שנים. ראש העיר הראשון שלאחר נפילת ברחת המועצות, אולג נאידיונוב כיהן במשך 11 שנים כראש העיר ותרם רבות לפיתוח העיר.
בספטמבר 2003 נערכו בחירות לראשות העיר, בהן זכה גנאדי גברליאנוב אך כעבור חודש חלה קשות והוא התפטר כעבור שנה. בסתיו 2004 נערכו בחירות שוב ובהן זכה מיכאיל סבצ'נקו שכיהן עד מרץ 2009 כשהפסיד בבחירות לסרגיי סובוטין. במאי 2010 סובוטין פוטר ואחריו כיהנו סטפן טנאניקין, אלכסיי ולר ו דמיטרי פיליפוב, שמונו בהצבעה של חברי המועצה המחוקקת.
ראשי העיר
| שנות כהונה | שם | תפקיד |
|---|---|---|
| 1917—1918 | קזימיר קטלינסקי | מפקד מורמנסק |
| 1918—1918 | אלכסיי יורייב (אלכסייב) | יו"ר ועדת ההוצאה לפועל של מועצת מורמנסק |
| 1920—1920 | איוואן אלכסנדרוב (אורלוב) | |
| 1920—1920 | איוואן פוספלוב | |
| 1926—1927 | אלכסנדר מלר | יושב ראש המועצה העירונית |
| 1927—1929 | דמיטרי פאנוב | |
| 1929—1931 | איוואן קונדראטייב | |
| 1931—1932 | יבגני זינגיס | |
| 1933—1934 | פיוטר גורבונוב | |
| 1935—1936 | יאן לייטיס | |
| 1936—1939 | ולדימיר וולגין | |
| 1939—1940 | אלכסנדר בולשאקוב | |
| 1940—1941 | סרגיי בוגדאנוב | יושב ראש ועדת ההוצאה לפועל של המועצה העירונית של נבחרי הפועלים |
| 1941—1942 | איוואן יבדוקימוב | |
| 1942—1946 | אלכסנדר קולצוב | |
| 1946—1950 | אנאטולי שלאשוב | |
| 1950—1955 | איליה מיאקישב | |
| 1955—1957 | ולדימיר וארליי | |
| 1957—1958 | אנאטולי צ'צ'נין | |
| 1958—1966 | וסילי מוסין | |
| 1966—1973 | ויקטור סוטניקוב | |
| 1973—1978 | ויקטור רומננקו | |
| 1978—1984 | יורי בלאקשין | יו"ר ועדת ההוצל"פ של מועצת נבחרי העם העירונית |
| 1984—1989 | ולדימיר גוריאצ'קין | |
| 1989—1991 | ניקולאי ברז'נוי | |
| 1991—2003 | אולג נאידונוב | ראש עיר (ראש האדמיניסטרציה) |
| 2003—2004 | גנאדי גוריאנוב | |
| 2004—2009 | מיכאיל סבצ'נקו | ראש המוסד המוניציפלי |
| 2009—2010 | סרגיי סובוטין | |
| 2010 | סטפן טנאניקין | |
| 2010-2016 | אלכסיי וולר | |
| 2016 | תמרה פריאמיקובה | ממלאת מקום |
| משנת 2016 | דמיטרי פיליפוב |
ספורט
בעיר 296 מתקני ספורט, לרבות 2 היכלי ספורט, 2 אצטדיונים גדולים, 4 בריכות שחייה, 6 מתקני החלקה על הקרח, 3 מרכזי סקי, מתחם לאתלטיקה ואולם ו-93 אולמות ספורט.
מבין מועדוני הספורט הידועים בעיר, הם קבוצת הכדורגל סבר מורמנסק מהליגה הרוסית השלישית וקבוצת "מורמן" שהתמודדה בעבר בליגת העל הרוסית בבנדי.
ערים תאומות
אקוריירי, איסלנד
וודסו (אנ'), נורווגיה
חרונינגן, הולנד
ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
לולאו, שוודיה
מינסק, בלארוס
רובניימי, פינלנד- טרומסה, נורווגיה
שצ'צ'ין, פולין
קריית שמונה, ישראל
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- מורמנסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר האוניברסיטה הטכנית של מורמנסק
הערות שוליים
- ^ Официальный сайт Совета депутатов г. Мурманска Состав
- ^ Устав муниципального образования Мурманск
- ^ ФЗ РФ от 06.10.03 г. № 131-ФЗ «Об общих принципах организации местного самоуправления в Российской Федерации»
- ^ Решение Совета О ПОЛОЖЕНИИ О КОНКУРСЕ НА ЗАМЕЩЕНИЕ ДОЛЖНОСТИ ГЛАВЫ АДМИНИСТРАЦИИ ГОРОДА МУРМАНСКА
- ^ Официальный сайт администрации города-героя Мурманска
| ערים גיבורות של ברית המועצות | ||
|---|---|---|
|
