מבצע קוטוזוב
 | ||||||||||||||||||
| טנק פאנצר סימן 3 מדיוויזיית הפאנצר ה-2 ליד אוריול | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 12 ביולי 1943 – 18 באוגוסט 1943 (5 שבועות ו־3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אוריול, רוסיה הסובייטית | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.jpg) | ||||||||||||||||||
מבצע קוטוזוב, היה השם שניתן למתקפה סובייטית גדולה על בליטת אוריול הגרמנית, שנערכה בקיץ 1943, במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. המבצע נערך במסגרת המערכה סביב בליטת קורסק, והיווה חלק מהתוכנית האסטרטגית של הפיקוד העליון הסובייטי לקראתה. המתקפה הסובייטית נפתחה ב-12 ביולי 1943, לאחר בלימת המתקפה הגרמנית על האגף הצפוני של מבלט קורסק, בהשתתפות כוחות משלוש חזיתות סובייטיות. הכוחות הסובייטיים תקפו את שתי הארמיות הגרמניות מקבוצת ארמיות מרכז, שהחזיקו בבליטת אוריול, ולאחר לחימה עזה, במסגרתה ספגו שני הצדדים אבדות כבדות, אילצו את הגרמנים לסגת מכל שטח הבליטה עד אמצע אוגוסט 1943. הנסיגה הגרמנית הייתה איטית ומסודרת, והם גבו מחיר יקר בנפגעים ובציוד כבד מהכוחות הסובייטיים עבור שחרור בליטת אוריול.
רקע
הפיקוד הסובייטי היה מודע לכך שהגרמנים מתכננים מתקפה חדשה בקיץ, ותכנן מתקפה משלו, שתקדים את המתקפה הגרמנית. ריכוז הכוחות במבלט קורסק לא נועד בראשיתו לצורכי מגננה, אלא לצורך התקפות מתוכננות מצפון ומדרום לבליטה, שנועדו לשחרר את הערים אוריול ובלגורוד.
ככל שהתקרב הקיץ, התברר יותר ויותר, שהמתקפה הגרמנית תונחת על בליטת קורסק. הסובייטים קיבלו דיווחים ממערך אולטרה שבמסגרתו פוצח צופן אניגמה הגרמני באמצעות רשת הריגול של לוסי, שפעלה בשווייץ[1]. ידיעות אלו אך אישרו את התחושה של המפקדים הסובייטים הבכירים, ובראשם גאורגי ז'וקוב ביחס למיקום המהלומה הגרמנית. כבר ב-8 באפריל כתב ז'וקוב מיזכר ברוח זו לסטאבקה, הפיקוד העליון של הצבא האדום, בו הניח את הבסיס לתוכנית הסובייטית להדיפת המתקפה.
כאמור, סטלין ומספר מפקדים סובייטיים בכירים, רצו להקדים את הגרמנים, ולהלום ראשונים. הם רצו לשבור את התבנית לפיה הגרמנים תוקפים תמיד בעונת הקיץ וזוכים בהישגים טריטוריאליים, וחששו שהצבא האדום לא יהיה מסוגל לבלום את המתקפה הגרמנית בשלביה הראשונים. אולם ז'וקוב והרמטכ"ל הסובייטי אלכסנדר ואסילבסקי שיכנעו את סטלין, שעדיף לנהל בשלב ראשון קרב מגננה מתוכנן היטב, שיתיש את כוחו של הוורמאכט, ורק לאחר מכן לעבור למתקפה[2].
העיכובים החוזרים ונשנים במועד פתיחת המתקפה הגרמנית, העניקו לפיקוד הסובייטי זמן רב לצורך ביצור בליטת קורסק והכנת מערך הגנה לעומק בשטחה, וכן לתגבור שתי החזיתות שהגנו על הבליטה - החזית המרכזית, בפיקוד קונסטנטין רוקוסובסקי בצפון הבליטה, וחזית וורונז' בפיקוד ניקולאי ואטוטין בחלקה הדרומי - ביחידות שריון וארטילריה מעתודות הפיקוד העליון.
לאחר כישלון מבצע מצודה הגרמני, החליטו הסובייטים לצאת מיד למתקפת נגד באזור אוריול ובאזור בלגורוד - חרקוב, ולנצל את חולשת הגרמנים לצרך הישגים טריטוריאליים. בגזרה הצפונית של בליטת קורסק יועדה המתקפה הרוסית לכבוש את בליטת אוריול, ולהשמיד את כוחות קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית. לצורך המתקפה ריכזו הסובייטים את חזית בריאנסק ואת החזית המערבית, כשאליהם הייתה אמורה להצטרף החזית המרכזית, ברגע שתתאושש מקרב קורסק.
המודיעין הגרמני גילה את ריכוז הכוחות הסובייטיים מול ארמיית הפאנצר השנייה, שכללו 1,286,000 חיילים ו-2,400 טנקים, שנתמכו ב-26,400 תותחים ו-3,000 מטוסי קרב, ואלה גרמו לדאגה רבה לגינטר פון קלוגה ולולטר מודל.
המתקפה הסובייטית נעזרה בהתקפות פרטיזנים מאחורי הקווים הגרמנים. כ-100,000 פרטיזנים סובייטים פעלו לשבש את מאמצי הגרמנים לתגבר את כוחותיהם, והפריעו לצבירת התחמושת והאספקה הגרמניים, על ידי מיקוש מסילות ברזל והתקפות על נתיבי תחבורה.
סדר הכוחות של הצדדים היריבים בשלב הפתיחה של המבצע
הצבא האדום
כוחות הצבא האדום שהשתתפו בשלב הפתיחה של מבצע קטוזוב כללו שתי חזיתות סובייטיות, ושמונה ארמיות. בסך הכל השתתפו במבצע כוחות משלוש חזיתות (כולל החזית המרכזית שהצטרפה בשלב מאוחר יותר), שכללו 1,286,000 חיילים, 2,409 טנקים ותותחים מתנייעים, 2,220-3,203 מטוסי קרב ו- 26,379 תותחים.
- החזית המערבית - בפיקוד ואסילי סוקולובסקי:
- ארמיית המשמר ה-11 - בפיקוד איוואן בגרמיאן
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-8
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-11
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-26
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-83
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-16
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-1
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-16
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-31
- דיוויזיית הרובאים ה-169
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-36
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-5
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-18
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-84
- דיוויזיית הרובאים ה-108
- דיוויזיית הרובאים ה-217
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-8
- הארמייה ה-11 - בפיקוד איוואן פדיונינסקי
- קורפוס הרובאים ה-53
- דיוויזיית הרובאים ה-4
- דיוויזיית הרובאים ה-96
- דיוויזיית הרובאים ה-260
- דיוויזיית הרובאים ה-273
- דיוויזיית הרובאים ה-323
- קורפוס הרובאים ה-53
- הארמייה ה-50 - בפיקוד איוואן בולדין
- קורפוס הרובאים ה-38
- דיוויזיית הרובאים ה-17
- דיוויזיית הרובאים ה-326
- דיוויזיית הרובאים ה-413
- דיוויזיית הרובאים ה-49
- דיוויזיית הרובאים ה-64
- דיוויזיית הרובאים ה-212
- דיוויזיית הרובאים ה-324
- קורפוס הרובאים ה-38
- ארמיית הטנקים הרביעית - בפיקוד ואסילי באדאנוב
- קורפוס הטנקים ה-11
- קורפוס הטנקים ה-30
- הקורפוס הממוכן של המשמר ה-6
- עתודות החזית
- קורפוס הטנקים ה-1
- קורפוס הטנקים ה-5
- ארמיית האוויר הראשונה - בפיקוד מיכאיל גרומוב
- קורפוס מטוסי התקיפה ה-2
- קורפוס מטוסי הקרב ה-2
- קורפוס מטוסי הקרב ה-8
- ארמיית המשמר ה-11 - בפיקוד איוואן בגרמיאן
- חזית בריאנסק - בפיקוד מרקיאן פופוב:
- הארמייה השלישית - בפיקוד אלכסנדר גורבאטוב
- קורפוס הרובאים ה-41
- דיוויזיית הרובאים ה-235
- דיוויזיית הרובאים ה-308
- דיוויזיית הרובאים ה-380
- דיוויזיית הרובאים ה-269
- דיוויזיית הרובאים ה-283
- דיוויזיית הרובאים ה-342
- קורפוס הרובאים ה-41
- הארמייה ה-61 - בפיקוד פאבל בלוב
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-9
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-12
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-76
- דיוויזיית הרובאים של המשמר ה-77
- דיוויזיית הרובאים ה-97
- דיוויזיית הרובאים ה-110
- דיוויזיית הרובאים ה-336
- דיוויזיית הרובאים ה-356
- דיוויזיית הרובאים ה-415
- קורפוס הרובאים של המשמר ה-9
- הארמייה ה-63 - בפיקוד ולדימיר קולפאקצ'י
- דיוויזיית הרובאים ה-5
- דיוויזיית הרובאים ה-41
- דיוויזיית הרובאים ה-129
- דיוויזיית הרובאים ה-250
- דיוויזיית הרובאים ה-287
- דיוויזיית הרובאים ה-348
- דיוויזיית הרובאים ה-397
- ארמיית המשמר המשוריינת השלישית - בפיקוד פאבל ריבאלקו
- קורפוס הטנקים ה-12
- קורפוס הטנקים ה-15
- הקורפוס הממוכן ה-2
- חטיבת הטנקים ה-91
- ארמיית האוויר ה-15 - בפיקוד ניקולאי נאומנקו
- קורפוס מטוסי הקרב של המשמר ה-1
- קורפוס מטוסי התקיפה ה-3
- עתודות החזית
- קורפוס הרובאים ה-41
- דיוויזיית הרובאים ה-186
- דיוויזיית הרובאים ה-283
- דיוויזיית הרובאים ה-362
- קורפוס הטנקים של המשמר ה-1
- קורפוס הרובאים ה-41
- הארמייה השלישית - בפיקוד אלכסנדר גורבאטוב
ורמאכט
יחידות הורמאכט שהיו פרוסות בבליטת אוריול השתייכו לקבוצת ארמיות מרכז. הן כללו שתי ארמיות, 300,700 חיילים, 625 טנקים ותותחי סער, 610 מטוסי קרב, 5,500 תותחים.[3]
הכוחות שהיו בגזרה שהותקפה, בשלב הפתיחה של המתקפה הסובייטית היו:
- קבוצת ארמיות מרכז - בפיקוד גינטר פון קלוגה
- ארמיית הפאנצר השנייה - בפיקוד אריך-היינריך קלסנר, שהוחלף ב-6 באוגוסט על ידי ולטר מודל
- הקורפוס ה-35 - בפיקוד לותר רנדוליץ
- הקורפוס ה-53 - בפיקוד פרידריך גולוויצר
- הקורפוס ה-55 - בפיקוד אריך יאשקה
- הדיוויזיה ה-112
- ארמיית הפאנצר השנייה - בפיקוד אריך-היינריך קלסנר, שהוחלף ב-6 באוגוסט על ידי ולטר מודל
מהלך הקרב
ב-12 ביולי 1943 פתחו חזית בריאנסק והחזית המערבית בהרעשה כבדה, ותקפו מצפון ומצפון-מזרח את ארמיית הפאנצר השנייה. בראש מתקפת החזית המערבית עמדה ארמיית המשמר ה-11, ולצידה קורפוסי הטנקים ה-1 וה-5, והם תקפו לאורך חזית של 16 ק"מ. הכוחות הסובייטיים הצליחו כבר בצהרי היום הראשון להבקיע את הקווים הגרמניים, והתקדמו מרחק של 23 ק"מ. דיוויזיית הפאנצר ה-5 שניסתה לבלום את הכוחות התוקפים נאלצה לסגת, לאחר שספגה אבדות כבדות בקרב נגד השריון הסובייטי.
מאידך מתקפתה של חזית בריאנסק לא עלתה יפה כמתוכנן. הארמיות ה-3, ה-61 וה-63 התקדמו בין 8 ל-15 ק"מ בלבד, ונבלמו על ידי הקורפוס ה-53 הגרמני. בנוסף תגבורות שהביאו הגרמנים לאזור הגיעו בדיוק בזמן, וסייעו לבלום את כוחות חזית בריאנסק. אולם, צפונה משם הבקיעה ארמיית המשמר ה-11 את קווי ההגנה הגרמניים, ואיימה לכתר את כוחות ארמיית הפאנצר השנייה. בעקבות כך מונה ולטר מודל, מפקד הארמייה התשיעית, גם למפקד ארמיית הפאנצר השנייה, ובכך למעשה קיבל את הפיקוד על כל הכוחות הגרמניים באזור אוריול. מרבית כוחות הארמייה התשיעית, שתקפה את האגף הצפוני של בליטת קורסק החל מה-5 ביולי, הופנו באופן מיידי צפונה, כדי לסייע בבלימת המתקפה הסובייטית החדשה.
3 ימים לאחר מכן הרחיבו הרוסים את המתקפה, וצירפו את הארמייה ה-50, לצורך מתקפה מצפון לבליטה הגרמנית. בנוסף שלחו הרוסים את קורפוס הטנקים ה-20 מחזית בריאנסק, על מנת להגביר את הלחץ על הכוחות הגרמניים. לאחר מכן הכניסו הרוסים לפעולה את ארמיית המשמר המשוריינת השלישית ואת ארמיית הטנקים הרביעית, ופרצו עמם קדימה לעבר אוריול, תוך שהם מאיימים לכתר את כל הכוחות הגרמניים בבליטה. ניסיונות הגרמנים להדוף את המתקפה הרוסית נכשלו, בין השאר בעקבות מתקפות הפרטיזנים מאחורי הקווים, ששיבשו את קווי התקשורת והאספקה. ההבקעה הרוסית איימה על כוחות הארמייה התשיעית הגרמנית, ובעקבות כך שלח מודל את כל היחידות הניידות, שהיו תחת פיקודו (7 דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר) לסייע לכוחות שהחזיקו בבליטת אוריול, והסיג בהדרגה את כל היחידות, שהחזיקו בשטח שנכבש על ידי כוחותיו במבלט קורסק, לעמדות המוצא שלהם. המשמעות המעשית של סיום המתקפה הגרמנית בגזרה הצפונית של בליטת קורסק, הייתה אובדן הסיכוי להשיג את יעדי מבצע מצודה ולהשלים את כיתור הכוחות הסובייטיים בבליטת קורסק, משום שהזרוע הדרומית של המתקפה הגרמנית נותרה למעשה תלויה באוויר.
למרות הגעת תגבורות גרמניות, המשיכו הרוסים בהתקדמותם, וב-26 ביולי נאלצו הכוחות הגרמנים לנטוש את מבלט אוריול, ולהתחיל לסגת לעבר קו האגן ממזרל לבריאנסק. ארמיית המשמר ה-11 המשיכה בהתקדמותה, וכבשה את העיר קראצ'ב, ובכך ניתקה את ציר האספקה הגרמני הראשי. ב-29 ביולי שוחררה העיר בולחוב, וב-4 באוגוסט החלה הלחימה על אוריול ששוחררה למחרת לאחר קרבות קשים. ב-18 באוגוסט הושלמה נסיגת הכוחות הגרמניים לקו האגן, ובכך הסתיימה המערכה באזור אוריול.
תוצאות הקרב
המבצע היה הקרב העקוב מדם ביותר במהלך המערכה סביב בליטת קורסק. לפי נתונים גרמניים חלקיים הם ספגו במהלך הקרב 86,454 הרוגים פצועים ונעדרים. אבדות הצבא האדום במהלך המבצע היו 112,529 הרוגים ונעדרים ו-317,361 פצועים. כמו כן איבדו הסובייטים 2,586 כלי רכב משוריינים שהושמדו או ניזוקו במהלך המבצע[4]. אין נתונים מדויקים לגבי האבדות הגרמניות בציוד כבד במהלך הקרב. לפי קרל היינץ פרייזר, במהלך המתקפה הגרמנית על האגף הצפוני של מבלט קורסק והלחימה בבליטת אוריול, לפחות 343 כלי רכב משוריינים של קבוצת ארמיות מרכז הושמדו לחלוטין[5]. מספר גדול יותר של טנקים ותותחי סער נפגעו בדרגות שונות של חומרה במהלך הקרב, וחלקם הוצאו מכלל פעולה למשך תקופה ארוכה.
במהלך הלחימה בבליטת אוריול איבדו הגרמנים סד"כ שווה ערך ל-14 דיוויזיות, כ-20 אחוז מכוחה של קבוצת ארמיות מרכז[6]. בנוסף חיסולה של הבליטה הסיר באופן סופי את האיום הגרמני על מוסקבה, ויצר תנאים נוחים למתקפות נוספות של הצבא האדום בגזרה המרכזית של החזית הסובייטית. על אף ההישגים הקרקעיים של המבצע, מרשל ז'וקוב התלונן בזיכרונותיו, שבמהלכו הוחמצו הזדמנויות לכתר ולהשמיד כוחות גרמניים גדולים, משום שבשלב זה של המלחמה, סטלין והפיקוד הסובייטי העליון התמקדו בעיקר בשחרור שטחי ברית המועצות הכבושים מידי הנאצים, ולא בהשמדת כוחות צבא גרמניים[7]. בעקבות המבצע המשיכו הסובייטים בהתקדמותם, וכעבור מספר שבועות שחררו את העיר סמולנסק.
לקריאה נוספת
- אנטוני ביוור, "מלחמת העולם השנייה", הוצאת ידיעות אחרונות, 2014.
- אנדרו רוברטס, "סערת המלחמה", הוצאת דביר, 2011.
קישורים חיצוניים
- תא"ל משה בר כוכבא, התקפת הנגד הרוסית קורסק - חלק ג, מערכות 227, ינואר 1973, עמ' 21-15
הערות שוליים
- ^ רוברטס, עמ' 380
- ^ Healy, Mark. Kursk 1943 The Tide Turns In the East, Osprey Publishing, 1992, pp.101-11
- ^ הנתונים הגרמניים מתייחסים לחיילים קרביים ולכלי רכב משוריינים מבצעיים בלבד
- ^ Krivosheev, Grigoriy Soviet Casualties and Combat Losses in the Twentieth Century London, Greenhill Books 1997 עמ' 262
- ^ Frieser, Karl-Heinz (Ed.) Das Deutsche Reich und der Zweite Weltkrieg - Vol. 8: Karl-Heinz Frieser, Klaus Schmider, Klaus Schönherr, Gerhard Schreiber, Kristián Ungváry, Bernd Wegner: Die Ostfront 1943/44 - Der Krieg im Osten und an den Nebenfronten, Deutsche Verlags-Anstalt München, 2007 עמ' 182
- ^ תא"ל משה בר כוכבא, התקפת הנגד הרוסית קורסק - חלק ג, מערכות 227, ינואר 1973, עמ' 17
- ^ זכרונות המרשל ז'וקוב, הוצאת "מערכות", 1982
