מבצר המלך
 |
מבצר המלך הוא מבצר צלבני מסוג קַסטרוּם שנמצא בכפר מעיליא שבגליל העליון. הוא נבנה על ראש התל ושטחו הגיע לכחמישה דונם. נוסעים שהגיעו למקום במאה ה-19 טענו כי ניתן לזהות מבנה בעל ארבעה מגדלי פינה מרובעים.
המבנה
לפני הבניה היה צורך להכשיר את הקרקע הסלעית לבניה על ידי חציבה ופילוס של האבנים. בלב המבצר היה בור מים שקיבל מים מבורות מחוץ למבצר, אשר הזרימו מים לתוכו והמבצר נבנה סביבו. בתוך המבנה הייתה חצר פנימית ובה נבנה אולם אורך גדול אשר חולק לאולמות נוספים.
הצלבנים השקיעו בחומה ההיקפית ובנו חומה מסיבית בגובה כמעט אחיד של שתי קומות. לחומה היה פתח אחד ומסביב לחומה נחפר חפיר על מנת להקשות על אויב לכבוש את המבצר. מסביב לחומה נבנתה חלקלקה שירדה לחפיר. בפינות המגדל ניתן לראות אבן עם סיתות בשני הכיוונים, כאשר יש חמש שורות אבנים בפינה עם סיתות שוליים. בהמשך המבנה ניתן להבחין באבנים ממקור צלבני ושנעשה באבנים שימוש משני. בקסטרום היו שתי קומות עם קמרונות, וגם בצד המערבי של המבצר נמצא חרך ירי בגובה מטר ומתחתיו אבנים עם סיתות שוליים.
היסטוריה
המבצר נבנה על ידי הצלבנים בתחילת המאה ה-12 כמצודה של מלך ירושלים בלדווין השלישי והיה אחד משורת המבצרים שנועדו להגן על הדרך העוברת מחוף הים ומעכו לעבר הרי הגליל והלבנון. כמו כן הוא שימש כנקודת פקידות צלבנית שגבתה מיסים עבור המלך ונקרא "מבצר המלך" ("שָׁאטוֹ דֶרוּאָה", Chateau du roi בצרפתית או "קסטלום רגום", Castellum Regis בלטינית). במבצר ישבו 8-7 אבירים על מנת לחלוש על האזור שכלל כ 70-80 כפרים.
בשנת 1160 היה המבצר למרכזה של נחלה פיאודלית גדולה של גווידו דה מילי (Guido de Milly)[1], שבא משושלת אצילים ממוצא צרפתי, אשר קבלו לידיהם את הנחלה הגלילית. בירתה נקראה "מעיליא" על שם משפחת דה מילי. משפחה זו הייתה מהמשפחות הנכבדות ביותר, אשר בבעלותה היו שלושים ושישה כפרים וחוות והיא זו שבנתה את מבצר מונפור. המבצר היה אמנם בבעלות המשפחה אך הם לא ישבו שם פיזית[2].
בשנת 1179 נשא לאישה מקורבו של המלך, האציל ז'וסלין דה קורטניי, את אגנס לבית דה מילי, ובכך ירש את מעיליא ואת סביבותיה. מעיליא הייתה אז מקום מושבם של בתי הדין "הסניורי" - לאצילים, ובית הדין "הבורגרי" - לאנשי המעמד הבינוני. נחלת ז'וסלן חולקה בין שלוש בנותיו, ומבצר מעיליא ניתן לחתנו הרוזן אוֹטוֹ פוֹן הֶנְבֶּרְג (Otto von Botenlauben), שהתחתן עם בתו ביאטריס דה קורטניי (Beatrix de Courtenay).
המבצר נכבש בידי צלאח א-דין לאחר ניצחונו בקרב קרני חטין בשנת 1187 והוחזר לצלבנים בשנת 1192 כחלק מהסכם רמלה.
בשנת 1220, עקב הכנסות מועטות והוצאות הגנה גבוהות, ירד המבצר מנכסיו והרוזנת ביאטריס פון-הנברג מכרה אותו ל הֶרְמָן פוֹן זָלְצָה (Hermann von Salza), ראש המסדר הגרמני הטבטוני בישראל, מכר של בעלה. עקב סכסוך ירושה, אושרה העסקה רק בשנת 1228, אולם חשיבותו ומרכזיותו ירדו בשל שיפוץ מבצר מונפור וקביעתו כמרכז הטבטונים.
בשנת 1266 הטיל הסולטן הממלוכי אלמלכ א-ט'אהר ביברס מצור על המבצר והוא נכבש בשנת 1271. הסולטן יישב במקום מוסלמים ומעיליה הפכה למרכז הממלכה הממלוכית באותה התקופה[3]. תושבי המקום מעידים על כך שמייסדי המקום היגרו ללבנון בתחילת המאה ה-17 ובעקבותיהם עברו תושבי הכפר המוסלמים לתרשיחא.
שרידים
המצודה, שאליה צמודים בתי מגורים, לא השתמרה בצורה טובה; אולם ניתן להבחין במגדל ובחלק מהחומות ששרדו. החומה הדרומית משמשת כקיר צפוני של בית שנבנה מאוחר יותר. בחומה המערבית ניתן לראות שער ומעליו כתובת ממלוכית, שנקבעה בו לאחר שאלה כבשו את המבצר מדי הצלבנים.
מתחת לחלון העליון נמצאו שלוש אבני כרכוב בולטות בצפון הכפר. ליד הכביש הנכנס אליו, נראית פינתו של מגדל צלבני, שעליו הוקם בימינו בית מגורים. זהו כנראה מגדל הפינה של הביצור החיצוני. לידו אפשר להבחין בשרידי החפיר הצפוני[4]. כיום ניתן להבחין בחלק הצפוני של המבצר ובו חרכי ירייה וחלק מן החומה שהקיפה אותו המעוטרת בסיתות שוליים. ניתן לראות בכמה מן המעברים הפנימיים של החומות ובמשך הזמן חלק מן האבנים שימשו את התושבים לבניית מסגד אשר נבנה בתקופה הממלוכית.
בלב הכפר אפשר עדיין לראות שרידים מה"מגדל עוז" - הדונז'ון, הוא הביצור הפנימי של המבצר. בפינה הדרום מזרחית ישנו קיר המשתלב עם קיר המבצר ומשמש חלק מקיר הכנסייה המקומית. במגדל הדרום מזרחי נמצאו אבנים עם סיתות שוליים בפינה. בצפון מערב נמצא המגדל הרביעי, המגדל הצפון מזרחי סולק[5].
לקריאה נוספת
- מירון בנבנישתי, מבצרי הצלבנים במדינת ישראל - תיאורם ותולדותיהם, ירושלים: קרית־ספר, 1965
- Ronnie Ellenblum, Colonization Activities in the Frankish East: The Example of Castellum Regis (Mi'ilya), English Historical Review 111 (1996), pp. 104-122
- Ronnie Ellenblum, Castellum Regis, Frankish Rural Settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem, cambridge, (2003), pp. 41-53
- Denys Pringle, Mi'iliya, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 71-72
- Edna J. Stern, Mi‘ilya: Evidence of an Early Crusader Settlement (אורכב 07.06.2020 בארכיון Wayback Machine), Atiqot 70, 2012, pp. 63*–76 (דורש הרשמה) מסת"ב 978-965-406-316-6
קישורים חיצוניים
- אפרת נקש, דו"ח סיור 18 – מבצרים צלבניים בגליל, 21 באוקטובר 2013, עמ' 9-12
הערות שוליים
- ^
ז'ק זרקה:תעלומת השם של מעיליא, סרטון באתר יוטיוב
- ^ Etienne Pattou, Seigneurs deMilly, Racines et Histoire, 2005 עמוד 2, (צרפתית)
- ^ מירון בנבנישתי, מבצרי הצלבנים במדינת ישראל - תיאורם ותולדותיהם, ירושלים: קרית־ספר, 1965
- ^ מבצר מעיליא -שאטו דה-רוא ("מבצר המלך"), ספי בן-יוסף (עורך), מדריך ישראל החדש אנציקלופדיה מסלולי טיול, כרך 3 עמ' 172-173, הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור וכתר הוצאה לאור. 2001. מסת"ב 965-07-0894-4
- ^ אפרת נקש, דו"ח סיור 18 – מבצרים צלבניים בגליל, עמ' 9-12, אפרת נקש 21 באוקטובר 2013
30808175מבצר המלך