מודז'יוב
 | |
| פרובינציה |
 שלזיה |
|---|---|
| עיר אם | סוסנוביץ |
| תאריך ייסוד | המאה ה-17 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ברובע | 1,061 (2011) |
מודז'יוב (בפולנית: Modrzejów. בכתיב עברי נכתב גם מונדז'יוב או מונדז'ב) הוא רובע של העיר סוסנוביץ בפרובינציית שלזיה בדרום-מערב פולין. בעבר הייתה מודז'יוב עיר עצמאית.
מיקום
הרובע מתוחם מצפון עם דמבובה גורה (פול'), במזרח עם ניווקה (פול'), ומדרום וממערב עם מיסלוביצה שעל גדות הפשמשה השחור (פול'), מיובלי הוויסלה.
במרכז המחוז עובר הכביש הלאומי מס' 79 (פול').
היסטוריה
העיר מופיעה החל מ-1650. בשמה הנוכחי מופיעה העיר החל מ-1711. עם הזמן הסתפחה העיר כפרוור של סוסנוביץ, אף על פי שהיא מרוחקת ממנה ששה ק"מ.
בעיר קיים בית קטן, שעל פי מסורות מקומיות התאכסן בו נפוליאון בונפרטה בדרכו לכיבוש מוסקבה. טרום מלחמת העולם השנייה היה הבית בבעלותו של יהודי בשם שמואל ווגנר.[1]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין נסוג הצבא הפולני ממיסלוביצה לעבר מודז'יוב, כשהוא חוצה את נהר הפשמשה השחור ומפוצץ אחריו את גשר ברזל המחבר ביניהם, ב-3 בספטמבר. למחרת היום, ב-4 בספטמבר, נכנסו הנאצים לעיר והחלו בהתעללויות ובמעשי שוד.[1]
יהדות מודז'יוב
בעיר היה ריכוז יהודי גדול החל מתקופה מוקדמת. בעקבות מגפה שהשתוללה, היגרו היהודים למקום מפיליצה, צ'נסטוחובה, אולקוש ועוד. בשנת 1713 כבר היה לקהילה היהודית במקום בית הכנסת ובית קברות משלה. ערב מלחמת העולם השנייה עדיין הייתה קיימת בבית הקברות מצבה בת 250 שנה של הרב נפתלי הירץ בכרך, בעל "עמק המלך", שנפטר בה בשנת ה'תפ"ד (1724) כאשר שהה במקום.[1][2] בשנת 1849 חיו בעיר 310 יהודים שהיוו סך של 84% מאוכלוסייתה, ובשנת 1884 מנתה העיר 586 יהודים שהיו סך 89.3% מתושבי העיר.[3] הרב יצחק טוביה פרידע כיהן כרב העיר בין השנים ה'תרמ"ה (1885) - ה'תרפ"ח (1928), כשבשנותיו האחרונות סייע לו הרב ישעיהו אנגלרד.[2]
בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב תושבי העיר מתעשייה וכריית פחם.[3] כ-70% מיהודי העיר עסקו במסחר, וכ-30% באומנות. בעיר היה בית מדרש, קופת גמ"ח, הסתדרות ציונית כללית, תנועת המזרחי, פועלי ציון, ארגון רוויזיוניסטי ועוד.[1] בין רבני העיר בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה נמנים הרב יחיאל יצחק רפפורט (מטעם המזרחי), שבלט בה בפעילותו הציונית, והרב ישראל יצחק פיקרסקי.
עם כיבוש הנאצים את העיר במלחמת העולם השנייה, נאסר על היהודים להימצא ברחובה הראשי של העיר, הם הוטלו בעוצר, וחויבו לענוד על בגדיהם טלאי להקל את זיהויים כיהודיים.[3] האוכלוסייה הפולנית, שגם מלפני כן לא הייתה ביחסים טובים עם היהודים, ניצלה את המצב ושדדה אף ההיא את החנויות והמעונות היהודיים. רבים מהפולנים שיתפו פעולה עם המשטר הנאצי והסגירו יהודים, ורק מעטים מתוך הפולנים חסו על היהודים וסייעו להם ככל יכולתם. ב-11 בנובמבר נאסרו מספר יהודים במיסלוביצה למשך חודש, כערבות ביטחונית. צעירים נלקחו לעבודות כפייה, ומספר יהודים הוצאו להורג על התאספות לתפילה בציבור.[1] עם התגברות הגזירות נמלטו צעירים רבים לאזורים שבשליטה הסובייטית. כבר ב-1940 הוקם בעיר גטו (ברחוב הנריקה (Henryika), על פי אחת הגרסאות) אל תוכו צופפו היהודים. בגטו הוקם יודנראט בראשותו של יהודי בשם הוכצייט (Hochzeit), שעמד תחת פיקוחו של היודנראט המרכזי של שלזיה עילית שהיה ממוקם בגטו סוסנוביץ (בראשות משה מרין). תחת היודנראט ובפיקודו של פרידמן הוקמה משטרה יהודית שמנתה שלושה שוטרים.[3]
עם הקמת הגטו (1940) מנו תושביו 1,700 יהודים, וכעבור שנה (1941) ירד מספרם ל-1,600. גיוס הגברים לעבודות כפייה והנשים לעבודות תפירה עבור הצבא הגרמני, הביא את היודנראט להקים מעון יום עבור הילדים, כשבני נוער מקומיים מנהלים אותו. מפעלים חיוניים הוקמו במקום, על מנת לדחות ככל הניתן את גירוש היהודים. משפחות רבות קרסו תחת הנטל כאשר בעליהן נחטפו לעבודות כפייה במחנות עבודה. המצב בגטו הלך והחמיר, שירותי התברואה והבריאות הידרדרו, יוקר המחיה האמיר והרעב נעשה כבד.[3]
במאי 1942 בוצעה אקציה במודז'יוב, יחד עם כל אזור סוסנוביץ. הגטו הוקף בחיילים והתושבים הצטוו להתאסף בכיכר העיירה במקום בוצעה סלקציה בה נשלחו הצעירים לעבודות כפייה. כעבור שלושה חודשים, ב-12 באוגוסט בוצעה אקציה גדולה בכל האזור, כולל בנדין, ובה רוכזו כ-60,000 יהודים. לאחר סלקציה, נשלחו מתוכם 10,500 אל מותם באושוויץ. הנותרים שבו לגטאות, ומודז'יוב נותרו בשלב זה 1,000 יהודים. ב-13 במאי 1943 חוסל הגטו סופית, ותושביו נשלחו לגטו שרודולה (פול') שבצפון מחוז סוסנוביץ. תושבים יהודים שהתחבאו במקומות מסתור נקראו על ידי פרידמן לצאת ממחבואיהם, ואף הם הצטרפו לגטו שרודולה (יהודי אחד שנותר בבונקר אצל פולני, ניצל ושוחרר עם בוא הרוסים[1]). חודשים ספורים לאחר מכן, ביוני-אוגוסט, חוסל גטו שרודולה ותושביו נשלחו לאושוויץ.[3] חמישה אנשים מתושבי מודז'יוב שהסתתרו בבונקרים - ניצלו. מלבדם, רק 25 נוספים שרדו את המחנות לאחר השואה.[1]
לקריאה נוספת
- שמואל ווגנר, "על מונדזיוב החרבה", בתוך: ספר סוסנוסיץ והסביבה, חלק ב', 1973, עמ' 124
קישורים חיצוניים
- מאיר שמעון גשורי (עורך), ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ, בספריית העיר ניו יורק, "ספר סוסנוביץ והסביבה", 1973
- "מודז'יוב", באתר השטעטל הווירטואלי
- "מודז'יוב", באתר JewishGen (באנגלית)
- מודז'יוב (Modrzejów), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
