ישראל גרשוני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל גרשוני
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים ישראל
מנחה לדוקטורט גבריאל בר, יהושע פורת
תרומות עיקריות
חקר ההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון

ישראל גרשוני (נולד ב-11 באוקטובר 1946) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב וזוכה פרס לנדאו למדעים ולמחקר לשנת 2007.[1]

חייו ופועלו

ישראל גרשוני נולד וגדל בקיבוץ חולתה, שם למד בבית הספר העממי ובתיכון. אביו, מוסא גרשוני (ג'רשי) (1919-2007), עלה לישראל ב-1929 מצנעא שבתימן, התיישב בירושלים והיה ממקימי קיבוץ חולתה בשנת 1936. אמו, חיה שפיגל גרשוני, נולדה ב-1918 בפולין בעיירה הנמצאת כיום באוקראינה. ישראל גרשוני שירת בסיירת גולני והיה קצין בשנות השישים. הוא לחם במלחמת ששת הימים והשתתף בקרבות מרכזיים ברמת הגולן ובגדה המערבית.

הוא עשה את חוק לימודיו בהיסטוריה של ארצות האסלאם באוניברסיטה העברית בשנים 1969–1977. לאחר שסיים את התואר הראשון עשה מסלול ישיר לדוקטורט, אותו הגיש ב-1977. נושא העבודה היה "התפתחות הזהות הלאומית במצרים 1919-1948" והוא נעשה בהנחייתם של פרופסור גבריאל בר ופרופסור יהושע פורת. בשנים 1976–1978 שימש כמדריך וכמרצה במחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון שבאוניברסיטת חיפה. החל מ-1978 מרצה גרשוני בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. החל מ-1994 כיהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטהמעד יציאתו לגמלאות בשנת 2014. שימש כעמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטה העברית. שהה בשבתונים באוניברסיטת קולורדו, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת פנסילבניה ובמכון ללימודים מתקדמים של לימודי היהדות והאסלאם שבאוניברסיטת פנסילבניה ולאחרונה במכון מחקר ללימודים הומאניים שבארצות הברית.

באוניברסיטת תל אביב העביר פרופ' גרשוני קורסי מבוא בתולדות המזרח התיכון המודרני והיסטוריה אינטלקטואלית. בשנת 2015 פרש לגמלאות והפך לפרופסור אמריטוס.

ישראל גרשוני נשוי לשני כץ-גרשוני. הוא אב לשני ילדים, וסב לשלושה נכדים.

בבחירות בשנת 2015 היה חלק מרשימת אנשי אקדמיה ואנשי תרבות ישראלים שהצביעו לרשימה המשותפת.

מחקריו

מחקריו של ישראל גרשוני עוסקים בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון במאתיים השנים האחרונות, עם התמקדות במצרים. הוא מתמחה בהיסטוריה אינטלקטואלית, היסטוריה של לאומיות והתנועות הלאומיות, היסטוריה של היחסים בין תנועות אינטלקטואליות ותנועות ספרותיות ופוליטיות, המקורות של האחים המוסלמים והיסטוריה של הזהות הלאומית והתרבותית. כעת עוסק בפרויקט גדול בו הוא חוקר את יחסו של העולם הערבי, במיוחד מצרים לפאשיזם ולנאציזם, הוציא ספר אחד בנושא ומתעתד להוציא ספרים נוספים.

ספרים נבחרים

מצרים בין ייחוד לאחדות: החיפוש אחר זהות לאומית 1919-1948

ספר זה שראה אור ב-1980 בהוצאת הקיבוץ המאוחד הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של ישראל גרשוני. הספר מתחקה אחר התפתחות הזהות הלאומית והתרבות במצרים בעידן הפורמטיבי של 1900–1952. הוא דן בעשרות אינטלקטואלים ועשרות עיתונים, כתבי עת וספרים, בוויכוח הציבורי הגדול במצרים על איך וכיצד יוצרים את האומה המצרית. הספר מתאר את קשרי הגומלין בין ההתפתחויות האינטלקטואליות להתפתחויות פוליטיות וחברתיות מובהקות. הוא חושף בפעם הראשונה את תהליכי כינון הזהות הלאומית המצרית ומזהה את הסוכנים האינטלקטואלים: עיתונאים, משוררים, סופרים ופוליטיקאים שיצרו זהות זו.

התפתחות הלאומיות הפן-ערבית במצרים

ספרו זה של גרשוני התפתחות הלאומיות הפן-ערבית במצרים The Emergence of Pan-Arabism in Egypt, ראה אור ב-1981 בהוצאת מכון שילוח ואוניברסיטת סירקיוז. הספר חושף לראשונה את השורשים הרעיוניים של הזהות הערבית במצרים. הוא מזהה את התנועות האינטלקטואליות והפוליטיות שחתרו לקרב את מצרים לעולם הערבי בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. הוא מראה שהזהות הלאומית הערבית עלתה במצרים מסוף שנות העשרים ואילך והגיעה להבשלה ראשונית לאחר מלחמת העולם השנייה. למרות מאמצי הנאצריזם לטעון שהוא היה חלוץ הערביות של מצרים, טוען גרשוני כי ניתן להבחין בבירור כי נאצר היה יורש וממשיך ולא חלוץ של הערביות במצרים. הספר מטפל גם בגיבוש הזהות הערבית התרבותית במצרים.

מצרים, האסלאם והערבים 1900-1930

ישראל גרשוני כתב ב-1986 את ספרו "מצרים, האסלאם והערבים" Egypt, Islam and the Arabs 1900-1930 ביחד עם פרופסור ינקובסקי Jankowski מאוניברסיטת קולורדו והוא ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. הספר עוסק בעיקרו בכינון הזהות הלאומית המצרית הטריטוריאלית הייחודית. הוא מטפל במיוחד בקשרים שבין ההתפתחויות האינטלקטואליות והספרותיות לבין ההתפתחויות המוסדיות והפוליטיות באותה תקופה במצרים. מקום מיוחד הוא מקדיש לעיצוב הזהות הנאו-פרעונית של מצרים בשנות ה-20. הוא מבקש להראות שזרמים מרכזיים בתרבות ובפוליטיקה המצרית ביקשו להחיות את עטרת מצרים הקדומה, במצרים העכשווית, על מנת ליצור תוכן מצרי פרעוני לאומה המצרית. מאמץ זה לווה בניסיון לנתק את מצרים מהאסלאם ומהזהות הערבית. הספר תורגם לשפה הערבית ויצא לאור בקהיר ב-1999.

ההגדרה המחודשת של האומה המצרית 1930-1945

ספרם של גרשוני וינקובסקי "ההגדרה המחודשת של האומה המצרית" Redefining the Egyptian Nation, 1930-1945 הוא ספר המשך לספר הקודם "מצרים, האסלאם והערבים" והוא ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1995. הספר מנסה לעקוב אחר המפנה בעיצוב הזהות הלאומית במצרים. הוא מנתח את שקיעת המגמה הנאו-פרעונית בתרבות, בחברה ובפוליטיקה. כנגד שקיעת המגמה הפרעונית מתפתחים זרמים וכוחות לאומיים, אסלאמיים וערביים. הספר מנסה להראות שעליית כוחות צעירים חדשים, במיוחד קבוצות מעמד בינוני משכיל (אפנדייה) היא שחוללה את המפנה האידאולוגי והפוליטי בהבנת הזהות הלאומית. הכוחות הללו היו חיל חלוץ של תפישה חדשה שטענה שמצרים איננה מהות טריטוריאלית ייחודית ניאו פרעונית בלבד, אלא היא קשורה בטבורה לעולם הערבי והעולם האסלאמי; כי הזהות הלאומית המצרית איננה רק ישות גאוגרפית הקשורה לעמק הנילוס, אלא גם ישות לשונית כל-ערבית וישות דתית כל-אסלאמית. וכך במהלך השנים הללו 1930–1945 הונח הבסיס לזהות לאומית על-טריטוריאלית, ערבית ואסלאמית במצרים.

הלאומיות במזרח התיכון הערבי – הערכה מחדש

ספר זה "הלאומיות במזרח התיכון הערבי – הערכה מחדש" Rethinking Nationalism in the Arab Middle East הוא אסופת מאמרים בעריכת גרשוני וינקובסקי והוא ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קולומביה ב-1997. האסופה מקבצת את מיטב החוקרים העוסקים בתופעה הלאומית במזרח התיכון הערבי. הוא מציע בחינה מחדש של היבטים שונים של התפתחות הלאומיות כתופעה רעיונית, פוליטית, חברתית וכלכלית. הוא בוחן עמדות של גברים ונשים, מוסלמים ונוצרים, קבוצות עילית וקבוצות המוניות לשאלת הזהות הלאומית והמאבק הלאומי כנגד השלטון הקולוניאלי. הספר מעדכן את הספרות בנושא על ידי שימושו במתודות ובתאוריות האחרונות שהוצעו באקדמיה המערבית לשאלת מהות הלאומיות. המאמרים מקיפים את מצרים, סוריה, פלסטין, עיראק וצפון אפריקה. לצד מאמרים העוסקים בארצות ספציפיות, נמצאים בו מאמרים העוסקים בלאומיות הערבית הכללית.

אור בצל: מצרים והפשיזם, 1922-1937

ספרו זה של גרשוני התפרסם בשנת 1999 בהוצאת עם עובד. הספר מציע התבוננות חלוצית ביחס של מצרים וערבים, אינטלקטואלים, עיתונאים, מחזאים, משוררים קריקטוריסטים ויצרני חדשות הדפוס האחרים לפשיזם באיטליה ולנאציזם בגרמניה בשנים הפורמטיביות 1922–1937. הוא מתרכז במיוחד בתגובה המצרית-ערבית לעליית מוסוליני בשנות ה-20 ולעליית הנאציזם בשנות ה-30, לתהליכי הנאציפיקציה של גרמניה בשנים 1933–1937 ולמלחמה האימפריאלית שאסר מוסוליני על אתיופיה בשנים 1935–1936. בניגוד למקובל, הספר מראה שלמעט קולות וזרמים שוליים, רוב רובו של הציבור המצרי דחה את הפאשיזם והנאציזם, הן כפילוסופיות, הן כדוקטרינות, הן כמוסדות והן כפרקטיקות.

הספר מראה כי ההתנגדות לפאשיזם ולנאציזם הופיעה בשלוש רמות מרכזיות: האחת – התנגדות לטוטליטריות של המשטר הפשיסטי והמשטר הנאצי, במיוחד לחיסול חירות הביטוי וחופש העיתונות. שנית – דחייה טוטאלית של תורת הגזע הנאצית ויישומה בחוקי נירנברג. כאן ניכרת הזדהות וסימפתיה עם רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית בשנות ה-30. גורם שלישי והחשוב מכול – ראיית הנאציזם והפשיזם כתנועות אימפריאליות מערביות מסוכנות, החותרות לערער את הסדר העולמי (ומאיימות על האומות הקטנות), בכללן ארצות ערביות. למעשה, רוב המצרים לא ראו באיטליה הפאשיסטית או בגרמניה הנאצית בעל ברית אפשרי, במאבק שלהן כנגד בריטניה וצרפת. הם העריכו נכון שגרמניה ואיטליה הם כוחות אימפריאליסטיים, מסוכנים ודורסניים מהאימפריאליזם המסורתי של אנגליה וצרפת.

פירמידה לאומה: הנצחה, זיכרון ולאומיות במצרים במאה העשרים

ספרו זה של גרשוני ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2006. הספר מציע התבוננות מיוחדת בתהליכי עיצוב נוף הזיכרון וההנצחה במצרים מסוף המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20. הוא מאתר את הדרכים והאופנים שבהם מצרים – המדינה, החברה האזרחית, אליטות תרבותיות, כוחות פוליטיים, תנועות אסלאמיות - גיבשו את ההנצחה הלאומית במצרים. הוא עוקב אחר כינון מצבות הזיכרון, אנדרטאות, ימי זיכרון, הלוויות ציבוריות, יצירות אומנות חזותית ושורה של אתרי זיכרון והנצחה אחרים ועוקב אחרי דרך כינונם.

במרכז הספר מצוי ניסיון להתמקד סביב אתרי הזיכרון וההנצחה האומנותיים שכונן הפסל המצרי הגדול מחמוד מוח'תאר ובפרט פסלו "תחיית מצרים". האנדרטאות שהוא הקים בשנות ה-30 בקהיר ובאלכסנדריה הפכו לאתרי זיכרון מרכזיים בחויה המצרית המודרנית. הספר מבקש לעקוב אחר הדרכים שבהן קבוצות שונות, בזמנים שונים ובהקשרים שונים, בחנו ובחנו מחדש את אתרי הזיכרון של מוח'תר ומיקמו אותם בתודעה הציבורית.

תוך בחינת היחס הציבורי למצבות זיכרון קיימות עוקב הספר אחר תהליכי הגשמה של אתרים ואנדרטאות חדשות לאורך כל המאה העשרים. מקום מיוחד מוקדש גם לאופנים שבהם מהפכת 1952 הנציחה את עצמה. הספר גם מתבונן באתרי ההנצחה שהוקמו לאחרונה, בתקופת חוסייני מובארק, שמנציחים בעיקר את המאבק הערבי-ישראלי.

ככלל מטפל הספר בשני נראטיבים של הנצחה שעוברים כחוט השני בכל האתרים: האחד – המאבק כנגד השלטון הבריטי לשחרור ולעצמאות מצרים. השני – המאבק על כינון הזהות הלאומית הייחודית של מצרים. נראטיב זה עוסק גם בתחייה התרבותית של מצרים במאות ה-19 וה-20.

מחקרו העכשווי

כיום עוסק גרשוני בהמשך בחינה מקיפה של היחס הערבי לפשיזם ולנאציזם, במיוחד ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה של מלחמת העולם השנייה (1945-1938) ועתיד לפרסם בקרוב ספר בנושא בהוצאת הספרים של אוניברסיטת סטנפורד.

ספריו

  • The Emergence of Pan-Arabism in Egypt (Tel Aviv: Shiloah Center for Middle Eastern and African Studies and Syracuse University Press, 1981).
  • Co-author with James P. Jankowski, Egypt, Islam, and the Arabs: The Search for Egyptian Nationhood, 1900-1930 (New York: Oxford University Press, 1987; digital edition, 2000).
  • Hawiyyat Misr bayna al-Arab wa’l-Islam (Cairo: Dar Sharqiyyat, 1999) (Arabic), translation of Egypt, Islam, and the Arabs; with an introduction by translator Badr al-Rifāci.
  • Co-editor with Ehud R. Toledano, Cultural Processes in Muslim and Arab Societies, vol. 1, “Medieval and Early Modern Periods,” special issue, Poetics Today 14, no. 2; vol. 2, “Modern Period I,” special issue, Poetics Today 14, no. 3; vol. 3, “Modern Period II,” special issue, Poetics Today 15, no. 2.
  • Co-author with James P. Jankowski, Redefining the Egyptian Nation, 1930-1945, Cambridge Middle East Studies (Cambridge: Cambridge University Press, 1995; paperback edition, 2002).
  • Co-editor with James P. Jankowski, Rethinking Nationalism in the Arab Middle East (New York: Columbia University Press, 1997; hardcover and paperback editions).
  • עלמה ושטן - מצרים והנאציזם, 1940-1935 כרכים א+ב; תל אביב: רסלינג, 2012.
  • אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1922-1937; תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999).
  • Licht in der Dunkelheit, Ägypten und der Faschismus, 1922-1937 (forthcoming 2009). (German); translation of Light in the Shade:
  • Egypt and Fascism, 1922-1937, translated by Dirk Sadowski.
  • לפסל תרבות במצרים: תכנון תרבותי, זהות לאומית ושינוי חברתי במצרים, 1890-1939/ ביחד עם אורית בשקין, ליאת קוזמא; תל אביב: רמות, תש"ס 1999.
  • Co-editor with Haggai Erlich, The Nile: Histories, Cultures, Myths (Boulder: Lynne Rienner, 1999).
  • Co-editor with Yaakov Elman, Transmitting Jewish Traditions: Orality, Textuality and Cultural Diffusion (New Haven: Yale University Press, 2000).
  • Co-editor with Ursula Woköck and Hakan Erdem, Histories of the Modern Middle East: New Directions (Boulder: Lynne Rienner, 2002).
  • Co-author with James P. Jankowski, Commemorating the Nation: Collective Memory, Public Commemoration, and National Identity in Twentieth-Century Egypt, Chicago Studies on the Middle East series (Chicago: University of Chicago Press, November 2004).
  • פירמידה לאומה: הנצחה, זיכרון ולאומיות במצרים במאה העשרים; תל אביב: עם עובד, תשס"ו 2006.
  • Co-editor with Amy Singer and Hakan Erdem, Middle East Historiographies: Narrating the Twentieth-Century (Seattle: Washington University Press, 2006).
  • Co-editor with Meir Hatina, The Nile Valley: Politics, Identities, Cultures (under contract, Lynne Rienner Publishers, forthcoming 2008). (עתיד לראות אור)
  • Egypt in the Second World War: Democracy, Fascism, Nazism, and Nationalism in Egyptian Public Discourse, 1938-1945, (in preparation, manuscript, Hebrew and English). (עתיד לצאת לאור)
  • מלחמת האומות החלשות - מצרים במלחמת העולם השנייה, 2 כרכים, רסלינג, 2017.

פרסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל גרשוני זוכה בפרס מפעל הפיס, ynet, ‏ 18.03.08 מתוך "הידען"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29608298ישראל גרשוני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ישראל_גרשוני&oldid=1481664"