גירוש שדים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מגרש שדים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

גירוש שדים הוא טקס או תהליך שנועד לסלק השפעה מזיקה של שד, שחדר לגופו של אדם, גופו של בעל חיים, מבנה או חפץ.

גירוש שדים בתרבויות שונות

בדתות שונות ישנה מסורת של ביצוע גירוש שדים. בנצרות הקתולית קיים נוסח מוסכם ורשמי, המופיע בספרי תפילות, של תהליך הגירוש. בעת העתיקה, כאשר אדם מסוים סבל משיגעון או אפילו מפיצול אישיות, חשבו שנעשה בו איחוז. הכומר היה מגיע ומנסה לסלק את השד.

גירוש השד מתבצע באמצעים שונים, כקריאות שונות, הזאת מים קדושים, העלאת עשן (בפרט עישון בְּכוּר, שהיא תערובת עשבי טיהור) ועוד.

גירוש שדים ביהדות

מעשי גירוש שדים מוזכרים בספר טוביה הקדמון. שנים רבות לאחר מכן, יוסיפון מספר על יהודי בשם אלעזר שביצע גירוש שדים לפני קיסר רומי אספסיאנוס. בין מגילות קומראן נמצאו גם תפילות להרחקת שדים.

בעת העתיקה יוחסו מחלות רבות, בעיקר מחלות נפש, לשד ודיבוק שנכנס בגופו של האדם, והליך הוצאת השדים היה חלק מהליך הריפוי של החולה.

בתלמוד ובספרות המדרשים מסופר על תנאים ואמוראים שעסקו בגירוש שדים, כמו רבי חנינא בן דוסא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי איש צייתור ועוד.

ביהדות נהגו לגרש שדים גם באמצעות השבעתם, שימוש בשמות קדושים ותקיעה בשופרות[1].

מנהגים שונים נפוצים עד זמננו בין שומרי מסורת, כשבירת כוס על ידי החתן תחת החופה, שיש הטוענים שמקורם הוא כאקט של הרחקת שדים[דרוש מקור]. גם על מנהג החינה נטען כי מקורו מנוהג שנועד להרחיק שדים.

טקסי גירוש שדים נפוצים כיום בעיקר בין יוצאי מרוקו ואתיופיה. בין יהודי מזרח אירופה מכונה גירוש שדים לרוב בשם "הסרת דיבוק", כאשר לפי תפיסה זו מדובר בנשמה של אדם חוטא שלא זכתה להתנקות בגיהנום, וכדי למצוא לעצמה מנוחה היא נכנסת לגופו של אדם חי, וגורמת לו סבל רב. קיים דמיון רב בין טקסי גירוש שדים לטקסי הסרת דיבוקים. העוסק במלאכת גירוש השדים נקרא "בעל שם".

בין פוסקי ההלכה נמצאו פוסקים שהתנגדו להעלאת עשן לצורך גירוש שדים, בנימוק של איסור עבודה זרה (שו"ת דברי מלכיאל חלק ה סימן קד). יש הבדל בין טומאה לגירוש שדים, כשאדם נטמא טיהרו אותו אבל לא בצורת טיהורו מ"שד".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גירוש שדים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראה רש״י בגמרא ראש השנה דף כח עמוד א ד״ה ׳התוקע לשיר׳
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28759339גירוש שדים