לייב קופרשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ל. קופרשטין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לייב קופרשטיין

יהודה לייב קוּפֶּרשטיין (L. Kuperstein;‏ 30 באפריל 1904, י"ט באלול תרס"ד17 בספטמבר 1992) היה סופר, עורך ספרותי, פובליציסט ומתרגם ישראלי יליד בסרביה.

ביוגרפיה

לייב קופרשטיין נולד ב-1904 במושבה החקלאית היהודית מקרולשט (או "מארקולשטי") שבחבל בסרביה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. היה בן יחיד לשרה ושמשון קופרשטיין, נצר למשפחה מסועפת שמחצית בני העיירה השתייכו אליה. אביו שמשון, מצאצאי הרב שמשון מאוסטרופולי שנספה עם עדתו בימי גזירות ת"ח-ת"ט, היה סוחר בר-אוריין, מראשוני תנועת חובבי ציון ותנועת המזרחי בבסרביה. כדי לתת לבנו חינוך מסורתי משולב בהשכלה כללית, יסד יחד עם חברו הרב יהודה לייב פישמן מימון (לימים שר הדתות בממשלת ישראל הראשונה) "חדר מתוקן" ראשון בעיירה, בו לימדו גם לשון וספרות עברית. לאחר לימודיו בחדר בילדותו, למד קופרשטיין בבית ספר הרוסי בניהולו של הסופר שלמה הלל'ס, ובגימנסיה עברית. בנעוריו היה פעיל בתנועת מכבי, ואחר כך ייסד את הקן המקומי של "השומר הצעיר" ועמד בראשו. בתקופה זו הוציא עיתוני נוער; באחד מהם פרסם נתן אלתרמן את אחד משיריו הראשונים.

בגיל 19 נסע ללמוד מדעי הטבע וחקלאות בבלגיה ובצרפת והוסמך כאגרונום. אחר כך למד בסורבון ספרות כללית, פילוסופיה ומדעי החברה. באותה תקופה העמיק את ידיעותיו בלשון ובתרבות הצרפתית. תוך כדי לימודיו התמסר גם להפצת הלשון והספרות העברית, היה פעיל במוסדות הציוניים, והשתתף בקונגרס הציוני ה-15 בבזל.

כששב לבסרביה שימש מורה לטבע ולספרות בגימנסיה שבה למד. בהמשך לימד וניהל מוסדות חינוך, בהם הליצאום (תיכון) העברי "תרבות" בבלצי (1933). הוא חיבר תוכניות לימוד לבתי ספר עבריים, ספרי לימוד ומקראות, והשקיע מאמצים בחינוך תלמידים לציונות, למרות התנגדות הקומוניזם, שרווח בתקופה זו באזור. משהתנכלו השלטונות ללימודים העבריים וקיצצו בהם, קיים קופרשטיין עם תלמידיו חוגים קבועים לספרות עברית, מעבר לשעות הלימוד הרגילות. הוא היה פעיל בתנועה הציונית "פועלי ציון - צעירי ציון", סייע לתנועות נוער ציוניות ולחוות הכשרה חלוציות וניסה לגונן עליהן מהתנכלויות השלטון.

בשנים 1935–1938 הוציא קופרשטיין לאור ירחון ספרותי עברי ראשון באזור, בשם "שורות" ("לספרות, לחינוך ולענייני הצבור היהודי")‬. הוא שימש בו במרבית התפקידים - עורך, כותב, מוציא לאור, מפיק ומדפיס. בנוסף גייס מנויים ודאג לתקציב. ההוצאה לאור הייתה באמצעות דפוס קטן ומיושן שהופעל ידנית, ובהיעדר מכונת סידור הוא רכש עמודי-סדר שנלקטו ידנית. הוא הוציא לאור במשך שלוש שנים 32 חוברות בעריכתו, בהן כתבו סופרים ועיתונאים מארץ ישראל ומחוצה לה. אך באביב 1938 הודיע ראש הממשלה הרומני אוקטביאן גוגה על סגירת העיתון, ואסר על כל פרסום יהודי בעברית או ביידיש ברחבי המדינה. קופרשטיין נסע לארץ ישראל לגייס תמיכה; בסיועם של הרב מיימון, אברהם לוינסון ויצחק גרינבוים, הצליח להוציא לאור בשובו עוד קובץ ספרותי, בשני כרכים (בהיקף גדול יותר מ"שורות"), בשם "אודים".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכניסת הרוסים לבסרביה, נמלט קופרשטיין מהאזור לבוקרשט. שם נרתם לפעילות הציונית, וניהל את מחלקת העלייה לסטודנטים ולנוער. זמן קצר לאחר מכן, ב-1940, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. קופרשטיין עבד כממונה על הדוברות, ההסברה ויחסי החוץ של ההסתדרות ומועצת הפועלים בתל אביב, עיר מגוריו. היה גם יו"ר ההנהלה של בית הספר הגבוה לפועלים.

בארץ ישראל החל לפרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי העת "דבר", "אומר", "על המשמר", "מעריב", "גזית", "מאזנים" ועוד. מדורו הראשון בעיתונות בארץ נקרא "מקרוב" - מיומנו של עולה חדש, שהתפרסם החל מדצמבר 1940 בעיתון הערב "אומר" (העיתון המנוקד לעולים חדשים שהוציאה ההסתדרות).

באותה תקופה ייסד ברל כצנלסון את "עם עובד", ובהוצאה זו ראו אור ספריו של קופרשטיין "מגילת סטרומה", ו"גורל יהודי רומניה". מאוחר יותר יצאו לאור תרגומיו לספרי הילדים של הסופר הרוסי קורניי צ'וקובסקי, "שמש גנובה" ו"זבובה זהובה", מלווים באיוריה של לאה גרונדיג.

קופרשטיין ערך והוציא כתבי עת, ספרים, אנתולוגיות ספרותיות ופרסומים אחרים, בהם הירחון הפדגוגי "להורים", והעיתון "תל אביב שלנו", שהיה המקומון הראשון בארץ,[דרוש מקור] ועסק בעיקר בענייני חברה ותרבות בתל אביב. כן היה ממקימי האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וכתבי עת. קופרשטיין כיהן כיו"ר המועצה הישראלית של "ברית עברית עולמית", וחבר ההנהלה העולמית. במסגרת זו ערך עשר שנים את כתב העת "עם וספר", ויזם הוצאתם של ספרי הגות לכינוס היצירה העברית בתפוצות. בשליחויותיו מטעם הסוכנות היהודית וההסתדרות ברחבי העולם, פעל רבות למען הנחלת הלשון והפצת התרבות העברית.

לאורך השנים פרסם יותר מ-1,000 מאמרים פובליציסטיים וביקורת ספרות, ערך כתבי עת, קבצים, אנתולוגיות ספרותיות, ומוספים בתחומי ההגות, החינוך, החברה והעבודה. כן פרסם חיבורים על סופרים ומשוררים עבריים. קופרשטיין התעניין גם בספרות צרפתית, כתב מאמרים על סופרים צרפתים, ותרגם את "דם השמים" מאת פיוטר רביץ ואת "לשכוח את פאלרמו" מאת אדמונד שארלרו. כן תרגם והקריא במשדרי רדיו בקול ישראל מיצירותיו של אלבר כהן.

ב-1991 הוענק לו "אות יקיר ההסתדרות", וב-1992 ניתן לו "אות יקיר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית וכתבי עת" (בעברו כיהן כיו"ר האיגוד).

קופרשטיין היה נשוי לאסתר לבית אלגורט ואב לעיתונאית והשדרנית עדנה פאר.

לייב קופרשטיין הוסיף להיות פעיל עד מותו בשיבה טובה בערב יום הכיפורים תשנ"ב-1992, בגיל 88. הותיר מגוון מונוגרפיות ספרותיות ועבודות שלא הושלמו וטרם ראו אור. לאחר מותו יצא בהוצאת "תמוז" ספר הביבליוגרפיה של כתביו ומאמריו שפורסמו (כ-1,000 ערכים) בעריכת מרדכי זיסמן.

ספריו (כתיבה, עריכה ותרגום)

  • ל' קופרשטיין (כתב וערך), מגלת סטרומה, תל אביב: התאחדות עולי רומניה בארץ-ישראל, תש"ב.
  • גורל יהודי רומניה, תל אביב: עם עובד ('מן המוקד'), תש"ד.
  • קורניי צ'וקובסקי, שמש גנובה; עברית: ל' קופרשטין; צירה: לאה גרונדיג, תל אביב: מסדה, תש"ד.
  • קורניי צ'וקובסקי, זבובה זהובה; עברית: ל' קופרשטין ; צירה: לאה גרונדיג, תל אביב: מסדה, תש"ד.
  • א"ס מקרנקו, החנוך בבית ההורים; ליקט, ערך ותרגם: ל’ קופרשטיין, תל אביב: לעם ('ספריה להורים'), תש"ז. (הדפסה נוספת: תל אביב: כפיר, תשי"ד)
  • הרצל – חוזה המדינה: אלבום; בעריכת י[שעיהו] קלינוב, ג. הרליץ, ל. קופרשטיין; י. מ. לסק – נוסח אנגלי; נ. רפאל - נוסח צרפתי, תל אביב: לעם, תש"י 1950.
  • מועדי ישראל: אלבום; בעריכת י. קלינוב; ל. קופרשטיין – סגן עורך ; א. לפיד – נוסח אנגלי; נ. רפאל – נוסח צרפתי, תל אביב: לעם, תשי"א 1951.
  • ילדי ישראל: אלבום; בעריכת י. קלינוב ול. קופרשטיין; נוסח אנגלי – ל. בר יעקב; נוסח צרפתי – נ. רפאל; תצלומים מאת בנו רותנברג [ואחרים], תל אביב: לעם, תשי"ב 1952.
  • ל. קופרשטיין (עורך), מנחה לר' יהודה לייב הכהן מימון בגבורות: מוגשת על ידי איגוד יוצאי בסרביה בישראל, תל אביב: נתיב – נכסי תרבות יהדות בסרביה, תשט"ז.
  • ל' קופרשטיין (ליקט והקדים מבוא), אסיף: מבחר יצירתו של יעקב פיכמן בשירה ובפרוזה; ילקוט דברים על המשורר ויצירתו, תל אביב: מסדה; בסיוע איגוד יוצאי בסרביה בישראל, תשי"ט.
  • פיוטר ראביץ', דם השמים; מצרפתית: ל' קופרשטיין, תל אביב: המנורה, תשכ"ג.
  • ל. קופרשטיין (עורך), אדם ועמלו: סיפורה של ההסתדרות, תל אביב: תרבות וחינוך, 1965.[1]
  • ל. קופרשטיין (עורך), בית ברנר מארח: תשכ"ח, תל אביב: מועצת פועלי תל אביב יפו – המחלקה לעיתונות וליחסי ציבור, תשכ"ט.
  • ל. קופרשטיין (עורך), בית ברנר מארח, תל אביב: מועצת פועלי ת"א יפו – המחלקה לעיתונות וליחסי ציבור, תשל"ג.
  • לייב קופרשטיין, מאיר קוטיק (עורכים), מארקולשטי: יד למושבה יהודית בביסאראביה, תל אביב: אירגון יוצאי מארקולשטי בישראל, תשל"ז 1977. (ספר יזכור)
  • אדמונד שארל-רו, לשכוח את פלרמו; תרגם מצרפתית: לייב קופרשטיין, תל אביב: עם עובד, תשמ"ד 1984.
  • בשליחות התנועה העברית : דין וחשבון על שליחות מטעם ברית עברית עולמית בארצות צרפת, אנגליה, בלגיה, הולנד, שווייצריה ואיטליה, תשכ"ה

לקריאה נוספת

  • מרדכי זיסמן, ל’ קופרשטיין: ביבליוגרפיה, תל אביב: תמוז, 2001.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "אדם ועמלו", דבר, 12 במרץ 1965.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28586062לייב קופרשטיין