מוצא שושלת בגרט

שושלת בגרטיד - הבגרטונים מארמניה והבגרטיוני מגאורגיה, היו ממשפחות שושלות המלוכה העתיקות ביותר בקווקז, ולמעשה בכל אירופה, שהחלו משושלות של נסיכים והגיעו למעמד מלכותי בשתי המדינות במאה ה-9.

דוד הבנאי

שלט האצולה של שושלת בגרטיוני, בריבוע העליון משמאל - נבל ולולאה. הוא מיוחס לדוד המלך, האב הקדמון של השושלת על פי טענת הבגרטיונים

מקורם של הבגרטידים שנוי במחלוקת. הסברה המקובלת ביותר גורסת כי לשתי המשפחות יש אותם שורשים, שהתחילו בארמניה והסתעפו מאוחר יותר לגאורגיה. השושלת הארמנית הראשית נכחדה במאה ה-12.ענף גאורגי קטן של השושלת ממשיך להקרא עד היום "בית האצולה של גאורגיה".

מקור שורש שם המשפחה של שתי השושלות, שושלת בגרטוני ושושלת בגרטיוני, "בגרט", הוא מהמילה בפרסית עתיקה "בגדטה" (Bagadāta) - "שניתן מידי האל". התרגום המילולי של שם השושלת בארמניה הוא "בן בגרט", שנובע מהשילוב של בגרט בתוספת "בן" ביוונית עתיקה, ובגאורגיה "בית בגרט".

בתחילה העלו הבגרטידים הארמנים השערה כי הם נצר לשושלת אורונטיד מהאחשדרפנים האחמנים, שהפכו לדיבריהם מאוחר יותר למלכי ארמניה (400 לפנה"ס - 200 לפנה"ס לערך). היו להם נכסים משפחה מקוריים בבגרוואנד, מחוז היסטורי בצפון-מרכז ארמניה, והם טענו כי מוצאם הוא מאל השמש "אנגל-תורק", האל שהיה האפוטרופוס של האורונטידים, עד להתנצרותם. מאוחר יותר נדחתה טענה זו לטובת הטענה כי מוצאם מהאב הקדמון המיתולוגי של הארמנים, האיק. מאוחר יותר, בהשפעת התנ"ך, הם אימצו סברה לפיה הם צאצאי העברים (כנראה החבירו), שקיבלו תימוכין מאוחר יותר בכתבי מובסס חורנאצי, המחבר המשמעותי ביותר של "ההיסטוריה של ארמניה בימי הביניים", שטען כי הם צאצאי דוד המלך. אגדה זו, בגרסה מותאמת, אומצה מאוחר יותר גם על ידי הבגרטידים הגאורגים. על פי חוקרים מודרניים, אין לטענות אלה אחיזה במציאות, אולם סברה זו התקבלה באותן ימים ונתנה יוקרה רבה למשפחה.

הבגרטיד המוקדם ביותר המוכר לנו הוא באגאדטס, שהיה מפקד תחת טיגראנס הגדול, המשנה למלך בסוריה ובקיליקיה, בין השנים 83 לפנה"ס-69 לפנה"ס. אף על פי כן, על פי סיריל טואומנוף, ההיסטוריון הראשון שבדק את קורות הבגרטידים, מופיעים הבגרטידים לראשונה בכתובים בשנת 314 כמייסדי ספאר שהייתה באותם ימים בצפון-מערב ארמניה וכיום בצפון-מזרח טורקיה, על יד הגבול האיברי. מאוחר יותר הם שלטו במחוזות ההיסטוריים של ארמניה, קוגוביט וטמוריק. שלא כמו רוב משפחות האצולה בארמניה הם החזיקו רק ברצועות צרות של האדמה, בניגוד לממיקוניאן שהחזיקו בשטח המאוחד.

ברור בוודאות, בסריקה דור אחר דור, כי ההיסטוריה של המשפחה מתחילה רק במאה ה-8, כאשר נפילת השבט היריב, הממיקוניאן, עזרה לבגרטידים להתבסס ככוח העיקרי במאבק המתמשך כנגד השלטון הערבי, והם הצליחו להשיג את הכתר המלכותי רק לקראת סוף המאה ה-9.

על פי אמונה רווחת, קרא, במהלך אחת מהמרידות האנטי-ערביות שהונהגו על ידי בגרטידים, בשנת 772, הצליח אחד מבניו של אשוט השלישי העיוור לואסאק בגרטוני, נסיך טארון (Տարոն) בשנים 771-772, לברוח לאיבריה (כיום גאורגיה). בנו, אדרנסה, קיבל בירושה את הבעלות על קלארג'תי ולאחר מכן הוענקה לו, מידי המלך ארצ'יל, הבעלות על סאמצחה. בנו של אדרנסה, אשוט, קיבל את השלטון על נסיכות איבריה וייסד את השושלת המלכותית של גאורגיה.

יחד עם זאת, אימצו לעצמם הבגרטידים הגאורגים את האגדה הבגרטידית המוקדמת לפיה הם צאצאים ישירים של דוד המלך. הם הסתירו את הקשר הקרוב לבגרטידים הארמנים, וציינו את הנסיך מהמאה ה-6, גואראם, כשליט הבגרטיוני הראשון. טענה זו נתקבלה באופן כללי במשך מאות שנים. למרות שהשיוך התנכי של הבגרטידים בוטל כיום ברובו, חלק מהחוקרים המודרניים, במיוחד חוקרים גאורגיים, עדיין מחשיבים את גוראם כמייסד השושלת הגאורגית של בית בגרטיוני, שהיה לו, לפי דעתם, קשר רחוק עם הבגרטונים הארמנים.

ראו גם

• בגרטיוני
• בגרטוני

לקריאה נוספת

• סיריל טואמנוף (1963), מחקרים על ההיסטוריה הקווקזית, (באנגלית)
• רונלד גריגור סאני (1994), יצירת האומה הגאורגית, מסת"ב 0253209153, (באנגלית)
• סטפן ראפ (2003), מחקרים על ההיסטוריוגרפיה של גאורגיה בימי הביניים: טקסטים מוקדמים והקשרים איראסיתיים, מסת"ב 9042913185, (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

19622001מוצא שושלת בגרט