ליליואוקלאני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליליואוקלאני
Lili'uokalani
לידה 2 בספטמבר 1838
הונולולו, אואהו, הוואי
פטירה 11 בנובמבר 1917 (בגיל 79)
הונולולו, אואהו, הוואי
שם מלא Lili‘u Loloku Walania Wewehi Kamaka‘eha; לאחר הטבלה נוצרית: Lydia Kamaka‘eha
מדינה ממלכת הוואי
מקום קבורה מאונא אלה
בן זוג ג'ון אוון דומיניס
שושלת בית קלאקאווה
תואר מלכת ממלכת הוואי
אב סיזר קפאקיאה
אב הנאי: אבנר פאקי
אם אנליאה קאוהוקלולה
אם הנאית: לורה קוניה
צאצאים ילדים הנאיים (מאומצים):
• לידיה קאומוהיפוניפוניקלאני אהולו
• ג'וזף קאיפונוהיאה
• ג'ון אימוקו דומיניס
יורש העצר הנסיכה קאיולאני
(לא ירשה בשל הפיכת המלוכה)
מלכת ממלכת הוואי
29 בינואר 1891 – 17 בינואר 1893
(שנתיים)

ליליואוקלאני, נולדה בשם ליליאו לולוקו ולאניה וֵאוֵאהי קמקאהה, והוטבלה בבגרותה בשם לידיה (באנגלית: ;Liliuokalani; Lili‘u Loloku Walania Wewehi Kamaka‘eha; Lydia‏ 2 בספטמבר 1838 - 11 בנובמבר 1917) הייתה המלכה האחרונה של ממלכת הוואי, וכן מלחינת מוזיקה הוואית וסופרת. היא שלטה מ-29 בינואר 1891 ועד כיבוש ממלכת הוואי בידי ארצות הברית ב-17 בינואר 1893.

ביוגרפיה

ליליואוקלני נולדה בשם ליליאו לולוקו ולאניה וֵאוֵאהי קמקאהה ב-2 בספטמבר 1838 לראשת השבט אנליאה קאוהוקלולה ולראש השבט סיזר קפאקיאה, בהונולולו הבירה, באי אואהו. על פי המסורת ההוואית, היא נקראה על שם אירוע המקושר ללידתה. כשנולדה, העוצרת למלוכה (קוהינה נואי) אליזבת קינאו סבלה מזיהום בעין, והיא נתנה לליליואוקלאני את שמותיה: ליליאו (lili'u) (שורפת), לולוקו (loloku) (דומעת), ולאניה (walania) (צורבת), וקמקאהה (kamaka'eha) (עיניים כואבות).[1]

שלט האצולה של בית קלאקאווה

היא הייתה הילדה השלישית (השורדת) למשפחה מרובת ילדים, אך לא גדלה עמם, מכיוון שהמנהג היה לתת ילדים למשפחות אחרות - בעיקר קרובים מהמשפחה המורחבת - באימוץ (המנהג מכונה הנאי (hānai)), לעיתים משיקולים של חינוך או מיקום גאוגרפי. הוואים מכל המעמדות נהגו כך, וליליואוקלאני אומצה כתינוקת על ידי אבנר פאקי ואשתו לורה קוניה.[2]

בשנת 1842, בגיל ארבע, היא התחילה ללמוד בבית הספר שמאוחר יותר נקרא "בית הספר המלכותי". יחד עם חבריה לכיתה, היא נבחרה על ידי קמהאמהה השלישי כזכאית למועמדות למלוכה.[3] לידיה קמקא'אהה, כפי שנודעה אז, למדה באנגלית מידי המיסיונרים האמריקאים עמוס סטאר קוק ואשתו, ג'ולייט מונטגיו קוק, לצד שני אחיה הגדולים ג'יימס קליוקלאני ודוד קלאקאווה, וכן שלושה עשר מבני דודיה המלכותיים, עד 1850, כאשר הפנימיה של המיסיונרים נסגרה, והיא חזרה ללמוד בבית ספר אקסטרני בניהולו של מיסיונר אחר, הכומר הפרוטסטנטי אדוארד ג. בקווית.[4]

לידיה הייתה מאורסת לזמן קצר למלך העתידי, ויליאם צ'ארלס לונלילו, אך בסופו של דבר ביטלה את האירוסין בעידודו של המלך קמהאמהה הרביעי. ב-16 בספטמבר 1862, לידיה נישאה לאמריקאי ג'ון אוון דומיניס, אשר מאוחר יותר היה למושל של אואהו ומאווי.[5] המלך קמהאמהה הרביעי היה אורח של כבוד בחתונה, אך אמו של דומיניס, מרי, הביעה את מורת רוחה והתנגדותה לנישואים בכך שהדירה רגליה מהטקס. לזוג לא נולדו ילדים משלהם. אך אימצו על פי ההנאי שלושה ילדים: לידיה קאומוהיפוניפוניקלאני אהולו, בתו של ידיד משפחה; ג'וזף קאיפונוהיאה, בנו של עובד של המשפחה; וג'ון אימוקו דומיניס, בנו של דומיניס מחוץ למסגרת הנישואים. בשנת 1866, בתקופת שלטונו של קמהאמהה החמישי, לידיה חיברה לבקשת המלך את היצירה "הא מלה לאהוי הוואי" (He Mele Lāhui Hawaiʻi) שתשמש כהמנון חדש לממלכה.[6]

היורשת למלוכה

הבחירות של 1874

כאשר קמהאמהה החמישי נפטר בשנת 1872 ללא יורש, על פי חוקת הממלכה משנת 1864, היה על בית המחוקקים לבחור את השליט הבא. בהצבעה פה אחד, לונלילו (ארוסה לשעבר של לידיה) היה למלך הנבחר הראשון של הוואי.[7] לונלילו נפטר בשנת 1874, גם הוא ללא יורש. בבחירות שנערכו, אחיה של לידיה, דייוויד קלקאואה, רץ נגד אֶמה, המלכה האלמנה של קמהאמהה הרביעי.

כשהומלך, קלקאואה העניק תארים מלכותיים לאחיו ויליאם פיט ללייאוהוקו, שהיה לנסיך הכתר, ולאחיותיו, הנסיכה לידיה קמקא-אהה והנסיכה ליקליקה. כשללייאוהוקו מת בשנת 1877 ללא צאצאים, ביקשה אימו המאמצת, רות קאליקולאני, לרשת אותו, אך המחוקקים לא אישרו אותה. במקום זאת, ב-10 באפריל 1877, הכריזו על יורשת עצר חדשה - ליליו, הרי זו ליליואוקלאני, שאימצה בינתיים את שמה המלכותי (שפירושו - המלכותיים השורפים). כאשר קלקאואה יצא לסיור עולמי ב-1881, ליליואוקלאני שירתה כעוצרת.[4][8]

ביקור באנגליה

באפריל 1887, קלקאואה שלח משלחת לחגיגות היובל של המלכה ויקטוריה בלונדון. המשלחת כללה את אשתו, המלכה קפיאולאני, נסיכת הכתר ליליואוקלאני ובעלה. המשלחת הפליגה לסן פרנסיסקו, ומשם חצתה את ארצות הברית, כולל ביקורים בוושינגטון הבירה, בוסטון, וניו יורק, שם הם עלו על ספינה לאנגליה.[4] בזמן שהותם בבירה האמריקאית, אירחו אותם הנשיא גרובר קליבלנד ואשתו. בלונדון, קפיואולאני וליליואוקלאני זכו לקבלת פנים רשמית עם המלכה ויקטוריה בארמון בקינגהאם. הם השתתפו בטקס היובל המיוחד במנזר וסטמינסטר, שם ישבו עם שאר בני המלכה הבריטים ואורחים מלכותיים זרים. זמן קצר לאחר חגיגות היובל, הם שמעו על "חוקת הכידון" - חוקה שברוני הסוכר האמריקאים ששלטו בכלכלת הוואי אילצו את קלקאואה לחתום עליה, תחת איום של מוות. מטרת החוקה הייתה לנשל מהמלוכה ההוואית את מרבית כוחה, ולהעבירו לקולוניאליסטים האמריקאים. הם ביטלו את הביקור האירופאי שלהם באירופה וחזרו להוואי.

ניסיונות נעשו להחליף את קלקאורה בליליואוקלאני, ובשנת 1889 אף היה ניסיון הפיכה כושל נגד חוקת הכידון.[8]

מותו של קלקאואה

ב-1890 קלקאואה ניסה, ולא הצליח, לגייס כספים עבור צבא קבע, כאשר בינתיים פלגים בפוליטיקה ההוואית לחצו עליו למנות וועידה חוקתית במטרה להיפטר מהכוחות הזרים שהשתלטו על מוקדי הכוח בהוואי. עייף משנים של פוליטיקה פולמוסית, קלקאואה החליט לנסוע לביקור מדיני ארוך לארצות הברית, בליווי האדמירל ג'ורג' בראון. בהיעדרו, ליליואוקלאני שלטה במקומו כעוצרת בזו הפעם השנייה.

בנובמבר 1890, הגיע המלך לקליפורניה כדי לטפל בעניינים עסקיים בין ממלכת הוואי וממשלת ארצות הברית. בריאותו התדרדרה במהלך הנסיעה הארוכה ברחבי מקסיקו וקליפורניה, ולבסוף, בינואר 1891, הוא לקה בשבץ בסנטה ברברה והובהל חזרה לסן פרנסיסקו, שם שקע בתרדמת, ומת כעבור יומיים ב-20 בינואר 1891. כאשר הספינה צ'ארלסטון, בה הפליג המלך, חזרה להוואי ב-29 בינואר עם גופתו, הממלכה כולה נכנסה לאבל.[9]

תקופת מלכותה

באותו היום, ב-29 בינואר 1891, ליליואוקלאני הושבעה בפני שרי הקבינט ושופטי בית המשפט העליון, והוכרזה כמלכת איי הוואי.[10] אחד הדברים הראשונים שעשתה זה לבקש את התפטרותם הרשמית של חברי הקבינט של אחיה המנוח. השרים סרבו, וליליואוקלאני פנתה לבית המשפט העליון בבקשת פסיקה. בית המשפט פסק לטובת המלכה והשרים התפטרו. המלכה מינתה קבינט חדש, וב-9 במרץ, באישור של בית האצילים, כפי שנדרש על ידי חוקת הוואי, היא מינתה את אחייניתה ויקטוריה קאיולאני (הבת של אחותה ליקליקה) כיורשת העצר.[11] את בעלה, ג'ון דומיניס, היא מינתה כמושל של אוואהו, תפקיד שבוטל תחת חוקת הכידון של 1887. אך דומיניס נפטר רק שבעה חודשים לתוך מלכותה, דבר שהשפיע קשות על המלכה שהייתה גם כך במצב של עימות פוליטי מול בית המחוקקים. אך היא המשיכה בכוונותיה להשיב כוח למלוכה, ומינתה מושלים גם לשלושת האיים הגדולים האחרים של הוואי.

חקיקת חוקה חדשה

זמן קצר לאחר מכן, עתירות התחילו להתקבל מאזרחים באמצעות שתי המפלגות המרכזיות בממשלה. ליליואוקלאני האמינה שיש לה את תמיכת הקבינט, ושהתעלמות תהיה כנגד רצון עמה, ולכן נקטה במהלכים לביטול חוקת הכידון של 1887, על ידי הכנת טיוטה של חוקה חדשה שתשיב למלוכה את זכות הווטו, ולאזרחים הוואים ואסייתים מקופחים כלכלית את זכות ההצבעה. המצב הכלכלי היה נושא מרכזי לתקופה - חוק מק'ינלי (1890) פגע בתעשיית הסוכר ההוואית על ידי ביטול המיסוי על סוכר המיובא ממדינות אחרות לתוך ארצות הברית, דבר שחיסל את היתרון לתעשייה ההוואית שניתן בהסכם ההדדיות של 1875.[12] אזרחים ועסקים הוואים רבים איבדו הכנסות וחוו לחץ כלכלי מוגבר. בתגובה, ליליואוקלאני הציעה לייסד מערכת לוטו כדי לגייס כספים עבור הממשלה, ובנוסף, גם הייתה הצעת חוק לרישוי סחר באופיום.[13] שרי הקבינט, וכן חבריה הקרובים, היו כולם נגד התוכניות האלו וניסו, ללא הצלחה, להניא אותה מהן. בדיעבד הם צדקו, מכיוון ששניהם שימשו נגד המלכה במשבר החוקתי המתהווה.[14]

נראה היה שלחוקה שליליואוקלאני קידמה (חוקת 1893ׂׂ) הייתה תמיכה רחבה מהעם - החוקה הייתה מרחיבה את זכות הבחירה על ידי הפחתת דרישות רכוש, והיא גם ביטלה את זכות הבחירה לתושבים זרים מאירופה וארצות הברית, כולל של בעלי עסקים עשירים שלא היו אזרחי הוואי. כשהמלכה סיירה ברחבי הממלכה, רעיונותיה התקבלו בתמיכה נלהבת. אך כאשר המלכה הודיעה לקבינט על התוכנית שלה, הם מנעו ממנה את תמיכתם, כי הם הבינו את ההשלכות הסבירות מהאופוזיה של המלכה - הכוחות הקולוניאליסטים המזוינים שאילצו את קודמה לחתום על החוקה הקיימת מלכתחילה (ומשם שמו - היחידות הפארה-צבאיות של התאגידים הזרים נקראו "רובאי הוואי").

הפיכה והדחה

אף על פי שבמהלך ההיסטוריה היו מספר איומים לריבונות הממלכה ההוואית, רק במעמד חתימת חוקת הכידון בשנת 1887 התחיל להתממש האיום. וכשליליואוקלאני ניסתה לחזק את המלוכה ולבטל את החוקה של הגורמים הזרים, הוביל המהלך להפלת ממלכת הוואי. כוחה של המלכה לא היה שווה לכוחם של האליטות העסקיות שדה פקטו שלטו באיי הוואי. הגברים שביצעו את ההפיכה לא היו אזרחי הוואי - היו ביניהם חמישה אמריקאים, גרמני אחד, ואנגלי אחד.[15] כוונתם המוצהרת הייתה להדיח את המלכה, להפיל את המלוכה, ולבקש את היספחותה של הוואי לארצות הברית.

בראש ההפיכה עמד לורן א. תרסטון, נכדו של מיסיונרים אמריקאים מאחוריו עמדו האמריקאים והאירופאים שהיוו את האליטה העסקית בהוואי, וכן מגוון אזרחים הוואים שהיו חלק ממפלגת הרפורמה ההוואית, וביניהם נציגי בית המחוקק, בכירי ממשלה, ושופטי בית המשפט העליון של הממלכה.[16]

ב-16 בינואר, המרשל (ראש הצבא, או שר הביטחון) של הממלכה, צ'ארלס ב. וילסון קיבל הודעה מוקדמת מדי בלשים שתהיה הפיכה. וילסון ביקש צווי מעצר לחברי המועצה של "וועדת הבטיחות", כפי שקראו לעצמם ההופכים, וכן ביקש להחיל משטר צבאי בממלכה. אך בשל הקשרים הפוליטיים של חברי (עם ארצות הברית ונציגיה בממשלה), בקשותיו נדחו שוב ושוב על ידי היועץ המשפטי לממשלה ארתור פ. פטרסון, וכן על ידי הקבינט, מחשש שמעצרים יסלימו את המצב. אחרי כישלון המשא ומתן עם תרסטון, וילסון התכונן לעימות צבאי, והחל לאסוף את אנשיו, שמספרם מנה כ-496 אשר הוראותיהם היו להשאר בסמוך למלכה ולהגן עליה.

המלכה הודחה ב-17 בינואר 1893, ובאופן זמני ויתרה על כס המלכות שלה לטובת ארצות הברית. היא קיוותה שארצות הברית תפעל בדומה לבריטניה לפניה, ותשיב את הריבונות על הוואי למנהיגתה הלגיטימית.

ליליואוקלאני פרסמה את ההצהרה הבאה, אשר העבירה את סמכותה לממשלת ארצות הברית, במקום לממשלה הזמנית של ההפיכה:

I, Liliʻuokalani, by the Grace of God and under the constitution of the Hawaiian Kingdom, Queen, do hereby solemnly protest against any and all acts done against myself and the constitutional government of the Hawaiian Kingdom by certain persons claiming to have established a Provisional Government of and for this Kingdom. That I yield to the superior force of the United States of America, whose Minister Plenipotentiary, His Excellency John L Stevens, has caused United States troops to be landed at Honolulu and declared that he would support the said Provisional Government. Now, to avoid any collision of armed forces and perhaps loss of life, I do, under this protest, and impelled by said forces, yield my authority until such time as the Government of the United States shall, upon the facts being presented to it, undo the action of its representative and reinstate me in the authority which I claim as the constitutional sovereign of the Hawaiian Islands.

הקמת הרפובליקה של הוואי

כוחות צבאיים אמריקאים נוחתים בהונולולו בעת ההפיכה של המלוכה ההוואית בשנת 1893.

עם זאת, כונסה ממשלה זמנית של בעלי עסקים אמריקאים ואירופאים עד שהוואי תוכל להיספח אל ארצות הברית. ב-1 בפברואר 1893 השגריר האמריקאי להוואי, סטיבנס, הכריז על הוואי כעל מדינת חסות של ארצו. האדמיניסטרציה של הנשיא גרובר קליבלנד ערכה את דו"ח בלאונט, שהכריז על ההפיכה כבלתי-חוקית, ומצא שסטיבנס והיחידות הצבאיות שתמכו בהפיכה פעלו שלא כשורה. ב-16 בנובמבר שלח קליבלנד את השר אלברט ס. ויליס להוואי להציע להשיב לליליואוקלאני את מלוכתה בתנאי שתחון את כל המעורבים בדבר. ויליס דיווח בחזרה לוושינגטון שהמלכה מתעקשת להוציא להורג את האשמים.

עם התפתחות זו, הנשיא גרובר קליבלנד שלח את הנושא לקונגרס. מאוחר יותר שינתה המלכה את עמדתה בנושא עונשם של הקושרים, וב-18 בדצמבר 1893, דרש השר ויליס את החזרתה של ליליואוקלאני על ידי הממשלה הזמנית. הממשלה הזמנית סירבה. הקונגרס הגיב לפנייתו של קליבלנד בחקירת סנאט שתוצאתה הייתה דו"ח מורגן ב-26 בפברואר 1894. הדו"ח מצא את כל המעורבים (כולל השר סטיבנס) "לא אשם" בהפיכה ופטר אותם מאחריות על ההדחה - לבד מדמות אחת בסיפור, המלכה עצמה.[17]

ב-4 ביולי 1894, הוכרזה הקמתה של הרפובליקה של הוואי, וסנפורד ב. דול, אחד הראשונים שקרא לביטול מוסד המלוכה, היה לנשיא. הרפובליקה של הוואי הוכרה על ידי ממשלת ארצות הברית כבת חסות, אף על פי שוולטר קיו גרשם, מזכיר המדינה של קליבלנד, נותר עוין כלפי הממשלה החדשה.[18]

מעצרה של המלכה

ליליואוקלאני נעצרה ב-16 בינואר 1895, מספר ימים לאחר ניסיון למרד שהובל על ידי רוברט ויליאם וילקוקס וסמואל נאוליין.[19] במשפט, סנגורה היה היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, פול ניומן. היא טענה שלא ידעה על הפעולה נגד הממשלה, אך הורשעה ונגזרו עליה חמש שנות עבודת פרך בכלא וקנס של $5000. גזר הדין הומתק לחמש שנות מעצר בית בקומה העליונה של ארמונה. שם, עסקה המלכה בחיבור שירים, כולל "תפילת המלכה" (Ke Aloha o Ka Haku – "חסד האלקים"), והתחילה לכתוב את זכרונותיה.[20]

במהלך מאסרה, ויתרה ליליואוקלאני על המלכות בתמורה לחנינות ושחרור עבור חבריה למרד שהורשעו עמה. שישה מהם נידונו לתלייה, כולל וילקוקס ונאוליין. היא חתמה על כתב ויתור ב-24 בינואר 1895. ההיסטוריונית ג'וליה פלין סיילר כתבה ש"החתימה הרועדת שלה מעידה על כך שהוויתור היה כרוך בכאב עז עבורה". ב-1898, כתבה ליליואוקלאני:

For myself, I would have chosen death rather than to have signed it; but it was represented to me that by my signing this paper all the persons who had been arrested, all my people now in trouble by reason of their love and loyalty towards me, would be immediately released. Think of my position, — sick, a lone woman in prison, scarcely knowing who was my friend, or who listened to my words only to betray me, without legal advice or friendly counsel, and the stream of blood ready to flow unless it was stayed by my pen.

— Queen Liliuokalani, "Hawaii's Story By Hawaii's Queen"

הרפובליקה של הוואי שחררה אותה על תנאי ב-4 בספטמבר 1895. לאחר ששוחררה, היא הוחזקה עדיין במעצר בית בארמון וושינגטון במשך שנה. ב-13 באוקטובר 1896, הרפובליקה העניקה לה חנינה מלאה והחזירה לה את זכויות האזרח שלה. המלכה הרגישה צורך עז לצאת לחו"ל, ונסעה לשהות זמן מה אצל קרובי משפחה במסצ'וסטס.

לאחר ביקורה במסצ'וסטס, העבירה ליליואוקלאני את מגוריה לוושינגטון הבירה, לסירוגין, בזמן שהפליגה חזרה להוואי כדי להתנגד לסיפוח הממלכה לארצות הברית ובבקשות פיצויים על הגזל שנעשה לה. היא נכחה בהשבעתו של הנשיא ויליאם מקינלי ב-1897, עם דרכון הוואיי מהרפובליקה שנחתמה באופן אישי על ידי הנשיא דול.[2]

ב-1898, קצת לאחר תחילת מלחמת ארצות הברית-ספרד, הנשיא מקינלי חתם על הסכם סיפוח רפובליקת הוואי, אך ההסכם לא עבר את אישור הסנאט לאחר שהוצגה להם עצומה נגד הסיפוח עליה היו חתומים 21,000 אזרחי הוואי. אך למרות זאת, הסיפוח התבצע זמן קצר לאחר מכן באמצעות החלטה משותפת של הסנאט והקונגרס (החלטת ניולנדס).[21]

חייה המאוחרים ומותה

החל מיולי 1911, בית המחוקקים הטריטוריאלי של הוואי הקציב לליליואוקלאני פנסיה של 2,500 דולר לחודש. הותר לה גם לקבל את ההכנסה ממטע סוכר של כ-24,000 דונם. קצבאות אלו היו הרבה פחות ממה שדרשה המלכה, והמחוקקים מאנו מלהתייחס לחוקיות החרמת נכסיה מלכתחילה.[22] באפריל 1917, הניפה ליליואוקלאני את דגל ארצות הברית בבית וושינגטון לכבודם של חמישה מלחים הוואיים אשר נספו כשהוטבעה האוניה SS Aztec על ידי צוללות גרמניות. המעשה המתפרש על ידי רבים כתמיכה סמלית בארצות הברית. אך היסטוריונים כמו ניל תומאס פרוטו דחו את הפרשנות הזו. פרוטו טען שזה היה כדי לתת לשקף את האופן בו היא עדיין החזיקה באמונם של בני עמה ואת זכותם לקבוע את גורלם, גם לאחר שהודחה ממקומה כמנהיגתם.[23]

בסוף הקיץ של שנת 1917, דווח בעיתון שהיא חלשה מידי לערוך חגיגות ציבוריות לכבוד יום הולדתה, מסורת שהתקיימה עוד מראשית ימי המלוכה.[24] אחת מהופעותיה האחרונות בציבור הייתה בספטמבר באותה שנה, כשהצטרפה רשמית לצלב האדום האמריקאי.[25] לאחר מספר חודשים של הידרדרות בבריאותה, היא איבדה את השימוש בגפיה התחתונות, וגם מצבה הקוגניטיבי התדרדר עד שלא הייתה מסוגלת לזהות את ביתה. המעגל הפנימי של החברים והמטפלים שלה ישב איתה בשבועיים האחרונים לחייה. בבוקר של ה-11 בנובמבר 1917, ליליואוקלאני נפטרה בביתה, בית וושינגטון, כאשר היא בת שבעים ותשע.

גופתה הובאה לכנסיית קאוויאהאו, לשם הוזמן הציבור לצפות בה. נערכה לה הלוויה ממלכתית בחדר כס המלכות של ארמון יולאני. כשארון הקבורה שלה נישא מן הארמון למאוזולאום המשפחתי, שרה מקהלת נוער את השיר "Aloha ʻOe", שירה המפורסם ביותר של המלכה שהיה לסמל תרבות הוואי, והמשתתפים בהלוויה וכן הציבור שצפה בשיירת הלוויה לאורך מסלולה. ההלוויה צולמה במצלמות קולנוע, אך הסרטים הושמדו כאשר הבית בו חיו קודם לכן אחותה ואחייניתה של ליליואוקלאני נשרף עד היסוד ב-1921.[2]

קרן ליליואוקלאני

קרן ליליואוקלאני נוסדה ב-2 בדצמבר 1909, לטיפול ביתומים וילדים עניים בהוואי. כל עזבונה היה אמור לשמש את הקרן, חוץ מאשר מספר ירושות ספציפיות אשר מנתה.[26] הירושות הגדולות מבין אלה היו האחוזות המשפחתיות אשר השאירה לילדיה, כולל ילדי ההנאי המאומצים, וליורשיהם: לג'ון איימוקו דומיניס את בית וושינגטון, ולג'וזף קייפונוהיאה את קיאלוקילאני, אחוזתה בווייקיקי. המרכז לילדים על שם המלכה ליליואוקלאני עדיין פעיל כחלק ממורשתה.[27]

אמונותיה

ליליואוקלאני חונכה על ידי מיסיונרים אמריקאים מילדות, ואימצה את הנצרות הפרסביטרית כתוצאה. היא הייתה נוצריה אדוקה רוב חייה, וביקרה באופן קבוע בכנסייה, הובילה את המקהלה וניגנה באורגן.[2]

המלכה האמינה ב"שוויון זכויות" לכל הדתות, וגילתה התעניינות בנצרות הקתולית, המורמונית, והאפיסקופלית, וכן בזרמים פרוטסטנטים אחרים. במשך ההפיכה ומאסרה, בישוף אלפרד וויליס מקתדרלת סיינט אנדרוז היה תומך גלוי של המלכה, אשר הייתה מבקרת קבועה בכנסייתו.[17] זמן קצר לאחר ששוחררה על תנאי, המלכה לשעבר הוטבלה לזרם האנגליקני במאי 1896.[28]

בשנת 1906, היא המירה דתה לדת המורמונית, אך מאוחר יותר עניינה בדת זו דעכה.[29] המלכה גם הייתה ידועה בתמיכתה בכמרים הבודהיסטים והשינטו של הוואי, ואף נכחה בחגיגות יום וסאק (יום ההולדת של הבודהה) במאי 1901, אחת מילידות הוואי הראשונות להשתתף בטקסים אלו. נוכחותה תרמה לקבלת הבודהיזם והשינטואיזם בחברה ההוואית, וחסמה את האיסור על שתי דתות שתכננה הממשלה הטריטוריאלית. השתתפותה גם זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בסין וביפן וכן בשאר העולם, וכתוצאה מכך הפכה לדמות נערצת ביפן ובקרב יפנים החיים בהוואי.[30]

כתיבה ומוזיקה

ליליואוקלאני ואחיה מוכרים על ידי היכל התהילה למוזיקה בהוואי בתור "ארבעת המלכותיים" (Na Lani 'Ehā) בשל החסות וההעשרה שהם תרמו למורשת הוואי.[31] ליליואוקלאני הייתה מלחינה וסופרת מחוננת. ספרה, "Hawaiʻi's Story by Hawaiʻi's Queen" (סיפורה של הוואי מאת מלכתה של הוואי) סיפר את ההיסטוריה של ארצה ואת סיפור הפיכת המלכות מנקודת מבטה. היא לא רק הלחינה, אלא גם הייתה מוזיקאית מוכשרת, וניגנה בגיטרה, בפסנתר, באורגן, ביוקללה, ובסיטאר.

היא תרמה לשימור התרבות המסורתית של הוואי בזמן ששילבה במוזיקה ההוואית הרמוניות מערביות שלמדה מהמיסיונרים. אוסף שירים שהלחינה יצא לאור בכותרת "The Queen's Songbook" ב-1999 בהוצאת קרן ליליואוקלאני.

כשהייתה במעצר, נמנעו ממנה ספרים ועיתונים, וכך הייתה מנותקת מבני עמה. אך היו לה עפרון ונייר, והיא העבירה את זמנה בכתיבה והלחנה, בהם מצאה נחמה. גם לאחר תקופה זו, היא המשיכה להשתמש בהלחנותיה כדרך להביע את רגשותיה לעמה, למולדתה, ולגבי ההתפתחויות הפוליטיות וההיסטוריות שחלו בהוואי.[32] הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא תרגום ה"קומוליפו" (Kumulipo - שירת הבריאה ההוואית), שערכה בזמן שהייתה כלואה, מכיוון שחששה שלא תצא משם בחיים, ורצתה לוודא שהתרבות ההוואית לא תאבד.[33] שיר נוסף שכתבה באותה העת, "אלוהה אווה" (Aloha ʻOe), היה לקלאסיקה הוואית. במקור, השיר נועד להיות שיר פרידה בין אוהבים, אך הוא הפך לסמל, וקינה, לאובדן המולדת. זה היה השיר שליווה אותה בלווייתה.

מורשת

  • בול עם דיוקן המלכה הופק ב-1891.
  • מטבע דולר הוואי עם דיוקן של המלכה ליליואוקלאני, שהוטבע בשנת 1891.
  • מטוס בואינג 737 של אלוהה איירליינס נקרא על שמה.[34]
  • "מרכז המלכה ליליואוקלאני", בניין לשירותים לימודיים בקמפוס מנואה של אוניברסיטת הוואי.[35]
  • "הגנים הבוטניים ע"ש ליליואוקלאני" בהונולולו.[36]
  • "Liliuokalani Park and Gardens" - פארק יפני באי היילו, הוואי, שהוקדש על ידי המלכה ב-1917, ונקרא על שמה.[37]
  • "Queen Liliuokalani Freeway" - כביש מהיר על שם המלכה באווהו, הוואי.[38]
  • "בית ספר יסודי ע"ש המלכה לידיה ליליואוקלאני" בקיימוקי, הוואי, נוסד בשנת 1912, נסגר בשנת 2011.[39]
  • "Queen Lili'uokalani Children's Center", נוסד על ידי קרן ליליואוקלאני, מציע שירותי תמיכה ורווחה לילדים יתומים ונזקקים.[40]
  • תחרות קנו שנתי "Queen Lili'uokalani Outrigger Canoe Race" בקונה, הוואי.[41]
  • ב-1976 אירע פסטיבל מורשת הוואי על שם המלכה ליליואוקלאני במרכז לתרבות ואמנות קליהי-פלאמה, ובכללה תחרות ריקוד הולה לילדות (גילאי 6–12) על שם המלכה, שמתרחש מאז באופן שנתי.[42]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליליואוקלאני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Mary Māmaka Kaiao Kuleana kope. "Hawaiian Dictionaries". University of Hawaii Press.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 The Betrayal of Liliuokalani: Last Queen of Hawaii, 1838–1917, Helena G. Allen, A. H. Clark Company, 1982.
  3. ^ "Order in Council of his Hawaiian Majesty prescribing a Code of Etiquette June 29th 1844 – CALENDER – Princes and Chiefs eligible to be Rulers", Library of Congress.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Hawaii's Story by Hawaii's Queen, Liliuokalani, Liliuokalani, Lee and Shepard, 1898.
  5. ^ "Notes of the Week", The Pacific Commercial Advertiser. VII, September 18, 1862
  6. ^ Pauahi: The Kamehameha Legacy, George S. Kanahele, Kamehameha Schools Press, 2002.
  7. ^ "Death of the King", Library of Congress
  8. ^ 8.0 8.1 The Hawaiian Kingdom 1854–1874, Twenty Critical Years, Ralph Simpson Kuykendall, University of Hawaii Press, 1953.
  9. ^ Taking Hawaii: How Thirteen Honolulu Businessmen Overthrew the Queen of Hawaii in 1893, With a Bluff, Stephen Dando-Collins, Open Road Media, 2014.
  10. ^ "By Authority", Daily Bulletin, January 30, 1891.
  11. ^ "The Succession Princess Kaiulani Proclaimed Successor to the Hawaiian Throne" Daily Bulletin, March 9, 1891.
  12. ^ Pacific Diaspora: Island Peoples in the United States and Across the Pacific, Paul R. Spickard, Joanne L. Rondilla, Debbie Hippolite Wright, University of Hawaii Press, 2002.
  13. ^ Race Over Empire: Racism and U.S. Imperialism, 1865–1900, Eric Tyrone Lowery Love, Univ of North Carolina Press, 2004.
  14. ^ Foreign Relations of the United States, United States, Department of State, 1895.
  15. ^ "Annexation", The Blount Report.
  16. ^ Unconquerable Rebel: Robert W. Wilcox and Hawaiian Politics, 1880–1903, Andrade, Jr., Ernest (1996), University Press of Colorado.
  17. ^ 17.0 17.1 The Hawaiian Kingdom 1874–1893, The Kalakaua Dynasty, Ralph Simpson Kuykendall, University of Hawaii Press, 1967.
  18. ^ Gilded Age Cato: The Life of Walter Q. Gresham, Charles W. Calhoun, University Press of Kentucky, 1988.
  19. ^ "Queen Arrested", The Daily bulletin, January 16, 1895.
  20. ^ Lost Kingdom: Hawaii's Last Queen, the Sugar Kings and America's First Imperial Adventure, Julia Flynn Siler, Atlantic Monthly Press, 2012.
  21. ^ Hoʻohuiʻaina Pala Ka Maiʻa: Remembering Annexation One Hundred Years Ago, Ali Mehmed, The Hawaiian Journal of History, volume=32, 1998.
  22. ^ "The Outlook", An American Queen, Editors:, Lyman Abbot & H. W. Mabie, Outlook Company, 1917.
  23. ^ The Rights of My People: Liliuokalani's Enduring Battle with the United States, 1893–1917, Neil Thomas Proto, Algora Publishing, 2009.
  24. ^ "Queen Not to Hold Reception", Honolulu Star-Bulletin., August 29, 1917.
  25. ^ "Liliuokalani Becomes a Red Cross Member as Whistles Signify 8000 Mark is Reached", Honolulu Star-Bulletin., September 29, 1917.
  26. ^ "Queen Liliuokalani Deed of Trust".
  27. ^ Liliʻuokalani, Ruby Hasegawa Lowe, Kamehameha Schools Press, 1994.
  28. ^ "Join St. Andrew's – Ex-queen Liliuokalani Confirmed by Bishop Willis", The Hawaiian Gazette, May 19, 1896.
  29. ^ Unto the Islands of the Sea: A History of Latter-day Saints in the Pacific, R. Lanier Britsch, Deseret Book Co., 1986.
  30. ^ Aloha with Gassho: Buddhism in the Hawaiian Plantations, Tara Koda, Pacific World, Fall 2006.
  31. ^ "Hawaiian Music Hall of Fame". HMHF.
  32. ^ Ducat, Vivian. "Hawaii's Last Queen". American Experience. PBS.
  33. ^ "Her History". The Queen Liliuokalani Trust. The Queen Liliuokalani Trust.
  34. ^ "Tag Archives: Queen Liliuokalani", This Day in Aviation.
  35. ^ "Queen Liliuokalani Center for Studies Services", University of Hawaii website.
  36. ^ "Lili`uokalani Botanical Garden", City of Honolulu official website.
  37. ^ "Liliuokalani Park and Gardens", Hawaiian Airlines Island Guide.
  38. ^ "Queen Liliuokalani Freeway", Hawaii Highways website.
  39. ^ "Queen Liliuokalani Lays Stone of School Named in Her Honor", Evening bulletin, April 13, 1912.
  40. ^ "The Children's Center", Lili'uokalani Trust website.
  41. ^ "Queen Liliuokalani: Race blends canoe competition with culture", West Hawaii Today.
  42. ^ "About Keiki Hula", Keiki Hula festival website.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24805919ליליואוקלאני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ליליואוקלאני&oldid=2029496"