מאנה כץ
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.
מָאנֵה כץ (ידוע בצרפת כ-Mané-Katz, ברוסית: Иммануэль Лазаревич Кац - עמנואל לזרביץ' כץ; [1]) היה צייר צרפתי יהודי יליד אוקראינה, המשויך לאסכולה של פריז. בסוף חייו עלה לישראל.
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות
מאנה כץ נולד בעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) להורים אדוקים בדת. מאנה היה הילד השביעי של לייזר כץ, שמש של אחד מבתי הכנסת של העיר, ושל אשתו, מלכה לבית רבינוביץ'. עד גיל 16 למד בחדר ובישיבה ובגיל זה יצא ללמוד בבית ספר לאמנויות בווילנה. התקשה בהתחלה להסתגל לחברה החילונית וחזר לבית הוריו. אמן מאודסה שיכנע אותו לנסות שוב ולהירשם לבית הספר לאמונות במירגורוד באוקראינה. כעבור זמן קצר עבר ללמוד בשנים 1911-1913 בבית ספר לאמנויות בקייב ובשנת 1913 הגיע לפריז ולמד באקדמיה לאמנויות היפות אצל פרנאן קורמון.
שנות מלחמת העולם הראשונה וחזרתו לרוסיה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס ללגיון הזרים אך לא גויס בגלל קומתו הנמוכה. חזר לרוסיה,בה זכה גם כן לפטור מהשרות הצבאי. חי עד 1917 בפטרוגרד וצייר שם נושאים ודמויות יהודיים מסביבתו בציור מקורי ועז. השתלם בתקופה זו אצל מסטיסלב דובוז'ינסקי והשתתף ב-1916 בתערוכה "עולם האומנות". אחרי 1917 חי זמן מה בקרמנצ'וג, בה נתן שיעורי ציור לילדים ולאחר מכן בשנים 1919-1918 לימד באקדמיה לאמנויות בחרקוב. הציג מיצירותיו גם ברוסטוב על הדון ובטביליסי. יחד עם אלכסנדר גלדקוב ווסילי ירמילוב היה חבר בקבוצה האוונגרדיסטית "השלושה" או ה"טרויקה" מחרקוב. ב-1918 שלושתם הצטרפו לקבוצה הקוביסטית-פוטוריסטית "ברית השבעה" (של קוסריוב, בובריצקי, צאפוק, ציביס ואחרים) בהוצאת האלבום "שבעה פלוס שלושה". בשנת 1920 הדיוקן שצייר כץ לסופר ולימיר חלבניקוב קישט את בית הקפה "מרתף המשוררים" (Подвал поэтов) בחרקוב, שבו הוצגה בבכורה על ידי "סדנת התיאטרון" המחזה של חלבניקוב, ,"טעות המוות".
בצרפת ובגלות אמריקה
בשנת 1921 נסע לברלין ומשם שב לפריז. ציוריו עוררו שם עניין רב. בשנת 1923 אורגנה תערוכתו הראשונה בגלריה "פרסייה". ב-1927 קיבל את האזרחות הצרפתית. במסעותיו המרובים ובביקוריו המתמידים בארץ ישראל צייר תמונות מחיי היהודים במקומות מושבם.
בהתחלת מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמני ברואן אך הצליח להימלט. בשנים 1945-1940 חי בניו יורק,בארצות הברית. בשובו לפריז החל לצייר תמונות נוף בסולם צבעים בהיר ותוסס. כל שנה הציג מיצירותיו גם באמריקה. בשנת 1958 עלה לישראל[2] והתיישב בחיפה.[3] המבנה שבו גר ברחוב יפה נוף הוא כיום מוזיאון מאנה כץ, ובו מוצגות יצירות נבחרות מעזבונו.
כץ התוודע לאינספור האסכולות והזרמים שהציפו את אירופה בתחילת המאה ה-20 כמו הפרימיטיביזם, הקוביזם, הפוביזם והסוריאליזם, אך מעולם לא התקרב לאף אחד מהזרמים הללו. במרבית זמנו בפריז היה מרותק לנושא של יהודי הגטו כשהוא מצייר בחיפזון, מכסה ברישול מישטחים רחבים בקווים אדומים, צהובים, ירוקים וחומים, תוך מתן תשומת לב זעומה לפרטים.
בעבודותיו משנות העשרים ניתן להבחין בהתלהבות בארוקית, המזכירה את אל גרקו, דיוקנאות של פנים צנומות וגרמיות ועיניים הנתונות עמוק בתוך חוריהן.
בישראל צייר מאנה כץ תמונות גואש מרובות, כשהוא מבקש לחשוף את לִבה של הארץ ולא את שטחה. הוא צייר את האווירה הלוהטת של ים המלח ואת מושבת זכרון יעקב העולה מהמישורים, בחיתוכי אדום, ירוק ותכול. תימנים, נשות-ערב, פושטי יד, גמלים וחמורים שימשו לו מודלים, כאשר את העצמים תרגם לשפת הצבע.
נפטר במרפאה בתל אביב ב-1962, בגיל 68, ונקבר בחיפה ליד הסופר והמחזאי היידי דוד פינסקי.[4] בצוואתו הוריש את כל רכושו לעיר חיפה.[5]
לקריאה נוספת
- מאנה כץ: דברי מבוא מאת אלפרד ורנר, תל אביב, מסדה, 1959.
קישורים חיצוניים
- אוסף מאנה-כץ באתר גלריה אנגל
- על מוזיאון מאנה-כץ בחיפה, באתר "תור-חיפה", של העמותה לתיירות ונופש חיפה
- אתר מוזיאון מאנה-כץ
- ר. בורשטיין, מאנה כץ, דבר, 1 במרץ 1935
- א. צור, ציוריו של מאנה כץ, הצופה, 23 ביולי 1948
- אורי קיסרי, מאנה כץ, הנביא בעירו..., מעריב, 5 באפריל 1957
- מאנה כץ: "אני מצייר עולם רומנטי", דבר, 8 באוגוסט 1958
- ש. שלום, מאנה כץ, דבר, 19 באוקטובר 1962 (עם מותו), המשך
- ח. גליקסברג, כאשר מאנה כ"ץ היה בצפת: פרקי זכרונות, מעריב, 25 באוקטובר 1963
הערות שוליים
- ^ 5 ביוני 1894 לפי הלוח היוליאני
- ^ ר. בן-צבי, מאנה כץ בא להשתקע, מעריב, 13 באוגוסט 1958.
- ^ הצייר מאנה כץ ישתקע בחיפה, דבר, 8 בפברואר 1957.
- ^ הוסר הלוט מעל מצבת מאנה כץ, דבר, 16 בספטמבר 1963.
- ^ הצייר מאנה כץ הוריש את כל רכושו לעיריית חיפה, דבר, 18 בספטמבר 1962.
