מוסטפא בארזאני
 | |||
| ברזאני בגיל 28, במדי פשמרגה | |||
| לידה |
14 במרץ 1903 עיראק | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1979 (בגיל 75) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||
| מדינה | עיראק | ||
| מפלגה | KDP | ||
| |||
מולא מוסטפא ברזאני (בכורדית: Mela Mistefa yê Barzanî, או: مسته فا بارزانی; 14 במרץ 1903 - 1 במרץ 1979) היה מנהיג כורדי, נשיאה ומייסדה של מפלגת הכורדים הגדולה ביותר כיום בעיראק, המפלגה הכורדית הדמוקרטית (Kurdistan Democratic Party). ברזאני הנהיג את המאבק המזוין למען אוטונומיה של כורדיסטן העיראקית מול משטר הבעת' בעיראק, ומול איראן בתקופת השאה.
תולדות חייו
מוסטפא ברזאני היה בנו החמישי של השייח' מוחמד ברזאני ונכדו של השייח' סעיד ברזאני.
ברזאני קיבל את חינוכו היסודי בברזאן, המשיך ללמוד בטורקיה והשלים לימודי דת בסולימאניה. בשנת 1931 החל את פעילותו במרד הכורדי יחד עם אחיו אחמד ברזאני. ב-1935 דוכא המרד הכורדי על ידי המשטר בבגדאד, והוא גורש לסולימאניה. ברזאני נס מסולימאניה ב-1942 וחידש את מאבקו לעצמאות הכורדים. לאחר שגם מרידה זו דוכאה ביד קשה על ידי המשטר, הוא נמלט עם כאלף מתומכיו לאיראן, שם התגורר ברפובליקת מהבאד, הרפובליקה האוטונומית הכורדית שהוקמה בחסות ברית המועצות בכורדיסטן האיראנית ב-1946. כשהתפרקה רפובליקת מהבאד באותה שנה, נמלט עם תומכיו לברית המועצות, תחילה לבאקו, אחר כך לטשקנט, ולבסוף למוסקבה. בעקבות הפיכת עבד אל-כרים קאסם ב-1958, קיבל ברזאני אישור לחזור לעיראק. הוא חזר לברזאן והחל להניח תשתית לפעילות נגד המשטר העיראקי. ב-1963 החל ראש המוסד הישראלי דאז, מאיר עמית, להדק את הקשרים החשאיים עם ברזאני, ובמשך כעשר שנים העניקה ישראל לכורדים בעיראק סיוע צבאי. לאחר חתימת הסכם אלג'יר ב-1975 בין השאה האיראני מוחמד רזה פהלווי לסדאם חוסיין מהצמרת העיראקית, הסכם שהסדיר את מחלוקת הגבולות בין המדינות והבטיח את הפסקת הסיוע האיראני למורדים הכורדים, דוכא המרד בתוך שבועיים.
ב-28 במרץ 1975 נמלט ברזאני עם מספר תומכים לאיראן. ב-30 ביולי 1975 עבר לארצות הברית לצורך טיפול רפואי, ונפטר ב-1 במרץ 1979 בוושינגטון ממחלת הסרטן.
בנו מסעוד ברזאני (Mesûd Barzanî) (נולד ב-1946) ממשיך את דרכו כמנהיג המפלגה, ומאז 2005 נשיא כורדיסטן העיראקית בעיראק.
ונכדו (מבן אחר), נכרוואן ברזאני (Nêçîrvan Îdrîs Barzanî) הוא ראש הממשלה האזורית של כורדיסטן משנת 2012 (וכיהן בעבר בתפקיד זה מ 2006 עד 2009).
לקריאה נוספת
- שלמה נקדימון - תקווה שקרסה: הקשר הישראלי-כורדי. הוצאת משכל, 1996.
קישורים חיצוניים
- The Last Years of Mustafa Barzani, Middle East Quarterly, June 1994
- The Barzani Chameleon, Middle East Quarterly, Spring 2007