חברת מפרץ הדסון

חברת מפרץ הדסון (באנגלית: Hudson's Bay Company או HBC) היא החברה המסחרית הוותיקה ביותר בצפון אמריקה ובין הוותיקות ביותר בעולם. נוסדה בלונדון ב-2 במאי 1670, כדי לחפש מעבר צפוני מערבי לאוקיינוס השקט, לכבוש את האדמות הסמוכות למפרץ הדסון, ולהמשיך בכל מסחר עם אותן אדמות שעלולות להתגלות כמשתלמות. בטרם ייסודן של מושבות אירופאיות בצפון אמריקה, פעלה החברה כממשלה בפועל בצפון אמריקה והייתה בעל האדמות הגדול בעולם.

כיום זו חברת מניות עסקית ולה הכנסות של כ-7 מיליארד דולר קנדי בשנה והיא מעסיקה כ-70,000 עובדים. משרדיה הראשיים שוכנים במגדל סימפסון בטורונטו שבקנדה.

מאז סוף המאה ה-19 עוסקת החברה במסחר. מניות החברה נרכשו על ידי חברת לורד אנד טיילור המייצגת את החברה בארצות הברית והיא עוסקת באספקת מוצרים עסקיים כדוגמת כרטיסי אשראי, פוליסות ביטוח פרטיות ושיתוף פעולה מסחרי עם חברות שיווק וחנויות.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

שישים שנה לאחר שהנרי הדסון חקר את מפרץ הדסון בשנת 1610 על ספינתו "תגלית" (Discovery), הגיעה הספינה "נונסאץ'" אל המפרץ וסחרה בעורות בונים עם שבט הקרי. מסחר זה הביא להקמת חברת מפרץ הדסון, לה העניקה הממשלה הבריטית מונופול על המסחר באזור שכונה ארץ רופרט. צרפת התנגדה למונופול מסחרי זה ושלחה מספר משלחות צבאיות לאזור, אולם לבסוף ויתרה על תביעתה בהסכם אוטרכט מאפריל 1713.

חברת מפרץ הדסון בנתה מספר מוצבים ועמדות מסחר לאורך החוף (בהם פורט סוורן שבאונטריו ויורק פקטורי וצ'רצ'יל שבמניטובה).

מוצבים אלה אפשרו לחקור את השטחים שבמרכז קנדה ולהרחיב את המסחר. עם ביטול הזיכיון למונופול המסחרי נמסרו השטחים שבאזור, כ-3.9 מיליון קמ"ר, בשנת 1870 לקנדה במסגרת הסכם רופרט והפכו לחלק מהטריטוריות הצפון מערביות.

במאה העשרים נותרה חברת מפרץ ההדסון אחת מסוכנויות השיווק הגדולות בעולם אך פנתה יותר ויותר לסחורה קמעונאית. בשנות השבעים היא השלימה את רשת חנויות המסחר והאספנות הוותיקה בצפון קנדה, עם רשתות מחלקות וחנויות מוזלות גדולות ברחבי קנדה. החברה עסקה גם במיזמי נפט וגז טבעי, נותרה מעורבת בנדל"ן והתגלגלה לשירותים פיננסיים. בשנת 1979 נקנתה חברת מפרץ ההדסון על ידי חברות בבעלות משפחתו של רוי הרברט תומסון, הברון הראשון תומסון. עומס החוב הכבד שנגרם בעקבות כך הכניס את חברת מפרץ ההדסון למצוקה כספית בשנות השמונים, והיא מכרה את חנויות צפון קנדה ומיזמיה בגז ובנפט. למרות שהפסיקה את מסחר הפרוות שלה בשנת 1991, בתחילת המאה ה-21 היא נותרה אחת החברות העסקיות הגדולות של קנדה והמשיכה להחזיק בבעלותה חנויות כלבו רבות.^[1]