לשון קודש
בבלשנות לשון קודש הוא כינוי לשפה, לעיתים שפה מתה, המשמשת לצרכי דת, ואינה משמשת כשפת דיבור יומיומית.
מושג
המסורות שבהן כרוכים מצוות הדת גורמות לשימורה של שפה עתיקה המשמשת בקיום מצוות אלה. "לשון קודש" היא צעד נוסף במגמה זו, שבה השפה החיה עוברת שינוי מרחיק לכת בהשוואה ללשון כתבי הקודש, ונוצרת דיגלוסיה - לשון כתבי הקודש אינה מובנת עוד לדוברי השפה, והבנתה מצריכה הכשרה מיוחדת.
ביהדות
ערך מורחב – לשון הקודש
ביהדות, לשון הקודש הוא כינוי לעברית המקראית, שבה נכתבו כתבי הקודש, וששימשה, בזמן תקופת הביניים של העברית, לצורכי ענייני הדת, הליטורגיה וההלכה - בניגוד ללשון החול ששימשה לצורכי יום-יום, כגון יידיש. לשון הקודש נבדלת מהעברית הישראלית המודרנית בלקסיקון ובדקדוק. הדיאלקט הקרוב ביותר אליה היא כנראה העברית התימנית. ארמית גלילית היא שפת המשנה והתלמוד מהמאה השנייה לספירה.
לעדת יהודי אתיופיה שימשה געז כלשון קודש.[1] ספר האורית כולל את כל ספרי התנ"ך בתרגומם לגעז.
בדתות אחרות
- ערבית קלאסית, עבור המוסלמים, היא השפה בה נכתב הקוראן. היא נבדלת מהדיאלקטים השונים של ערבית מדוברת בלקסיקון ובדקדוק.
- ארמית, עבור הנוצרים, שפת האם של אותו האיש ותלמידיו. כיום השפה הארמית שרדה דרך ניבי הארמית החדשה שמדוברים כיום בקהילות מסוימות במזרח התיכון.
- יוונית קוינה, שפה ליטורגית עבור הנוצרים היוונים, שפתם של הנוצרים הפאולינים (Pauline Christianity) וספריהם ב"ברית החדשה". שונה משמעותית מיוונית מודרנית אך עדיין מובנת לדוברי היוונית המודרנית.
- סורית, ניב של ארמית, משמשת כשפה ליטורגית לכנסיות הנוצרית הסורית, הכלדנית הקתולית, האשורית המזרחית, הסורית האורתודוקסית, הסורית הקתולית והמרונית.
- הלטינית הכנסייתית, השפה הליטורגית של הכנסייה הקתולית והשפה הרשמית של הכס ה"קדוש".
- סנסקריט, השפה הליטורגית של ההינדואיזם.
- געז, עבור הכנסייה האתיופית וקהילת ביתא ישראל.
הערות שוליים
- ^ קבוצת קייסים שרה תפילה לסיום צום יום הכיפורים בשפה געז, מקליט שמחה ארום, ירושלים, 1986
36549597לשון קודש