דיבוק

דיבוק היא תופעה של חדירת רוחו של נפטר אל גופו של אדם חי והשתלטות עליו. לרוח המת ניתנה רשות לכך בעקבות חטא של האדם החי. רוחו של הנפטר מבקשת כביכול מקלט בגופו של החי מפני המזיקין שפוגעים בו.

התופעות שאוחזות באדם עקב הדיבוק הם: תוקפנות כלפי חוץ ותוקפנות עצמית, פרכוסים של הגוף, עיוותי פנים וגלגול עיניים לאחור, אובדן הכרה, דיבור בשפה והברות לא מובנות, השמעת קללות, הבעת תיעוב לערכים דתיים וחברתיים שונים ועוד.

האמונה בדיבוק נחשבת לחלק מהקבלה, והייתה נפוצה בקרב יהדות מזרח אירופה. אחד הסיפורים המפורסמים אודות דיבוק הוא הסיפור של הוצאת הדיבוק על ידי החפץ חיים ותלמידי ישיבת ראדין, כפי שסיפר רבי אלחנן וסרמן.

במדע הפסיכיאטריה, ה"דיבוק" הוא תופעה פסיכופיזית. ההסבר המקובל להתנהגותם של אנשים הסובלים ממה שנראה כדיבוק הוא בעיות נפשיות שונות; כגון לחץ נפשי, היסטריה, מחלת נפש, או תופעות לוואי של הרעלה, שימוש בסמים, וכו'. ייתכן גם כי חלק ממקרי הדיבוק המתועדים אינם אלא התקפות כיפיון (אפילפסיה).

לקריאה נוספת

• גדליה נגאל, סיפורי "דיבוק" בספרות-ישראל, הוצאת ראובן מס, 1994
• רחל אליאור (עורכת) כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, הוצאת מאגנס, תשע"ג
• שרה צפתמן, צא טמא: גירוש רוחות ביהדות אשכנז בראשית העת החדשה, הוצאת מאגנס, 2015

קישורים חיצוניים

• רחל אליאור, הדיבוק: בין העולם הנגלה לעולם הנסתר: קולות מדברים, עולמות שותקים וקולות מושתקים, דרך הרוח : ספר היובל לאליעזר שביד, ירושלים תשס"ה
• בוריס קוטלרמן, ‏ייצוג תופעת הדיבוק ביידיש ובעברית: גרסת המעשה-בוך מול גרסאות נשמת חיים ודברי יוסף, באתר של אוניברסיטת חיפה, מתוך חוליות 11, עמ' 237-249, 2008 (דף הקטלוג של המאמר)
• מאיר בר-אילן, גירוש שדים על ידי רבנים: משהו על עיסוקם של חכמי התלמוד בכשפים, דעת, לד (תשנ"ה) עמ' 17-31
• דיבוק, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• יובל מלחי, פרק 127: ההיסטוריה של "הדיבוק", באתר "קטעים בהיסטוריה", 15 בפברואר 2015

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26761938דיבוק