מוזיאון שעווה
מוזיאון שעווה הוא מוזיאון המציג בובות שעווה בדמותם של דמויות היסטוריות וידוענים מודרניים, כשהם לבושים בבגדים האופייניים להם, והם ניצבים בתנוחה אמיתית במטרה לדמות אנשים חיים.
לרוב מאפשרים המוזיאונים למבקרים בהם להצטלם לצד הפסלים וכך לדמות צילום לצד הדמות האמיתית.
מוזיאוני השעווה שימשו רקע לסרט האימה "בית השעווה" שיצא לאקרנים ב-2005.
היסטוריה
תערוכת פסלי השעווה הראשונה נערכה בשנת 1770 בעיר פריז שבצרפת, ובה הוצגו פסליו של הרופא פיליפ קורטיוס. עקב הצלחתה הרבה והתגובות החיוביות של המבקרים הועברה התערוכה לפאלה רויאל בפריז ב-1776. בשנת 1782 נפתחה תערוכה נוספת בבולוור דו טמפל.
אמה של מארי טוסו הייתה סוכנת הבית בביתו של קורטיוס, והוא לימד את מארי טוסו את אמנות הפיסול בשעווה. טוסו יצרה את פסלה הראשון בשנת 1778 - פסלו של ז'אן ז'אק רוסו. בעקבות פסל מוצלח זה ביקשו מפורסמים נוספים כי תפסל אותם - ובהם בנג'מין פרנקלין ווולטר. לאחר מותו של קורטיוס ירשה טוסו את אוסף פסליו, ונדדה עם האוסף תוך שהיא מציגה אותו בתערוכה נודדת. לימים, בשנת 1835, הקימה מאדאם טוסו מוזיאון של קבע ברחוב בייקר שבלונדון הנקרא על שמה מאדאם טוסו. הצלחתו של מוזיאון זה הביאה לפתיחת סניפים נוספים בכל רחבי העולם (בכיכר דאם שבאמסטרדם; בברלין; הונג קונג; שאנגחאי; בנגקוק; ובארצות הברית: בניו יורק, לאס וגאס ובוושינגטון די. סי.) וכן מוזיאוני שעווה שאינם שייכים לרשת טוסו.
בשנות ה-50 וה-60 הוקמו מוזיאוני שעווה תמטיים המוקדשים לנושאים מסוימים כגון מוזאון השעווה מובילנד בפארק בואנה שבקליפורניה שנפתח בשנת 1962 ומוקדש לתעשיית הקולנוע, ונסגר בשנת 2005; ומוזיאון השעווה של הוליווד הממוקם בהוליווד ומוקדש אף הוא לשחקני קולנוע. תמה אופיינית נוספת היא ההיסטוריה של האתר בו ממוקם המוזיאון, כך לדוגמה מוזיאון השעווה בניו אורלינז שבלואיזיאנה מוקדש להיסטוריה של העיר, וכך גם מוזיאון השעווה ברציף הדייגים שבסן פרנסיסקו בקליפורניה; מוזיאון השעווה לונדון המלכותית בוויקטוריה שבקולומביה הבריטית קנדה מוקדש לבני משפחות מלוכה.
בישראל
ב-7 ביוני 1973 נפתח במגדל שלום בתל אביב "מוזיאון השעווה הישראלי"[1] שהקים שי מאיר עם תצוגה של 100 בובות שעווה, והיה מוזיאון השעווה היחידי בישראל. הפסל הראשי בין השנים 1973–1995 היה שמואל בן עמי. המוזיאון נסגר בשנת 1995 עקב בעיות כלכליות.
ב-2011 נפתח מוזיאון שעווה באילת[2].
לקריאה נוספת
- מרינה וורנר, נוכח פני הבובה, בתוך המדרשה, גיליון 13, סתיו 2010.
הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוזיאוני שעווה |
- ^ אלי קינן, תולדות המדינה במוזיאון שעווה, דבר, 8 ביוני 1973
- ^ איזה מגניב: גם בישראל יש עכשיו מוזיאון שעווה, באתר מאקו, 5 ביולי 2011
25816104מוזיאון שעווה