בעיית המחסור
בעיית המחסור היא מושג יסודי בכלכלה המבטא את ההבדל שבין רצונות הפרטים לבין כמות המשאבים המוגבלת במשק. מוצרים שאינם במחסור לא ייחשבו למוצרים כלכליים. אין חוסר באוויר, למשל, ולכן זה אינו מוצר כלכלי, לעומתו חמצן נמצא בכמות מוגבלת, ולכן הוא מוצר כלכלי.
מתופעת המחסור נובע שכל החלטה לייצר מוצר כלכלי מסוים כרוכה בוויתור על ייצור מוצר אחר. כלל זה הוא הבסיס לשלושת שאלות היסוד של הכלכלה, לעקומת התמורה, לעלות האלטרנטיבית ולעוד אינספור עקרונות ומושגים בתורת הכלכלה.
שלוש שאלות היסוד
שלוש שאלות היסוד של הכלכלה הן שלוש השאלות שכל משק נאלץ לשאול:
1. מה לייצר וכמה?
2. איך לייצר?
3. בשביל מי לייצר – מי יצרוך את המוצרים?
התשובות על שאלות אלו תקבענה בשוק חופשי על ידי ביקוש והיצע לכל מוצר. לעומת זאת, בשוק שבו יש רשות מרכזית מתכננת (רוסיה הסובייטית למשל) יקבעו התשובות על ידי הרשות או הממשלה.
עקומת התמורה
עקומת התמורה מבטאת את בעיית המחסור באופן גרפי: אם נניח כמודל משק שבו קיימים שני מוצרים בלבד ארונות ואוניות, הרי שהעקומה היא אוסף נקודות הייצור המקסימליות של המשק — נקודות שמהן הגדלת הייצור בענף אחד כרוכה בהקטנת הייצור בענף השני — וגבול יכולת הצריכה במשק סגור.
הימצאות על העקומה בנקודה כלשהי פירושה ניצול אופטימלי של גורמי הייצור. הימצאות בתוך העקומה פירושה ניצול שאינו אופטימלי (שזה המצב ברוב המדינות בשאיפה לכיוון העקומה כמובן) ואילו הימצאות מחוץ לעקומה יכולה להתקיים רק אם ישנם שיפורים טכנולוגיים המעלה את כל העקומה כלפי מעלה, או על ידי סחר חוץ המאפשר למדינה להתמקצע בייצור מוצרים שהיא יעילה יותר בייצורם וכך להגדיל את אפשרויות הצריכה כאשר אפשרויות הייצור אינן משתנות.
עלות אלטרנטיבית
עלות אלטרנטיבית היא הוויתור על ייצור מוצר אחד הכרוך בייצור מוצר אחר. לדוגמה בשרטוט הנ"ל בשביל לייצר A אוניות המשק ויתר על ייצור חלק מהארונות והסתפק בייצור F ארונות. הוויתור הזה נקרא עלות אלטרנטיבית כוללת, נוסף על כך ישנן עלות אלטרנטיבית ממוצעת: העלות הכוללת חלקי A — מספר האוניות שיוצרו; ועלות אלטרנטיבית שולית אשר מודדת על כמה אוניות ויתרנו במחזור ייצור בשביל להוסיף למחזור הייצור של האוניות את האוניה האחרונה.
