טאהא חוסיין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר טָהַ חוסֵיין (בערבית: طه حسين; 14 בנובמבר 1889–28 באוקטובר 1973), אינטלקטואל משפיע, היסטוריון, סופר ומבקר מצרי, אשר על אף עיוורונו, היה מייסד ורקטור של אוניברסיטת אלכסנדריה וכיהן כראש האקדמיה המצרית ללשון ערבית וכשר החינוך של מצרים. מכונה "הדיקן של הספרות הערבית", נחשב כגדול האינטלקטואלים המצרים במאה העשרים, ונמנה עם חלוצי התנועה המודרניסטית במצרים.
ביוגרפיה
חוסיין נולד בכפר אל סעיד במחוז אל-מיניה שבדרום מצרים, והתעוור בגיל 6 כתוצאה ממחלה. הוא היה השביעי מבין שלושה-עשר ילדים וחי במשפחה ממעמד הביניים הנמוך. בתחילה למד בכּוּתַאבּ (ה"חדר" המוסלמי), ובו למד על-פה את הקוראן. בגיל 13 הגיע לקהיר, ללמוד באוניברסיטת אלאזהר, שם קיבל חינוך דתי. עם זאת סירב להתחנך ברוח המסורת הקוראנית שהייתה מקובלת במצרים.
חוסיין נישא לבחירת לבו סוזאן, אותה הכיר בעת שהותו בצרפת. סוזאן העמידה לו שני צאצאים והייתה בת לווייתו במשך כל חייו.
ילדיו של חוסיין, אמינה ואחיה מוניס, היו לימים דמויות חשובות במצרים. אמינה, שהלכה לעולמה בגיל 46, הייתה אחת הנשים המצריות הראשונות שהחזיקו בתואר בוגר אוניברסיטה. הם תרגמו לצרפתית את חיבורו "אלאדיב" ("האינטלקטואל"). מפעל זה היה חשוב במיוחד לאביהם, שכן הוא איפשר לחלוק את סיפורו בדבר ההלם התרבותי שחווה כמצרי בשנותיו הראשונות בצרפת.
קריירה אקדמית
כאשר נוסדה אוניברסיטת קהיר החילונית בשנת 1908, חוסיין היה נכון להצטרף לשורותיה, וחרף עיוורונו ונכותו התקבל למוסד. בשנת 1914 היה לבוגר הראשון שקיבל תואר דוקטור.את התזה שלו כתב על המשורר והפילוסוף העיוור אבו אל-עלאא אל-מערי הסקפטי.
חוסיין למד והשיג תואר דוקטור נוסף באוניברסיטת סורבון בשנת 1917. בכך הפך חוסיין למצרי הראשון שקיבל תוארי מוסמך ודוקטור בצרפת. את עבודת הדוקטורט השנייה שלו הקדיש להיסטוריון התוניסאי בן המאה ה-14 אבן חלדון, לו מיוחס התואר "אבי הסוציולוגיה". שנתיים מאוחר יותר, ב-1919, שבו חוסיין ומשפחתו למצרים, שם נתמנה לכהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קהיר. בהמשך כיהן כרקטור המייסד של אוניברסיטת אלכסנדריה. בתקופה זו עמד בקשרים עם יהודה לייב מאגנס ואף ביקר באוניברסיטה העברית.
חוסיין חיבר מאמרים וספרים רבים, אולם במערב הוא נתפרסם בעיקר בזכות הביוגרפיה שלו, "הימים" ("אל-איאם"). כלל עבודותיו פורסמו ב-16 כרכים.
פרק חשוב בחייו הוקדש לכתיבת ספרו "על הפואטיקה הטרום-אסלאמית" ("פי אלשער אלגאהלי"), שבו הטיל ספק במקוריותה של השירה הערבית המסורתית, וטען שאפשר שזו זויפה בחלקה הניכר בעת העתיקה על רקע תחרות בין-שבטית. נוסף על כך רמז בעקיפין לכך שאין לקבל את הקוראן כמקור אובייקטיבי להיסטוריה. הספר עורר את זעמם של אנשי דת במצרים ובראשם אנשי האוניברסיטה האסלאמית אל-אזהר וכן מוסלמים נוספים. חוסיין הואשם בכפירה ובהטחת עלבון באסלאם, אולם התובע הכללי במצרים קבע כי דבריו של חוסיין נאמרו במסגרת מחקר אקדמי, ועל כן לא ננקטו נגדו צעדים משפטיים. ספרו אמנם נאסר לפרסום, אולם יצא לאור מאוחר יותר בשינויים קלים תחת הכותר "על הספרות הטרום-אסלאמית".
טה חוסיין היה אינטלקטואל ומראשי זרם הרנסאנס המצרי. הוא תמך בלהט באידאולוגיה המתפתחת של הלאומיות המצרית, והאמין שהציוויליזציה המצרית הייתה מנוגדת בתכלית לזו הערבית. על רקע זה טען שהקידמה במצרים תגיע רק כאשר יקבלו המצרים את שורשיהם העתיקים והטרום-אסלאמיים.
בשנת 1950 נתמנה חוסיין לשר החינוך של מצרים, ושם ביקש לממש את אמונתו לפיה "החינוך שקול לאוויר שאנו נושמים ולמים שאנו שותים". הוא הקדיש חלק ניכר מפועלו לקידום החינוך במצרים ולביעור הבערות, בעיקר באזורים הנידחים של המדינה.
חוסיין עורר מחלוקת רבה בתומכו בנאורות כנגד התפיסות המסורתיות השוררות במצרים. במסגרת ניסיונו להגן על עצמו מפני התקפות מתנגדיו, טען חוסיין כי אימץ גישה מחקרית מערבית ברוח הפילוסוף הצרפתי דקארט לניתוח הכתבים הטרום-אסלאמיים, תוך שהוא שם דגש על חיפוש האמת.
כתביו
ניתן לחלק את כתביו של טה חוסיין לשלוש קטגוריות:
- מחקרים על אודות התרבות הערבית והמוסלמית
- סיפורת שהתמקדה בביקורת חברתית כנגד העוני והבערות
- מאמרים פוליטיים
להלן מבחר מכתביו של טה חוסיין:
- זכרונותיו של אבו אלעלא - 1915
- שירים נבחרים מהדרמה היוונית - 1924
- דרמות של הכותבים הצרפתיים הידועים ביותר - 1924
- הפילוסופיה של אבן ח'לדון - 1925
- חלוצי המחשבות - 1925
- דיבורי יום רביעי - 1925
- השירה הטרום-אסלאמית - 1926
- בקיץ - 1933
- הימים - 1933
- חאפז ושוכי - 1933
- חיי הנביא - 1933
- ממרחק - 1935
- אדיב - 1935
- החיים הספרותיים בחצי האי ערב - 1935
- יחד עם אבי אלעלא בכלאו - 1935
- שירה ופרוזה - 1936
- ארמון החלומות - 1937
- יחד עם אלמותנבי - 1937
- עתיד התרבות במצרים - 1938
- רגעים - 1942
- קול פריס - 1943
- חלומות שחרזאדה - 1943
- עץ האומללות - 1944
- גן עדן של קוצים - 1945
- פרקים על ספרות וביקורת - 1945
- קולו של אבו אלעלא - 1945
- עת'מאן - (החלק הראשון של "מלחמת האחים הגדולה") - 1947
- מסע האביב - 1948
- העינוי של המצפון המודרני - 1949
- ההבטחה האלוקית - 1950
- גן העדן של החיות - 1950
- האהבה האבודה - 1951
- משם - 1952
- הבדלים - 1952
- במרכז - 1952
- עלי ובניו (החלק השני של "מלחמת האחים הגדולה") - 1953
- אנטגוניזם ורפורמה - 1955
- ביקורת ורפורמה - 1956
- הספרות בת זמננו - 1958
- מראת האסלאם - 1959
- הבלי קיץ - 1959
- על הדרמה המערבית - 1959
- שיחות - 1959
- אלשיח'אן (אבו בכּר ועמר בן אלח'טאב) - 1960
- מהבלי קיץ לרצינות החורף - 1961
- השתקפויות - 1965
- מעבר לנהר - 1975
- מילים - 1976
- מסורת והתחדשות - 1978
- הספרים והסופר - 1980
- מהחוף האחר - 1990
עם מתרגמי כתביו לעברית נמנים אבא אבן[1] ועמנואל קופלביץ.
חטיבת הביניים בסח'נין קרויה על שמו.
לקריאה נוספת
- "טהא חוסין והתחדשותה של מצרים", בעריכת עמנואל קופלביץ ובתרגומו, ירושלים, מוסד ביאליק, 2001
- פואד עג'מי, ארמון החלומות של הערבים: אודיסיאה של דור (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר; תרגמה וערכה קטעי שירה וספרות מערבית: חנה עמית-כוכבי), תל אביב, עם עובד, 2000
קישורים חיצוניים
- טהא חוסין והתחדשותה של מצרים, מבחר קטעים מכתביו
- דף מידע מפורט באתר שרות הידיעות הממשלתי המצרי (באנגלית)
- הגיע הזמן לתרגם את"אַלְאַיַאם" (הימים) של טַאהַא חוסיין, אלמוג בהר, 27.11.2009
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
32634682טאהא חוסיין