מארי טוסו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. מארי טוסו (בצרפתית: Marie Tussaud, 1 בדצמבר 1761 - 16 באפריל 1850) הייתה פסלת פסלי שעווה צרפתיה, שייסדה את מוזיאון "מאדאם טוסו" הראשון, בלונדון. ממוזיאון זה התפתחה לאחר מכן רשת מוזיאוני השעווה "מאדאם טוסו", הכוללת כיום לפחות 14 סניפים ברחבי העולם[1].
ביוגרפיה
טוסו נולדה ב-1761 בשטרסבורג שבצרפת, למשפחה קתולית. שמה המקורי היה אנה מריה גרוסהולץ. אביה ג'וזף גרוסהולץ נהרג כחייל במלחמת שבע השנים, כחודשיים לפני לידתה. אמה אן - מארי וולדר היגרה עימה לברן שבשווייץ, סמוך לאחר הלידה והחלה לעבוד שם כסוכנת בית. טוסו גדלה בבית המעסיק של אמה - דוקטור פיליפ קורטיוס (1737–1794), רופא שווייצרי, שהיה גם פסל פסלי שעווה, באותה עת בתור תחביב בלבד.
ב-1765, לנוכח הצלחת פסלי השעווה שלו בקרב האצולה הצרפתית, עבר דוקטור קורטיוס לפריז, עזב את הרפואה והחל לעסוק בפיסול בשעווה כמקצוע בלבדי. באותה שנה הוא גם יצר את פסל השעווה של מאדאם דו בארי, בת זוגו של לואי ה-15, הפסל העתיק ביותר המוצג כיום במוזיאון מאדאם טוסו. ביתו הפך למישכנם של אמנים ויוצרים רבים, מכל סוגי האמנות. שנתיים לאחר מכן, ב-1767 הוא הביא מברן לפריז את טוסו בת השש ואת אמה והן המשיכו עמו מאותה עת ואילך, עד ליום מותו כעבור 27 שנים. דוקטור קורטיוס היה זה שלימד את טוסו לפסל בשעווה.
התערוכה הפומבית הראשונה של פסלי השעווה של קורטיוס הוצגה בפריז החל מ-1770, כשהיא עוברת במהלך השנים ממקום למקום. הפסל הראשון שפיסלה מארי טוסו ואשר צורף לתערוכה של המורה שלה, היה פסלו של וולטייר, ב-1777, כשהייתה בת שש עשרה בלבד. הפסל הבא היה של ז'אן-ז'אק רוסו - 1778 ולאחר מכן היא המשיכה ביצירותיה בהצלחה מסחררת, בעיקר בקרב האצולה הצרפתית של אותה תקופה. על פי זכרונותיה היא גרה במשך תשע שנים (1780–1789), עד פרוץ המהפכה הצרפתית, בורסאי והייתה מקורבת מאד לאליזבת, אחותו של לואי השישה עשר, מלך צרפת.
ב-1793 התדרדרה המהפכה הצרפתית לשלטון הטרור ובין העצורים והמועמדים לעריפה מהירה הייתה גם מארי טוסו. ראשה אף גולח כבר לקראת הגיליוטינה. יחד עימה נאסרה כמועמדת לעריפה, גם ז'וזפין דה בוארנה, לימים הקיסרית ז'וזפין רעייתו של נפוליאון בונפרטה. שתי הנשים ניצלו ברגע האחרון. הצלתה של טוסו מיוחסת לידידים של דוקטור קורטיוס בצמרת המהפכה באותה עת.
הן לפני מאסרה והן לאחר שחרורה הועסקה טוסו על ידי המהפכנים בהכנת "מסכות מוות" של המוצאים להורג. היא הייתה זו שהכינה את מסכת המת של לואי השישה עשר בינואר 1793, זו של ז'אן-פול מארה - יולי 1793, מארי אנטואנט - אוקטובר 1793, מקסימיליאן רובספייר - יולי 1794, ורבים אחרים. מסכות המת שלה היו ידועות ומפורסמות ברבים ונישאו לעיתים במצעדים שונים בפריז, בעיקר בתקופת שלטון הטרור, אך גם לפני ואחרי כן.
ב-1794 נפטר דוקטור קורטיוס והוריש לטוסו את כל פסלי השעווה שלו. ב-1795 היא נישאה למהנדס פרנסואה טוסו ונולדו להם שני בנים, ג'וזף ופרנסואה.
המעבר לאנגליה
ב-1802 הוזמנה טוסו על ידי אמן מיצגי פנס קסם וסיאנסים - העלאות באוב, גרמני, שפעל באנגליה - פול פילידור, להצטרף אליו ולשתף עמו פעולה. היא קיבלה אישור מיוחד לכך מנפוליאון, שכבר שלט אותה עת בצרפת, נענתה להצעה זו, וזמן מה הם הציגו כך, ביחד, בתיאטרון בלונדון, היא את יצירותיה ופילידור בהצגות סיאנס. ההצגה המשותפת הזו לא זכתה להצלחה כלכלית מרובה מדי, לפחות בכל הנוגע לטוסו, אבל היא כבר לא יכלה לחזור למולדתה, למרות רצונה בכך. המלחמות הנפוליאוניות (1803–1815), החלו. טוסו עתידה הייתה להשאר באיים הבריטים, באופן סופי, עד יום מותה.
ב-1835 הציגה טוסו בת ה-74 את תערוכתה הקבועה הראשונה, ברחוב בייקר בלונדון, בו עתידה הייתה התערוכה להישאר למשך כחמישים שנה, עד שעברה ב-1884 למישכן אחר בלונדון - הסיטי של וסטמינסטר. שלוש שנים אחרי מציאת הכתובת הקבועה סוף כל סוף, ב-1838 יצאו לאור זיכרונותיה של טוסו[2] וב-1842 היא פיסלה את דמותה שלה, בשעווה, כפי שניתן לראותה עד עצם היום הזה, במוזיאון "מאדאם טוסו" של לונדון.
מארי טוסו נפטרה ב-1850 והיא בת 88. בנה פרנסואה היה היורש ואחריו נכדה ג'וזף ונינה ג'ון תיאודור טוסו. רק במאה העשרים יצא מוזיאון "מאדאם טוסו" על סניפיו הרבים משליטתה של משפחת טוסו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Leonard Cottrell, Madame Tussaud, The Camelot Press, London, 1951.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה של מארי טוסו, באתר NNDB
- על מארי טוסו ומוזיאון "מאדאם טוסו" שבלונדון, באתר England
- ביוגרפיה קצרה של מארי טוסו, באתר Stalking the Belle Époque
הערות שוליים
- ^ אתר רשת מוזיאוני מאדאם טוסו
- ^ Madame Tussaud's memoirs and reminiscences of France, by Marie Tussaud, ed. by F. Hervé, London, 1838
מארי טוסו25708373