רשת הריגול של לוסי
במלחמת העולם השנייה, רשת הריגול של לוסי ניהלה פעילות נגד הנאצים משווייץ. היא נוהלה על ידי רודולף רסלר, פליט גרמני, אשר היה בעל חברת הפצה קטנה בשם "ויטה נובה". מעט מאד מידע הובא לידיעת הציבור אודות הרשת, אודות רסלר או אודות מקורות המודיעין של הרשת ומניעיה.
לאחר המלחמה, רסלר גולל בפני עיתונאים את סיפורו הסתום מעט. לפי הסיפור, בעת שעבר לשווייץ בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, הוא הותיר מאחוריו בגרמניה מספר חברים שהיו ממתנגדי הנאצים. בין ידידיו היו מספר קצינים בצבא הגרמני, אשר התברגו לתפקידים בכירים במהלך המלחמה. באופן כלשהו, וזהו החלק הסתום ביותר בסיפור, הקצינים הצליחו לשדר אליו מידע (לעיתים על פי דרישה מפורשת שהגיעה ממוסקבה) באמצעות משדרים גרמניים. המשמעות של טענתו של רסלר היא שהתקיימה פעילות חשאית, שמעולם לא עוררה חשד בקרב הנאצים, אשר עשתה שימוש בשדרים גרמניים. טכנית הדבר יותר מבלתי סביר ומעלה שאלות בנוגע לאמינות סיפורו של רסלר. ברם, המידע שסיפקה הרשת היה תכוף, מדויק והגיע תמיד במועד. רסלר הצליח ליצור קשר עם ארגון הריגול הסוביטי של אלכסנדר ראדו בשווייץ ועשה בו שימוש כדי להעביר מידע למוסקבה. כתנאי לעבודה עם ראדו העלה רסלר דרישות תמוהות - הוא ביקש להותיר את מקורותיו עלומים בכל עת והתנה את שיתוף הפעולה שלו בכך שהסוביטים לא יעשו שום ניסיון לגלות את מקורותיו. מוסקבה חשדה בו בתחילה אולם לבסוף החלה להסתמך יותר על המידע שסיפקה הרשת שלו. לבסוף השווייצרים מצאו את המשדרים של הרשת והוציאו אותה מכלל פעולה טרם הסתיימה המלחמה.
היבט מעורר מחלוקת בסיפור של הרשת של לוסי הוא ההאשמה שהרשת הייתה במהותה חלק מפעולה של השירות החשאי הבריטי, אשר מטרתה הייתה להעביר מידע מאולטרה לסובייטים באופן מהימן שלא יחשוף את פעולות הפענוח הבריטיות. סטלין חשד במידע שהגיע מהאמריקנים ומהבריטים אודות תוכניות הנאצים לפלוש לרוסיה בשנת 1941. לכן, בהחלט מתקבל על הדעת שבעלות הברית עשו מאמצים כבירים כדי למצוא שיטה להעביר מידע חיוני לסוביטים.
