מבצע עמלק
מבצע עמלק נערך על ידי צה"ל ב-10 באוגוסט 1973, במטרה ללכוד את ג'ורג' חבש, ראש ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין". המבצע לא הצליח לעמוד ביעד שהוצב לו.
הרקע למבצע
לאחר מלחמת ששת הימים התגברו הפעולות של טרור פלסטיני כנגד מדינת ישראל. ארגונו של ג'ורג' חבש היה הראשון שיזם פיגועים אוויריים ובין פעולותיו היו חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה והטבח בנמל התעופה לוד וכן חטיפת המטוסים לשדה התעופה זרקא בירדן ופיצוצם לאחר הוצאת הנוסעים.[1]
המבצע
על פי מידע מודיעיני שהתקבל, נמנה חבש עם נוסעיה של טיסה 006 של חברת התעופה העיראקית מביירות לבגדד, ונשקלה פעולה ללכידתו באמצעות יירוט המטוס. בראיון עם אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן באותה עת, טען זעירא שהתנגד למבצע, עקב הנזק המדיני הכרוך בו, מהצגת ישראל כמדינה פיראטית. שר הביטחון, משה דיין ייחס חשיבות ללכידתו של חבש, והורה על קיום המבצע.
לאזור נמל התעופה של ביירות נשלחו שני מטוסי מיראז' 3 של חיל האוויר הישראלי, כחצי שעה לפני שעת ההמראה המתוכננת, 18:30, של מטוס נוסעים מדגם "הוקר סידלי טריידנט" של חברת התעופה העיראקית. ההמראה התעכבה, ומטוסי המיראז' הוחלפו, עקב מחסור בדלק, בשני מטוסי מיראז' אחרים. בשעה 21:00 המריאה מביירות לבגדד טיסה 006A, שנוספה ברגע האחרון על הטיסה המקורית שהתעכבה, במטוס נוסעים מדגם "קראוול", שנחכר מחברת התעופה הלבנונית. לאחר ההמראה יירטו מטוסי המיראז' 3 את מטוס הנוסעים, שבו היה אמור חבש לטוס, והובילו אותו לנחיתה בבסיס חיל האוויר ברמת דוד.
ברמת דוד המתינו למטוס שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר, מפקד חיל-האוויר בני פלד ומפקד הבסיס זוריק לב.
לאחר שהמטוס, ובו 74 הנוסעים ו-7 אנשי צוות, הונחת, השתלט עליו כוח מסיירת מטכ"ל בפיקוד גיורא זורע ומוקי בצר, אולם התברר שחבש לא היה עליו, והמטוס על כל נוסעיו שוחרר והמשיך בדרכו[2]. בישראל הוסבר כישלון המבצע בשינוי של הרגע האחרון בתוכניותיו של חבש,[3] וגם חבש הודה בכך.[4] הסבר אחר ניתן מאוחר יותר: כחודשיים לאחר היירוט ניסתה חוליית מחבלים של "חזית השחרור הערבית" לחדור לישראל דרך גבול הצפון. אחד מחברי החוליה, שנלכד פצוע, סיפר לחוקרו שבמטוס שיורט היו מפקד חזית השחרור הערבית וסגנו, שלא נעצרו. מידע זה מסביר את הכישלון בטעות מודיעינית: מנתח המודיעין התבלבל בין חזית השחרור הערבית, ארגון שלא היה מוכר בישראל, ובין החזית העממית לשחרור פלסטין.[5]
תגובות למבצע
התגובות בישראל
שר התחבורה שמעון פרס נפגש עם צוות מטעם הטלוויזיה הישראלית. פרס ציין שיש לפרשה אספקטים אנושיים ופורמליים. באספקט האנושי, ישראל נקטה בכל האמצעים להצלת חיי הנוסעים, ואכן כולם חזרו בריאים ושלמים. באספקט הפורמלי, בפעולה שנקטה ישראל לא נגרם לתעופה האזרחית שיבוש גדול יותר מכפי שנגרם כבר על ידי פעולות הטרור הערבי. פרס הוסיף ואמר שכאשר מתגוננים, צריכים לפעמים גם להתגונן באמצעים חריפים.[6] מרדכי יואל יוצא נגד התגובות בעולם שהתייחסו ליירוט המטוס וטענו שזו שערורייה וסכנה לשלום העולם. אותם גורמים אשר גינו את מדינת ישראל לא גינו את הרוצחים האמיתיים שחטפו מטוסים והתנכלו לישראלים ברחבי אירופה.[7] חנה זמר כותבת שיש לזכור שמדובר בקיצוני שבארגוני החבלה גם מבחינה אידאולוגית וגם מבחינת המעשים. ארגון זה פתח את עידן חטיפות המטוסים וכך פגעו בבטיחות הטיסה האזרחית פוצצו מטוסים והרגו אזרחים רבים. דעת הקהל בעולם לא הולידה אף מעשה משמעותי להפסקת חטיפות המטוסים. לכן, כאשר הייתה אפשרות להשתלטות על ראשי ארגון החבלה ולהנחית מהלומה על פעילות הטרור, יש לשקול זאת כנגד העיקרון של חסינות התעופה האזרחית והחוק הבינלאומי.[8] איגוד הטייסים הישראליים גינה את היירוט. הקברניט יצחק שקד, נשיא האיגוד, אמר שארגונו נלחם כל הזמן נגד חטיפת מטוסים ושיבושים של התעופה האזרחית.[9]
התגובות בעולם
מאמר מערכת של העיתון הלונדוני סנדיי טלגרף (The Sunday Telegraph), הצדיק את יירוט המטוס. המאמר טען כי הזכות הראשונית של הגנה עצמית מצדיקה את ניסיונה של ישראל ללכוד את הטרוריסטים. במקרה נבחרה המטרה הלא נכונה ודבר זה רק מדגיש את הסכנה לסדר הבינלאומי, הכרוכה בסוג זה של לחימה שאותו מנהלים אנשי הגרילה.[10] גם העתון הצרפתי לה פיגארו תמך בפעולת היירוט וטען שישראל ביקשה להוכיח שהיא מסוגלת לחטוף מטוס בלי שפיכות דמים או חטיפת בני ערובה. זו הייתה פעולה מתוכננת ומדויקת ויעילה בניגוד לפעולותיהם חסרות האחריות של המחבלים הערביים.[11] משרד החוץ האמריקאי הביע צער על יירוט המטוס אולם מדינות רבות בעולם גינו את הפעולה הישראלית. משרד החוץ הבריטי גינה את הפעולה וגם דובר משרד החוץ הצרפתי הכריז כי הפעולה הישראלית נגד מטוס אזרחי, ראויה לגינוי. סוכנות הידיעות הסובייטית הרשמית טא"ס הגדירה את יירוט המטוס כמעשה שחצני של פירטיות אווירית.[11]
הפדרציה הבינלאומית של טייסי חברות התעופה אפלפ"א גינתה את המעשה כהפרה גלויה של אמנות בינלאומיות. גם מועצת הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית איקא"ו, גינתה את ישראל והזהירה שהארגון ינקוט באמצעים נוספים אם תישנה פעולה דומה.[12] מועצת הביטחון של האו"מ החליטה פה אחד לגנות את ממשלת ישראל והזהירה את ישראל שאם תפגע שוב בריבונות לבנון או בבטיחות התעופה האזרחית, תשקול מועצת הביטחון נקיטת אמצעים חריפים. שגריר ישראל באו"ם, יוסף תקוע, אמר בנאומו שמדינת ישראל תמשיך במאבקה נגד הטרור הערבי בדבקות ובהחלטיות כדי להגן על חיי אזרחיה. כמו כן אמר כי חשובה יותר מהגינוי, העובדה שהאו"ם איננו מסוגל לטפל בטרור הבינלאומי בכלל ובטרור הערבי בפרט.[13]
קישורים חיצוניים
- ליאור שליין, הג'ורג' הלא-נכון, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 ביוני 2000
- טיסה 006: ביירות-ישראל-בגדד, דבר, 12 באוגוסט 1973
- ע' כהן, החזית הלא נכונה, מבט מל"מ 64, אוקטובר 2012, עמ' 27
- נחום ברנע, משרד החוץ האמריקני "מצטער" על הפרת הריבונות הלבנונית, דבר, 12 באוגוסט 1973, נחום ברנע, המשך
הערות שוליים
- ^ המטוסים פוצצו-הנוסעים הועברו לעמן, דבר, 13 בספטמבר 1970
- ^ מוקי בצר, "לוחם חשאי", הוצאת כתר, 2015, עמודים 167-171.
- ^ יעקב ארז, יירוט המטוס - חלק מהמדיניות ההתקפית והיוזמה נגד הטרור, מעריב, 13 באוגוסט 1973
- ^ לג'ורג' חבש מציקה השאלה כיצד נודע למודיעין הישראלי על טיסתו, מעריב, 13 באוגוסט 1973
- ^ ע' כהן, החזית הלא נכונה, מבט מל"מ 64, אוקטובר 2012, עמ' 27
- ^ פרס: היירוט שבר הטבו על ג'ורג' חבש וחבריו, דבר, 13 באוגוסט 1970
- ^ מרדכי יואל, איפה ואיפה בדיני נפשות, דבר, 14 באוגוסט 1973
- ^ חנה זמר, יירוט המטוס: בין החלטה לביקורת, דבר, 17 באוגוסט 1973
- ^ הטייסים הישראליים מגנים היירוט, דבר, 12 באוגוסט 1973
- ^ "סנדיי טלגרף" מצדיק את יירוט המטוס, דבר, 12 באוגוסט 1973
- ^ 11.0 11.1 נחום ברנע, משרד החוץ האמריקני "מצטער" על הפרת הריבונות הלבנונית, דבר, 12 באוגוסט 1973
- ^ מועצת איקא"ו גינתה את ישראל תוך אזהרה, דבר, 31 באוגוסט 1973
- ^ נחום ברנע, ישראל גונתה פה-אחד ע"י מועצת הבטחון, דבר, 16 באוגוסט 1973
