מוחמד חוסיין הייכל
 | |
| לידה | 20 באוגוסט 1888 |
|---|---|
| פטירה | 8 בדצמבר 1956 (בגיל 68) |
| לאום | מצרי |
| עיסוק | משפטן, סופר, עיתונאי, פוליטיקאי, הוגה דעות |
| יצירות בולטות | "זינב", "חיי מוחמד" ("חיאת מחמד") |
| הושפע מ | אחמד לוטפי א-סייד, קאסם אמין, מוחמד עבדה, אוגוסט קונט, היפוליט טיין |
| השפיע על | טה חוסיין, תאופיק אל-חכים, נגיב מחפוז |
מוחמד חוסיין היכל (בערבית: محمد حسين هيكل; 20 באוגוסט 1888 – 8 בדצמבר 1956) אחד מגדולי האינטלקטואלים של מצרים בעת החדשה ושל העולם הערבי בכלל.
קורות חייו
מוחמד חוסיין היכל נולד בשנת 1888 בכפר אל-ע'נאם שליד מנצורה בדלתא של הנילוס כבן למשפחת בעלי קרקעות. רכש השכלה דתית מסורתית, ובין השנים 1905 עד 1909 למד משפטים בבית-הספר הצרפתי בקהיר, שם התיידד עם אחמד לוטפי א-סייד והחל לפרסם מאמרים ראשונים לעיתון "אל-גרידה" של "מפלגת האומה" ("חזב אל-אמה"), שייסד לוטפי א-סייד. באותה תקופה, בעידודו של לוטפי א-סייד, החל היכל ללמוד ספרות ערבית וספרות אירופאית. עם קבלת רישיון עריכת-הדין נסע היכל לפריז על-מנת להמשיך בלימודיו לדוקטורט. בצרפת התוודע לתרבות ולמחשבה הצרפתית אשר תעצב בעתיד את הגותו. בשנת 1912 חזר למצרים והחל לעבוד כעורך-דין במנצורה. כאשר נסגר העיתון "אל-גרידה" עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמנה עם מייסדי העיתון "אל-סופור" (הסרת הרעלה), שבו ניכרת השפעתו הרבה של קאסם אמין על הגותו של היכל. היכל גם כתב מאמרים ומסות עבור עיתון זה, לצד שיעורים שהעביר באוניברסיטה המצרית בקהיר במהלך תקופה זו.
פעילותו הציבורית
אחרי המרד הלאומי של 1919 עזב היכל את עיסוקו כעורך-דין והחל את פעילותו במפלגת "הליברלים החוקתיים" ("חזב אל-אחראר אל-דוסתריין") שם שימש כאידאולוג הראשי של המפלגה. היכל התמסר לעבודתו העיתונאית והפוליטית והיה לעורך כתב העת "אל סיאסה" של מפלגת "הליברלים החוקתיים". היכל נבחר מטעם המפלגה לפרלמנט המצרי ולסנט ואף כיהן כשר החינוך בין השנים 1938 עד 1942. מאוחר יותר נבחר גם ליושב ראש הסנט המצרי עד שפורק בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים. כמו כן יסד היכל בשנת 1926 את השבועון "אל-סיאסה אל-אוסבועיה", אשר מילא תפקיד מרכזי בחיי התרבות והספרות במצרים של שנות העשרים.
עבודתו הספרותית
בשנת 1913 פרסם היכל את יצירתו החשובה ביותר, "זינב", אשר נחשבת בעיני רבים לרומן המצרי-ערבי הראשון. הספר פורסם תחת שם העט "פלאח מצרי". ברומן משתקפת תפישת הלאומיות של היכל, וניכרת בו רומנטיזציה של דמות הפלאח המצרי הקשור לאדמתו. היכל הוסיף לפתח את הלאומיות הטריטוריאלית מבית מדרשו של לוטפי א-סייד בכך ששם דגש על העבר הפרעוני כמודל בניית זהות לאומית ודגש על הדם הפרעוני הזורם בפלאח המצרי. כמו כן, בהשפעתו של קאסם אמין, ביקר היכל בספרו את מעמדה הנחות של האישה המצרית. לקראת שנות השלושים החלה התקרבות בהגותו של היכל לגוונים אסלאמיים-לאומיים. גישה זו ניכרת במיוחד בחיבורו הביוגרפי על חיי הנביא מוחמד, "חיאת מחמד" משנת 1935, בספריו על אודות ההח'ליפים הראשונים, ובספרו שכתב לאחר שביצע את מצוות החג' "משכן ההתגלות" ("פי מנזל אל-וחי") משנת 1937.
פעילותו האינטלקטואלית
מוחמד חוסיין היכל האמין כל חייו ברעיונות הקדמה המדעית והחילוניות. מבחינה פילוסופית היה פוזיטיביסט והושפע עמוקות מהסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט. במישור הלאומי היכל הושפע מאד מרעיון הלאומיות הטריטוריאלית של אחמד לוטפי א-סייד, ממנה גיבש את רעיון הספרות המצרית הלאומית (אל-אדב אל-קומי), שאותה ראה כמרכזית בעיצוב התודעה המצרית הלאומית. על-פי היכל, על הספרות המצרית להשתחרר מכבלי הספרות הערבית וליצור ספרות ילידית מקומית ממש כשם שהספרות האמריקאית התפתחה בשונה מן הספרות האירופאית בהשראת הנוף והתרבות הלאומית המקומית. סביב רעיון הספרות הלאומית ניכרת גם השפעתו של הפילוסוף הצרפתי היפוליט טיין על היכל, שטען כי יצירה ספרותית משקפת את מצבו הנפשי של היוצר בסביבה נתונה. היכל תבע בנוסף להטמיע יסודות של הלשון המצרית המדוברת (עאמיה) בתוך הלשון הערבית הספרותית, תוך פישוט והגמשת לשון הכתיבה וסיגולה לחיים המודרניים. היכל אמנם הקדיש לנושא הספרות הלאומית רק מספר מצומצם של מאמרים, אך אינטלקטואלים ועיתונאים רבים שעבדו ופרסמו בעיתונו של היכל ,"אל-סיאסה אל-אוסבועיה" כדוגמת נגיב מחפוז, תאופיק אל-חכים וחוסין פוזי, היו אחראים להפצתם ולהנחלתם של מוצרים ספרותיים מקומיים דרך מאמריהם וכתביהם. הקבוצה הדינמית של "אסכולת אל-סיאסה אל אוסבועיה" עיבדה את הרעיונות של היכל מבחינה תאורטית ופרקטית' והפכה אותם למוצרי תרבות זמינים בתקשורת המודפסת.[1]
הערות שוליים
- ^ אורית בשקין, ישראל גרשוני וליאת קוזמא, לפסל תרבות במצרים (רמת אביב: הוצאת רמות, 1999).
