מודק (שבט)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מודק
אוכלוסייה
800 (2000)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אורגוןאורגון אורגון 600

אוקלהומהאוקלהומה אוקלהומה 200
שפות
מודק ואנגלית
דת
ילידית, נצרות
קבוצות אתניות קשורות
קלאמת, יאהוסקין
תמונה של הצ'יף "פטיש צהוב" שצולמה על ידי ג'וזף אנדרו שאק לפני 1904. מאוסף לנה רובייטיל בארכיון התצלומים של האגודה ההיסטורית של אוקלהומה.
תמונה של הצ'יף "פטיש צהוב" בבגדים מסורתיים. צוירה על ידי אלברידג' ברבנק ב-1901

מודק (באנגלית: Modoc) היא קבוצה אתנית של ילידים בארצות הברית שבניה חיו במקור באזור שהוא כיום צפון-מזרח קליפורניה ומרכז-דרום אורגון. כיום הם מחולקים בין אורגון ואוקלהומה והם רשומים באחד משני שבטים מוכרים פדרלית, שבטי קלאמת באורגון[1] ושבט מודק של אוקלהומה, הידוע כיום בשם אומת מודק (אנ').

שפה

המודק, כמו שכניהם בני הקלאמת, דיברו בניב של השפה המכונה לוטואמיה (אנ') (Lutuamian), ענף של משפחת השפות פלאטו פנושיאן (אנ'). שני העמים קראו לעצמם "מקלאקים" (maklaks), כלומר "אנשים".[2] כדי להבחין בין השבטים, המודק קראו לעצמם "מואטוקני מקאלקים" (Moatokni maklaks), ממואט (muat) שפירושו "דרום". האצ'ומאווי (אנ'), קבוצה משבט הנהר פיט (אנ'), קראה להם לוטואמי (Lutuami), כלומר "שוכני האגם".

אוכלוסייה נוכחית וגאוגרפיה

כ-600 בני מודק חיים במחוז קלאמת, באורגון, באדמות המולדת של אבותיהם ובסביבתן. קבוצה זו כוללת את אלו שנשארו בשמורה במהלך מלחמת מודק (אנ'), וכן את צאצאיהם של אלו שבחרו לחזור ב-1909 לאורגון מהטריטוריה האינדיאנית באוקלהומה או קנזס. מאז אותה תקופה, רבים הצטרפו לקלאמת.[3] הממשל השבטי המשותף של הקלאמת, המודק והיאהוסקין באורגון ידועה בשם שבטי קלאמת.[4]

מאתיים מבני המודק מתגוררים באוקלהומה בשמורה קטנה במחוז אוטווה (אנ') באוקלהומה, שהממשלה הפדרלית רכשה עבורם. במקור הם יושבו בשמורת האינדיאנים קופאו (Quapaw Indian Reservation) בפינה הצפון-מזרחית הרחוקה של אוקלהומה. הם צאצאים של הקבוצה בהנהגתו של קפטן ג'ק (קינטפואש (אנ')) במהלך מלחמת מודק. הממשלה הפדרלית הכירה רשמית בשבט המודק של אוקלהומה (אנ') ב-1978, וחוקתו אושרה ב-1991.[5]

אוכלוסייה בעבר

ההערכות עבור האוכלוסיות לפני המגע עם האירופאים של רוב הקבוצות הילידים בקליפורניה השתנו במידה ניכרת. האתנוגרף ג'יימס מוני (אנ') העריך את גודל אוכלוסיית המודק בכ-400 נפשות.[6] אלפרד קרובר העריך שגודל אוכלוסיית המודק בקליפורניה בשנת 1770 הייתה כ-500.[7] האנתרופולוג של אוניברסיטת אורגון תיאודור סטרן (Theodore Stern) העריך שהיו בסך הכל כ-500 מודק. בשנת 1846, ייתכן שהאוכלוסייה כללה "אולי 600 לוחמים (אומדן יתר, כנראה)".

היסטוריה

לפני המגע עם האירופאים

עד המאה ה-19, כאשר מגלי ארצות אירופאים נתקלו לראשונה במודק, כמו כל שבטי האינדיאנים של הרמה (אנ'), הם דגו אלתית במהלך נדידת האלתית ונדדו עונתיות כדי לצוד ולאסוף מזון אחר.[8] בחורף, הם בנו בקתות חפורות בצורת כוורות דבורים, מכוסות במקלות ומטויחות בבוץ, ליד חופי האגם עם מקורות אמינים של זרעים של הNuphar polysepala (אנ'), צמח מים שהוא מין של נופר, ודיג.

שבטי ילידים שכנים

בנוסף לקלאמת, שאיתם הם חלקו שפה ואת רמת מודק (אנ'), הקבוצות השכנות לשטח של המודק היו:

הפאיוט הצפוניים, המודק והאצ'ומאווי חלקו את עמק אגם גוס (אנ').

יישובים

אתרי הכפרים הידועים של המודק הם אגאווש (Agawesh), בשפך של וילו קריק (Willow Creek) לאגם קלאמת התחתון, של קבוצת "גומבטווה" (Gombatwa) או "קבוצת אגם קלאמת התחתון" (Lower Klamath Lake People Band); קומבט (Kumbat) ופשחה (Pashha) על חופי אגם טולי של קבוצת "פאסגנווה ס" (Pasganwa·s) או "קבוצת אגם טולי" (Tule Lake People Band); ואצאמשואש (Wachamshwash) ו"נושלט-הגק-ני" (Nushalt-Hagak-ni) על הנהר לוסט של קבוצת "גוגווה ס" (Goġewa·s) או "קבוצת הנהר לוסט התחתון"(Lower Lost River People Band).

מגע ראשון

בשנות ה-20 של המאה ה-19, החל פיטר אוגדן, חוקר ארצות מטעם חברת מפרץ הדסון, לסחור עם בני הקלאמת מצפון למודק.[2]

שביל אפלגייט

האחים ג'סי (אנ') ולינדזי אפלגייט (אנ'), מלווים ב-13 מתיישבים לבנים נוספים, גילו את הנתיב הקרוי שביל אפלגייט (אנ'), או שביל המהגרים הדרומי, בשנת 1846. הוא חיבר נקודה על שביל אורגון ליד פורט הול (אנ') באיידהו, לעמק וילאמט (אנ') במערב אורגון. המסלול החדש נוצר כדי לעודד אירופאים-אמריקאים להגיע למערב אורגון, וכדי לחסוך את הסכנות בהן נתקלו המתיישבים בנתיב קולומביה (Columbia Route). מאחר שחברת מפרץ הדסון שלטה בנתיב קולומביה, פיתוח נתיב חלופי אפשר הגירה גם אם היו בעיות בין ארצות הברית לבריטניה. האחים אפלגייט הפכו לאנשים הלבנים הידועים הראשונים שביקרו במונומנט הלאומי שכבות הלבה של ימינו.

נראה כי פתיחת שביל אפלגייט החלה את המגע הקבוע הראשון בין המודק לבין המתיישבים האירופאים-אמריקאים, שהתעלמו במידה רבה מהשטח שלהם קודם לכן. רבים מאירועי מלחמת מודק (אנ') התרחשו לאורך השביל.

פלישת מהגרים

קפטן ג'ק (אנ') מנהיג לוחמי המודק במלחמת מודק

מ-1846 עד 1873 נכנסו אלפי מהגרים לשטח המודק. החל משנת 1847, פשטו אנשי המודק על המהגרים הפולשים על שביל אפלגייט בהנהגתו של הצ'יף שונצ'ין הזקן.[10]

בספטמבר 1852, השמידה חבורה של מודק שיירת מהגרים בבלאדי פוינט (Bloody Point, "הנקודה העקובה מדם") על החוף המזרחי של אגם טולי, והרגה את כולם מלבד שלושה מתוך 65 האנשים בשיירה. המודק לקחו שתי בנות צעירות כשבויות.[11] ייתכן שאחת מהן או שתיהן נרצחו מספר שנים מאוחר יותר על ידי נשות מודק קנאיות. האדם היחיד ששרד את המתקפה עשה את דרכו ליישוב ואיריקה בקליפורניה. לאחר ששמעו ממנו על האירוע, ארגנו תושבי ואיריקה מיליציה תחת השריף צ'ארלס מקדרמיט, ג'ים קרוסבי ובן רייט. הם דהרו לזירת הטבח כדי לקבור את המתים ולנקום את מותם. המשלחת של קרוסבי התכתשה עם קבוצה של בני המודק וחזרה לוואיריקה.[8]

רייט וקבוצה קטנה נשארו כדי לנקום. הוא היה שונא אינדיאנים ידוע לשמצה.[12] הדיווחים שונים לגבי מה שהתרחש כאשר הקבוצה של רייט פגשה את המודק על הנהר לוסט, אך רובם מסכימים שרייט תכנן לארוב להם, מה שעשה בנובמבר 1852. רייט וכוחותיו תקפו והרגו כ-40 מבני המודק, במה שנודע בתור "טבח בן רייט."[13]

היסטוריונים העריכו שהמודק הרגו לפחות 300 מהגרים ומתיישבים בין השנים 1846 ו-1873. מספר דומה של מודק נהרגו על ידי מתיישבים וסוחרי עבדים.

הסכם עם ארצות הברית

ארצות הברית, הקלאמת, המודק וקבוצת יאהוסקין חתמו ב-1864 על הסכם להקמת שמורת האינדיאנים קלאמת.[14] זה חייב את השבטים לוותר על השטחים התחומים בצפון בקו הרוחב ה-44, במערב ובדרום על ידי הרי רכס קסקייד, ובמזרח בקווים הנוגעים באגם גוס (אנ') ובאגם הנלי (Henley Lake) בחזרה עד לקו הרוחב ה-44.

בתמורה, ארצות הברית הייתה אמורה לשלם סכום חד פעמי של $35,000, ותשלומים שנתיים בסך של $80,000 במשך 15 שנים,[8] וכן לספק תשתית וצוות לשמורה. ההסכם קבע שאם האינדיאנים ישתו או יאחסנו משקאות משכרים בשמורה, ניתן יהיה למנוע את התשלומים וכי ארצות הברית תוכל להוסיף שבטים נוספים בשמורה בעתיד. השבטים ביקשו שלינדזי אפלגייט ישמש כסוכן מטעם הלשכה לענייני אינדיאנים.

ההסכם חייב שהמודק יוותרו על אדמותיהם ליד נהר לוסט, אגם טולי ואגם קלאמת התחתון בתמורה לאדמות בעמק קלאמת העליון.[8][15] הם עשו זאת, בהנהגתו של צ'יף שונצ'ין. הסוכן מטעם הלשכה לענייני אינדיאנים העריך את סך אוכלוסיית שלושת השבטים בכ-2,000 בעת חתימת ההסכם.

בשמורה לא היה מספיק מזון הן לבני הקלאמת והן לבני המודק. התחלואה והמתח בין השבטים גברו. המודק ביקשו שמורה נפרדת קרוב יותר לשטחם ההיסטורי, אך לא הממשלה הפדרלית של ארצות הברית ולא ממשלת קליפורניה אישרו זאת.[8]

בשנת 1870 הוביל קינטפואש (אנ') (שכונה על ידי האירופאים קפטן ג'ק) קבוצה של בני מודק שעזבה את השמורה וחזרה למולדתם המסורתית. הם בנו כפר ליד הנהר לוסט. בני מודק אלה לא זכו לייצוג הולם במשא ומתן על ההסכם ורצו להפסיק את ההתנכלויות של הקלאמת בשמורה.

מלחמת מודק

בנובמבר 1872 נשלח צבא ארצות הברית לנהר לוסט כדי לנסות לאלץ את הקבוצה של קינטפואש לחזור לשמורה. פרץ קרב, והמודק נמלטו למה שנקרא המעוז של קפטן ג'ק במה שהוא כיום המונומנט הלאומי שכבות הלבה בקליפורניה. הקבוצה שמנתה 53 לוחמים הצליחה לעכב 3,000 מחיילי צבא ארצות הברית למשך מספר חודשים, והביסה אותם בלחימה מספר פעמים. באפריל 1873 עזבו המודק את המעוז והחל להתפצל. קינטפואש וקבוצתו היו האחרונים שנתפסו, ב-4 ביוני 1873, כאשר הם נכנעו מרצונם. אנשי ממשלת ארצות הברית הבטיחו להם שאנשיהם יזכו ליחס הוגן והלוחמים יורשו לחיות על אדמתם.

צבא ארצות הברית שפט, הרשיע והוציא להורג את קינטפואש ושלושה מלוחמיו באוקטובר 1873 בגין רצח הגנרל אדוארד קנבי (אנ') מוקדם יותר באותה שנה בזמן שהתנהלו שיחות שלום. הצבא שלח את שאר חברי הקבוצה לאוקלהומה כשבויי מלחמה עם "צ'רלי פני צלקת" כצ'יף. המנהיג הרוחני של השבט, "הרופא בעל הראש המתולתל" (Curley Headed Doctor), נאלץ גם הוא לעבור לטריטוריה האינדיאנית.[8]

בשנות ה-70 של המאה ה-19, הביא התעשיין והפילנתרופ האמריקני פיטר קופר (אנ') אינדיאנים לדבר עם ארגוני זכויות אינדיאנים בערים במזרח ארצות הברית. אחת המשלחות הייתה משבטי המודק והקלאמת. בשנת 1909, הקבוצה באוקלהומה קיבלה אישור לחזור לאורגון. כמה אנשים עשו זאת, אבל רובם נשארו בביתם החדש.[16]

דת

הדת של המודק אינה ידועה בפירוט. המספר חמש שיחק תפקיד חשוב בפולחן, כמו ב"שויוהלש" (Shuyuhals), טקס מעבר של חמישה לילות לריקודים לנערות מתבגרות. בקתת הזעה (אנ') שימשה לטקסי טהרה ואבל.

לקריאה נוספת

  • Solnit, Rebecca (2003). River of Shadows: Eadweard Muybridge and the Technological Wild West. New York, New York: Viking. pp. 101–124. ISBN 0-670-03176-3. OCLC 49796219.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מודק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Appendix O: Federally Recognized Indian Tribes with Interest in the Planning Area" (PDF). Western Oregon Plan Revision Final Environmental Impact Statement For the Revision of the Resource Management Plans of the Western Oregon Bureau of Land Management Districts. Bureau of Land Management. 1 בפברואר 2001. pp. 516–517. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 Carl Waldman, Encyclopedia of Native American Tribes, Infobase Publishing, 2014, מסת"ב 9781438110103
  3. ^ Robert H. Ruby, A Guide to the Indian Tribes of the Pacific Northwest, University of Oklahoma Press, 1992, מסת"ב 9780806124797
  4. ^ "The Klamath Tribes".
  5. ^ Self, Burl E. "Modoc". Encyclopedia of Oklahoma History & Culture. Oklahoma Historical Society.
  6. ^ James Mooney, The Aboriginal Population of America North of México, Smithsonian Institution, 1928
  7. ^ Alfred Louis Kroeber, Handbook of the Indians of California, Courier Corporation, 1976, מסת"ב 9780486233680
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 Spencer Tucker, James R. Arnold, Roberta Wiener, The Encyclopedia of North American Indian Wars, 1607–1890: A Political, Social, and Military History, ABC-CLIO, 2011, מסת"ב 9781851096978
  9. ^ Carl Waldman, Encyclopedia of Native American Tribes, Infobase Publishing, 2014, מסת"ב 9781438110103
  10. ^ Dan L. Thrapp, Encyclopedia of Frontier Biography: P-Z, U of Nebraska Press, 1991, מסת"ב 9780803294202
  11. ^ Gregory F. Michno, Susan J. Michno, Circle the Wagons!: Attacks on Wagon Trains in History and Hollywood Films, McFarland, 2008, מסת"ב 9780786439973
  12. ^ "Modoc NF History, 1945 -- Chapter II, Early History Emigrant Traills and Indian Warfare." U.S. Forest Service.
  13. ^ Keith A. Murray, The Modocs and Their War
  14. ^ Klamath Indian Reservation Oregon History Project
  15. ^ Leta Lovelace Neiderheiser, Jesse Applegate: A Dialogue with Destiny, Tate Publishing, 2011, מסת"ב  9781617392290
  16. ^ History
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34694947מודק (שבט)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מודק_(שבט)&oldid=2133420"