מדרש פליאה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מדרש פליאה הוא כינוי ל"מדרש" מוזר ומתמיה. במאות הט"ז-י"ז, היו דרשנים שהמציאו חידות מעוררות עניין שניתן לבסס עליהן את הדרשה בפני הקהל וכינו אותן "מדרש פליאה". חלקם אף ייחסו את דבריהם למדרשים קדומים ועלומים, ביודעם שהציבור לא מכיר את כל ספרי המדרש.[1]

בשלהי המאה ה-19 התחברו כמה ספרים בשם "מדרש פליאה", שתכליתם לרכז ולפרש את המדרשים הללו. בספרים אלו שלובים מדרשי חז"ל מקוריים עם "מדרשים" מאוחרים שחוברו מלכתחילה כחידות, לעיתים מתוך הנחה שגויה שגם אלו האחרונים הם מאמרי חז"ל מקוריים. לצד מאמרים אלו, נדפסו פירושים שניסו לפצח את החידות. הספר הראשון מסוג זה נכתב על ידי הרב יצחק ליפיעץ משדליץ והוא ראה אור בוורשה בשנת 1891.[2]

דוגמאות למדרשי פליאה

[דרוש מקור][מפני ש...]

  • ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד[3] - מכאן שראש השנה שני ימים[4].
  • אמרי נא אחותי את[5] - מכאן ששוחטים לחולה בשבת.
  • על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה[6] - 'את' לרבות תשעה באב[7].
  • מה בצע כי נהרג את אחינו[8] - מלמד שהשבטים היו מתפללים שחרית וערבית.
  • ותמת שרה בקריית ארבע[9] - מלמד שאדם הראשון בלשון ארמי סיפר.
  • הלא אחיך רועים בשכם[10] - הדא הוא דכתיב לדור ודור נגיד גדלך[11].
  • מדוע לא הצליחו המרגלים? מפני שהימים ימי ביכורי ענבים ולכן כתיב ותצפנהו שלשה ירחים.
  • זכרנו את הדגה[12] - מכאן שמדליקין נרות בשבת[13].
  • אין מניחים תפילין אלא בשבת[14] [15].

ביקורת על המצאת מדרשי הפליאה

בספרות התורנית מתועדת ביקורת חריפה על הדרשנים שהמציאו מדרשי פליאה. כך כתב המהרש"א: "חדשים מקרוב באו בעוונותינו הרבים, הדרשנים המטעים את העולם בשקריהם, הן שאומרים מדרשים שקרים והן שאומרים בו דברי שקר, מה שאין המדרש והדעת סובל, וכל מי היותר יכול להגדיל השקרים - הוא משובח בעיני ההמון... וראוי להרחיק אנשים כאלו לשמוע תורת פלסתר שלהם".[16] דברים ברוח זו, באריכות רבה, כתב בעקבותיו גם רבי דוד אופנהיים.[17]

החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת ספרים, דרשות הר"ן) סקר בקצרה את תולדות הדרשנות בישראל, והתווה את הדרך הרצויה לדעתו, כאשר דרשות הר"ן משמשות לו כמודל לחיקוי. אגב כך מתח ביקורת נוקבת על מדרשי הפליאה: "יש בודה מאמר מלבו ואומר שהוא פליאה, ועולים ויורדים בו בכמה תלוליות וקשרים שאינם של קיימא ובית עכביש מבטחם".

גם הבעל שם טוב, ובעקבותיו תלמידיו ובראשם רבי יעקב יוסף מפולנאה, יצאו בתוקף נגד תופעה זו. מסופר כי "פעם אחת בערב יום הכיפורים ראה הבעש"ט שיש בשמים קטרוג גדול על ישראל, ועוד מעט תילקח מהם תורה שבעל פה חס ושלום. התעצב אל לבו כל אותו היום, ולא יכול היה כדרכו לברך את הבאים אליו. כשהגיע לבית הכנסת נפל לפני ארון הקודש ובכה במרירות, ואמר: כיצד נוכל לחיות בין הגויים בלי תורתנו הקדושה? והמשיך וצעק: כי הרבנים אשמים על שבודים שקרים מלבם!".[1]

כביטוי

בעברית זמננו משמעות המונח התרחבה והוא משמש לעיתים כביטוי לדבר מה תמוה[18].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 גרשון קיציס, ‏האגדה במשנת הבעש"ט, באתר "דעת", בתוך: מחניים, סיוון תשנ"ד (עמ' 206-215)
  2. ^ ד"ר יעל לוין, האם בירך משה רבנו "שלא עשני אשה"?, אתר הצופה
  3. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ה'.
  4. ^ החיד"א בפני דוד.
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק י"ג.
  6. ^ ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"ג.
  7. ^ ראו: ספר הזהר פרשת וישלח .
  8. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ו.
  9. ^ ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק ב'.
  10. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י"ג.
  11. ^ מובא באוהב ישראל פרשת וישב.
  12. ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ה'.
  13. ^ החיד"א בחומת אנך.
  14. ^ הובא בספר קרנים לרבי שמשון מאוסטרופולי (מצוטט בניצוצי שמשון <מהדורה ישנה>, באתר אוצר החכמה) וכן בספר מדבר קדמות להחיד"א .
  15. ^ רבי עקיבא איגר פירש: בשבת - במקום ש'יער במקום ת'פוח.
  16. ^ מהרש"א למסכת שבת דף פח עמוד ב, מהדורה בתרא
  17. ^ שו"ת "נשאל דוד" חלק יורה דעה סימן טז
  18. ^ ראו למשל: השופט רובינשטיין: רע"א 5411/09 מיכאל דהן נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, ניתן ב־15 בספטמבר 2009
    השופט חשין: בש"פ 7545/00 מרדכי פרי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־25 באוקטובר 2000
    דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, ניתן ב־16 באוגוסט 2001
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מדרש פליאה34366172Q12408867

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מדרש_פליאה&oldid=2340516"