מובסס חורנאצי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות, שגיאות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות, שגיאות. |
מובסס חורָנאצי או משה מחורן (בארמנית: Մովսես Խորենացի, במקורות בלטינית: Moses Chorenensis, לערך שנות ה-490- לערך 410) היה היסטוריון וכרוניקן, מימי הקדם המאוחרים או מימי הביניים, משורר, מדקדק, מתרגם ומלחין ארמני, דמותו וחייו נותרו לוטים בערפל. למובסס חורנאצי מייחסים את הספר ההיסטוריוגפרי הידוע הקדום ביותר על ההיסטוריה של ארמניה שנכתב בשפה הארמנית, "ההיסטוריה של ארמניה" או "ההיסטוריה הארמנית". ספר זה זכה למשך מאות שנים להוקרה בקרב העם הארמני כספר השני בחשיבותו ובאמינותו אחרי כתבי הקודש - ה"ביבליה". [1] מובסס חורנאצי מכונה "אבי ההיסטוריוגרפיה הארמנית" ("פאטמאחאיר") או "הרודוטוס של הארמנים". נודע גם כמחברם של המנונים כנסייתיים, ספרי תאולוגיה, הגיוגרפיה, רטוריקה, דקדוק והגות.
ספר ההיסטוריה המיוחס לו נכתב לדברי המחבר לבקשת המושל, הנסיך סחק בגרטוני (שנהרג בקרב בשנת 482), והוא השפיע השפעה עצומה על ההיסטוריוגרפיה הארמנית. הוא שימש מקור למחברים הארמנים שבאו אחריו עד לימי הביניים המאוחרים, שהירבו לצטטו. אף על פי שהיו גם ארמנים, כגון אגאתאנגלוס שכתבו לפניו כתבי היסטוריה על ארמניה, לספרו של חורנאצי שמורה משמעות מיוחדת מכיוון שכולל חומר ייחודי המבוסס על מסורות שבעל פה (לרבות מיתוסים ובלדות) של ארמניה מלפני התנצרות ורצון מחברו הוא לכסות את כל התקופות ההיסטוריות מאז לידתו של העם הארמני ועד לזמנים בהם חי הכרוניקן, בערך עד שנת 440. ספרו מהווה ניסיון ראשון לספר את ההיסטוריה של הארמנים בהקשר העולמי.
בעיני העם הארמני מובסס חורנאצי היה אישיות היסטורית ואחד ה"קדושים" הנערצים של הכנסייה הארמנית. הוכר על ידי הכנסייה הארמנית האפוסטולית כאחד "המתרגמים הקדושים". הוא ראה עצמו תלמיד של מסרוב משדוץ ה"קדוש", ממציא האלפבית הארמני. לזרוס מפארפ (ראזאר פארפאצי) ציין את קיומו של פילוסוף ארמני ובישוף "הזכור לטוב" בשם מובסס שחי במאה ה-5 שלחם בבורות ונרדף על ידי הנזירים.[2] החל מן המאה ה-19 ועד ימינו החוקרים העלו ספקות כבדים בנוגע לאמיתות הביוגרפיה המסורתית שלו וגבי זהותם האמיתית של המחבר או אולי המחברים של יצירותיו.
ילדותו וצעירותו
אין מידע ודאי על חייו. המחלוקת בין החוקרים בנוגע לאישיותו וחייו לא מצאה עדיין פתרון.[3] פרטים אוטוביוגרפיים מופיעים ממש בסוף הספר החתום בשמו על ההיסטוריה של ארמניה. פיסות מידע נוספות ומועטות התקבלו מכתבי כמה היסטוריונים ארמנים מימי הביניים. קיימת מחלוקת אף בנוגע למקום הולדתו ומקור שמו. לפי סברות אחדות חורנאצי נקרא כך מפני שנולד ביישוב בשם "חורְני" (חורון או חורונק) באזור טארון או טורובראן.[4]. עם זאת יש הטוענים ששם התואר "חורנאצי" מתאים יותר לשם הכפר חורֶנה באזור הרבנד שבמחוז סיוניק. לפי המסורת חי במאה ה-5. תאריך לידתו שיכול להיות תאום לסיפורו האוטוביוגרפי אינו ידוע. הוא יכול לחול בשנים שונות בתכלית כמו למשל, בסביבות שנת 370 או בסביבות שנת 410. ישנם חוקרים הסבורים שהוא חי מאות שנים מאוחר יותר, במאה ה-9. אולם ,לפי המסורת המבוססת על דבריו בספר התחנך מובסס חורנאצי אצל מסרוב משדוץ, מייסד האלפבית והספרות הארמנית ואצל הקתוליקוס סחק פארתב ("סחק הגדול"). בווארארשאפאט (אצ'מיאדזין של ימינו) למד מובסס יוונית, סורית ושפת פהלווי (פרסית אמצעית). השתתף יחד עם מוריו במפעל התרגום של כתבי הקודש הנוצריים לארמנית. על רקע קשיים בעמל של התרגום, בסביבות השנים 435-432, נשלח על ידי מוריו (ועל ידי המלך ורמשאפוח) עם תלמידים אחרים, להשתלם בשפות יוונית והסורית באלכסנדריה. בדרך עשו תחנות ביניים וביקר בספריות ובארכיונים של אדסה בצפון מסופוטמיה ובמקומות ה"קדושים" של הנצרות בירושלים. באלכסנדריה נשאר 5-6 שנים ולמד בבית הספר של קירילוס האלכסנדרוני. בנוסף לשפות והדקדוק, למד חורנאצי גם רטוריקה, תאולוגיה ופילוסופיה ברוח הנאופלטוניזם. בצאתו ממצרים ביקר באתונה, ספינתו סטה אחר כך מהמסלול בעקבות סופה והגיע לאיטליה ולרומא ואחר כך, בדרך חזרה לארמניה ביקר בקונסטנטינופול[5][6]. מסורות ארמניות מאוחרות יותר טענו שהיה אחיין של מסרוב משדוץ ושברומא עורר את הערצתו של הקיסר מרקיאנוס.[7]
שובו לארמניה
בשובו למולדת הצטער להיוודע כי מסרוב וסחק מתו. הוא הביע את צערו בקינה שהוסיף בסוף ספר ההיסטוריה של ארמניה. בנוסף לאבל על מות מוריו, נאלץ להתמודד עם אווירה עוינת של האוכלוסייה ושל הרשויות הפרסיות שלא התלהבו מהגעת המשכילים שהתחנכו בבתי ספר יווניים. בעקבות נסיבות אלה ורדיפות מצד הפרסים, התחבא חורנאצי בכפר על ידי וארארשאפאט וחי שם בעוני ובבדידות מוחלטת למשך עשר שנים. ביום מן הימים פגש אותו הקתוליקוס גיוט (471-461) שבלי לדעת את זהותו, הזמינו לארוחת ערב בנוכחות כמה מתלמידיו. בעידוד אחד הנוכחים, פתח חורנאצי בנאום שעשה רושם רב על המסובים. אז גילו את זהותו והקתוליקוס גיוט שהיה בעבר חברו ללימודים וחיפש מזמן את עקבותיו, שמח מאוד לפוגשו ומפני שהיה גם הוא נוצרי כלקדוני או לפחות לא עוין לכלקדונים, מינה אותו לבישוף בבגרוואן (פקרוואנץ). בתוקף תפקידו זה השקיע חורנאצי מאמצים בקידום מוסדות ההשכלה בארמניה.
לפי המסורת נפטר מובסס חורנאצי לערך בשנות ה-490 ונקבר במנזר על שם לזר ה"קדוש" על יד העיר מוש.
"ההיסטוריה של הארמנים"
בעת כהונתו כבישוף פנה לחורנאצי המושל סחק בגרטוני, ששמע על כישוריו, וביקש ממנו לכתוב עבורו ספר היסטוריה של ארצם, תוך שימת דגש על ביוגרפיות של מלכי ארמניה ועל שורשי משפחות האצולה (ה"נאחאראר") הארמניות. הנסיך נהרג בשנת 482 בקרב צ'רמאנה במלחמה נגד בצבא הפרסי. לפי המסורת, מובסס חורנאצי סיים באותה שנה את ספרו. אולם ארתאשס מאטבוסיאן, מומחה בכתבי יד ארמנים מימי הביניים, הסיק על סמך ממצאים חדשים שגילה תוך כדי חקר הכרוניקה של אתאנאס טראונאצי מן המאה השישית, כי חורנאצי השלים את ספרו כבר בשנת 474.
בין הסיבות שגרמו לו להיענות לבקשת הנסיך, לכתוב את הספר, ציין חורנאצי: "אף על פי שאנחנו עם קטן ומוגבל מאוד מבחינה כמותית, ונכבשנו פעמים רבות על ידי ממלכות זרות, בכל זאת, מעשי גבורה רבים נעשו בארץ זו, שמגיע להם להירשם ולהיזכר, ושאותם איש לא טרח את עצמו לתרגם למלים" ("היסטוריה של הארמנים", 1.4. עמודים 70-71) הספר מקיף את ההיסטוריה של ארמניה מימי בראשית ועד שנת 439, כשהאימפריה הביזנטית ופרס הסאסאנית התחרו על ההשפעה בה. הספר שימש כספר לימוד תולדות ארמניה עד למאה ה-18. הספר מתאר פרטים רבים את המסורות בעל פה של העם הארמני, כולל את סיפורם של ארתאשס וסאטניק ואת מיתוס לידת האליל ואהאגן. יש בו חומר עשיר וייחודי על האגדות הארמניות הקדומות, על הדת הפאגאנית מלפני ההתנצרות, על חיי היום יום ועל יחסי הארמנים עם העולם מסביב. הספר מכיל גם מידע רב על ההיסטוריה והתרבות של הארצות השכנות. מבחינת תקפות היסטורית החיבור של מובסס חורנאצי הוא מוגבל. האירועים ההיסטוריים מוצגים בדרך כלל באופן חד צדדי מתוך מגמתיות לטובת בית הבגרטים, וזאת להבדיל ממסורות היסטוריות אחרות שנטו לטובת בית ממיקוניאן.[8] לחוסר המהימנות תרם גם המרחק הגדול בזמן בין עיתוי המאורעות המסופרים ולתקופה שבה חי המחבר.
בסופו של דבר הנוסח הסופי של "ההיסטוריה של ארמניה" חובר במאות 9-8 . יודעים זאת מפני שמוזכרים בה מחברים שיצירותיהם תורגמו לארמנית רק במאה השביעית ומפני שהספר הגיע בכלל למודעותם של סופרים ארמנים אחרים רק במאה ה-10.[9] בין הטעויות הבולטות בספר ניתן לציין העיתוי השגוי של שלטונו של יירבנד האורונטי, שבנה בסביבות 200 לפנה"ס את עיר הבירה שלו יירוואנדאשאט (שהחליפה את ארמביר) ואת המקדש באגאראן. מובסס חורנאצי מיקם אותו בטעות בתקופה הנוצרית.
מלבד מובסס חורנאצי, קיימים מעט מקורות ארמנים על ההיסטוריה הטרום-אסלאמית של הארמנים. העבודה ההיסטורית של פאוסטוס מביזנטיון נכתבה בערך בשנת 470. הטקסט ההיסטורי המוקדם ביותר שנכתב תחת כינוי העט אגאתאנגלוס נוצר בשנות ה-560. הבישוף סבאוס (Sebeos) כתב במחצית השנייה של המאה ה-7 את "ההיסטוריה של הרקליוס". לזרוס מפארפ ויגישה ורדפט תיארו את התקופה הסוערת של המחצית השנייה של המאה ה-7 שהתאפיינה במרידות נגד הפרסים, בעוד שקוריון, מחבר ההגיוגרפיה של מסרוב משדוץ, כתב הרבה על הדת והתרבות הארמנית של המאה ה-5.
היצירה מתאפיינת באיכות ספרותית יוצאת דופן, בתיאורים של האנשים והאירועים, ההרמוניה של מכלול מבנה הספר, ושפה הציורית והלקונית. הספר כולל 3 חלקים:
- א. החלק הראשון -"הגנאלוגיה של ארמניה הגדולה", מבוסס במידה ר בה על אגדות ומיתוסים, ודן בתולדות ארמניה מבראשית ועד להקמת בית הארשקים ב-149 לפנה"ס
- ב. החלק השני: "תולדות אבותינו בתקופת הביניים" - מכסה את התקופה שבין 149 לפנה"ס למותו של גרגוריוס המאיר ואת שלטונו של המלך טירידטס השלישי (טרדט השלישי) בשנים 149-332 לספירה.
- ג. החלק השלישי:ההיסטוריה בשנות השושלת הארשקית עד לסופה בשנת 428 לספירה.
חלק רביעי המתאר אירועים עד לשנות שלטונו של הקיסר הביזנטי זנון (491-474) נוסף על ידי מחבר אחר. ישנם בשלושת החלקים הראשונים תיארוכים שגויים, העומדים בסתירה עם כתבים ארמנים אחרים, לרבות אלו של לאזאר מפארפ וקוריון, שחיו גם כן במאה ה-5. על סמך סתירות אלה כמה חוקרים, כגון ברדנווהר וקרייאר, טענו שהספר אינו פרי כתיבתו של מובסס חורנאצי, אלא חובר כולו בסביבות שנת 870.
לא ברור למה חתם מחבר החלק הרביעי מן המאה ה-8-9 בשמו של מובסס חורנאצי. ייתכן כי ביקש להאדיר את שושלת הבגרטים, שבשלהי המאה ה-7 האפילה בזוהרה על השושלות האחרות. אף על פי שהוא חי מאוחר יותר התיארוכים שהשתמש בהם נחשבים די מהימנים.
המהדורה המודפסת הראשונה של ההיסטוריה של ארמניה הופיעה באמסטרדם בשנת 1695, השנייה בלונדון ב-1736 עם תרגום ללטינית והשלישית ב-1752 בוונציה. מהדורה שלישית זו תורגמה לצרפתית ולאיטלקית. התרגום הטוב ביותר נחשב זה של הצרפתי לנגלואה משנת 1867 שפורסם תחת הכותרת "«Historiens Anciens de l'Arménie» (היסטוריונים קדומים של ארמניה). הארמנים המחיטריסטים מוונציה הוציאו לאור בשנים 1827 ו-1864-1843 עוד כמה מהדורות של הספר.
עדויות על מובסס חורנאצי
קיימות שלוש עדויות מוקדמות על אודות מובסס חורנאצי. הראשונה והחשובה ביותר היא זו של לאזאר מפארפ (ראזאר פארפצי), מחבר ספר שנקרא "היסטוריה של הארמנים" שנכתב בסביבות שנת 500. לאזאר מזכיר בספרו פרטים על רדיפות נגד אישים ארמנים בולטים, ביניהם גם "מובסס הפילוסוף הזכור לטוב". מובסס זה ש"נאבק בבורות" זוהה על ידי מלומדים אחדים עם מובסס חורנאצי. יחד עם זאת לאזאער אינו מציין שמובסס הפוליסוף כתב ספרי היסטוריה כלשהם. העדות השנייה היא "ספר המכתבים" מן המאה ה-6 המכיל ספר לימוד תאולוגי מאת "מובסס חורנאצי", אך אין ודאות שמדובר בהיסטוריון בעל אותו שם. העדות האפשרית השלישית היא כתב יד מן המאות ה-10- 11 הכולל רשימת תאריכים שיוחסה לאתאנאס מטראון שחי במאה ה-6: בשנת 474 ברשימה מציינים את "מוסס מחורנה, פילוסוף וסופר". אולם עדות זו היא רחוקה מלהיות ודאית.
לפני המאה ה-10 שמו של מובסס כהיסטוריון לא היה ידוע. קישורים ושימוש מפורש במידע מספרו מופיעים החל מן המאה ה-10 בספריהם של מובסס קאר'אנקטוואסי (שחי בתקופה לא ידועה בין המאה ה-7 ולמאה ה-10), טובמה ארצרוני, יוחנן החמישי "ההיסטוריון" (בצומת המאות ה-9 וה-10), ומחברים ארמנים אחרים מימי הביניים המאוחרים. לפי טובמה ארצרוני, ההיסטוריה של חורנאצי כללה גם חלק רביעי שהסתיים בשנים 490-470. עם זאת עד עכשיו אין אימות סופי של המידע הזה של ארצרוני.
הנצחה
- מדליה על שם מובסס חורנאצי - מוענקת כל שנה על ידי הרפובליקה הארמנית לאזרחים בעלי הישגים מיוחדים בתחום תרבות, האמנות, הספרות, החינוך,
מדעי החברה והספורט
ספרים
- "ההיסטוריה של ארמניה" (האיוץ פטמותיון - ՀԱՅՈՑ ՊԱՏՄՈՒԹԻՒՆ) המיוחסת למחבר אחד לא ידוע, אותו מכנים החוקרים "פסבדו-מובסס חורנאצי"
ספרים נוספים המיוחסים למובסס חורנאצי:
- המנונים בשימוש הפולחן של הכנסייה הארמנית
- פירושים למדקדקים הארמנים
- באורים בנוגע לסדרי התפילות של הכנסייה הארמנית
- גאוגרפיה של ארמניה ("אשארהאצויץ") מיוחסת בימינו למחברים אחרים, במיוחד לאנניה שיראקאצי[10]
- ספר רטוריקה ("כריס" - בארמנית - "גירק פיטואיץ") מיוחסת בימינו גם היא למחברים אחרים
- נאום על היום הראשון של הדקלים
- נאום על החוכמה
תרגומים
מייחסים למובסס חורנאצי תרגומים מ"הכרוניקות של אוסיבוס", של "חיי אלכסנדר" מאת פסאודו-קליסטנס
לקריאה נוספת
- Auguste Carriére: Neue Quellen des Moses von Choren („Nouvelles sources de Moïse de Choren“). Mecharisten-Druckerei, Wien 1893.
- Aram Topchyan: The problem of the Greek sources of Moises Xorenacis „History of Armenia“. Peeters, Leeuven 2006, מסת"ב 90-429-1662-1.
- Adolf Lumpe: Moses von Choren. In: Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL). Band 6, Bautz, Herzberg 1993, מסת"ב 3-88309-044-1, Sp. 192–194.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מובסס חורנאצי |
קישורים חיצוניים
Alfred von Gutschmid, Frederick Cornwallis Conybeare art.Moses of Chorene, Encyclopaedia Britannica vol.18 1911.,
Moses von Chorene Geschichte Gross Armeniens בתרגום מארמנית ד"ר מ. לאואר, ההוצאה לאור ג.י מאנץ, רגנסבורג 1869
Gabriel Oussani art Moses of Chorene in The Catholic Encyclopaedia, Robert Appleton Co. New York 1911
Nina Garsoyan art MOVSĒS XORENAC‘I, Encyclopaedia Iranica online 2015
- היסטוריה של ארמניה - ברוסית - בתרגום מארמנית עתיקה, מבוא והערות מאת גאגיק סרקיסיאן, הוצאת האיאסטן 1990, מהדורה אלקטרונית בעריכת ורז' אטאבקיאן, 2003
- History of the Armenians, Moses Khorenats'i בתרגום ופירוש, ר. תומסון, אוניברסיטת הרווארד 1978
- התרגום לצרפתית של ויקטור לאנגלואה, 1867 Librairie de Firmin Didot Freres, Fils et Co באתר remacle
- לידתו של ואהן מתוך "היסטוריה של ארמניה" המיוחסת למובסס חורנאצי, תרגום לאנגלית מאת אראם טולגיאן, באתר על השירה הארמנית באנגלית
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ לפי נרסס אקיניאן בכתב העת "אנאהיד", 1929, עמוד 72, בפריז, מצוטט ב א.א.סרקיסיאן On the Authenticity of Moses of Khoren's History. 'Journal of the American Oriental Society, Vol. 60, No. 1, March 1940, p. 73–81
- ^ R.Thomson References to Moses in other Armenian writers
- ^ Nina Garsoyan
- ^ לכן הוא נקרא לפעמים מובסס מטארון
- ^ R.Thomson References to Moses in other Armenian writers
- ^ Enc.Britannica 1911
- ^ Enc.Britannica 1911
- ^ Enc.Britannica 1911
- ^ R.Thomson References to Moses in other Armenian writers
- ^ Vahan Kurkjian 1958
