ליזה פיטקו
ליזה פיטקו נולדה בשם אליזבת אקשטיין (בהונגרית :Eckstein (Ekstein) Erzsébet ) ב-23 באוגוסט 1909 ונפטרה ב-12 מרץ 2005. היא יהודיה קומוניסטית שעזרה לרבים לברוח מצרפת שנכבשה על ידי הנאצים.[1] סופרת, הוציאה לאור ספר המתאר את מסעה בזמן מלחמת העולם השנייה ועל הברחות הפליטים.[2]
ילדותה
ליזה פיטקו נולדה למשפחה יהודית משכילה באוגוסט 1909 כאליזבת אקשטיין באוז'גורוד, עיירה קטנה הנמצאת בגבול המזרחי של המונרכיה אוסטרו-הונגריה (אוקראינה של ימינו). אביה, איגנץ אקשטיין, היה פולטיקאי, דבר שהשפיע רבות על עמדותיה של פיטקו. ב-1916 פיטקו ומשפחתה עברו לווינה לאחר שאביה הוציא לאור ספר ובו ביקורת פוליטית על מלחמת העולם הראשונה הנקרא "האיזון" (מאוחר יותר שונה ל"תעז").[2]בשנת 1922 עברה משפחת אקשטיין לברלין, שם עסק אביה בסחר בינלאומי.
פעילותה המחתרתית
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 כשהיטלר הפך לקנצלר החליטו הוריה של פיטקו לעזוב את הארץ בטענה כי אינם יכולים להישאר במדינה אשר מחרימה יהודים. אך למרות שכנועי הוריה, פיטקו החליטה להישאר בהונגריה מתוך אמונה כי יש בכוחו של הנוער השמאלני הגרמני לשכנע את הגרמנים להתנגד לשלטון הנאצי. פיטקו הייתה פעילה בהונגריה בפעילות אנטי-נאצית, היא התגוררה בחדר אחורי זעיר באופן בלתי חוקי בחנות ממתקים בעיר, הכינה עלוני תעמולה נגד היטלר בעת שהושמע תקליט של "אאידה" בעוצמה גבוהה כדי להסוות את קול ההקלדה. בעקבות כך, הייתה פיטקו מבוקשת על ידי הגסטפו. כמו כן, פעלה פיטקו גם במחתרת. כתוצאה מכך החליטה להגר לצ'כיה, שם המשיכה לפעול במחתרת. בפראג הכירה ליזה את בעלה לעתיד, פעיל אנטי נאצי, האנס פיטקו.[2] האנס, שהואשם בירי על פעיל נאצי, היה במנוסה מתמדת מהמשטר הגרמני.[3] עם זאת, האנס ארגן פעילויות פוליטיות שתכליתן התנגדות למשטר הנאצי בגבול הצ'כי גרמני. דבר פעילותו החתרנית נודע לגרמנים ואילץ את האנס לעזוב את צ'כיה. ליזה החליטה לעזוב יחד איתו, והשניים, בעזרת קשרי חברות שיצרו בפראג, היגרו לשווייץ .[2]
בשווייץ עסקו האנס ופיטקו בהברחת חוברות אנטי-נאציות לגרמניה כשהמטרה הייתה לשכנע את הגרמנים כי יש להילחם בדיקטטורה של היטלר. בנוסף, הם אספו מידע על גרמניה באופן מתמיד שנכלל בחוברות שנשלחו לגרמניה. גם בשווייץ היה האנס מבוקש על ידי הרשויות ולבסוף קיבל צו מעצר. השניים החליטו לברוח שוב. הם חצו את הגבול דרך צרפת ולאחר מכן הגיעו להולנד. בהולנד הם המשיכו את עיסוקיהם בהברחת החוברות, אך לאחר שמספר אנשי קשר שלהם נעצרו מעבר לגבול, הם נאלצו לברוח שוב.[2] בשנת 1939 היגרה פיטקו לצרפת, שם פגשה את משפחתה.[2] לאחר פרוץ המלחמה ליזה נשלחה לגריס בעזרת מסמכים מזויפים, למחנה מעצר לנשים בדרום צרפת אשר נמצא ליד הרי הפיראנים. היא יחד עם אסירות נוספות הצליחו למצוא את דרכן אל מחוץ למחנה.
תרומתה בהברחת יהודים
פיטקו ידועה בעזרתה להגירתו מצרפת של הפילוסוף הגרמני היהודי וולטר בנימין, זאת כדי שיוכל לברוח מכיבוש הנאצים בשנת 1940.[4]
פיטקו החלה לעזור לפליטים יהודים להימלט מצרפת, ואת קבוצת הפליטים הראשונה היא לקחה דרך הרי הפיראנים לספרד בספטמבר 1940. בין חברי קבוצה זו נכלל הפילוסוף הגרמני-יהודי, וולטר בנימין. הקבוצה הגיעה לגבול הספרדי, אך רשויות ספרד לא אפשרו את הכניסה של הפליטים. פיטקו נאלצה לשנות את מסלול ההברחה לפורטוגל. משם המשיכה בהברחת פליטים עד נובמבר 1941 כשהיא ובעלה החליטו להגר לקובה. בשנת 1948 היא ובעלה עברו להתגורר בארצות הברית והחליטו להתגורר בשיקגו.[3]
חייה לאחר סיום המלחמה
פיטקו עבדה כמזכירה וכמתורגמנית בקובה ואח"כ גם בארצות הברית. לאחר מכן, עבדה כמנהלת משרד והייתה המפרנסת הראשית של משפחתה. כמו כן, פיטקו הייתה המטפלת של בעלה עד שנפטר בשנת 1960. רק ארבעים שנה לאחר מלחמת העולם פיטקו החלה לכתוב על האירועים ולהוציא לאור את ספריה האוטוביוגרפיים, המתעדים את מסעה בזמן מלחמת העולם השנייה ועל הברחות הפליטים.[2]
יצירותיה הספרותיות
פיטקו הוציאה לאור ספר אוטוביוגרפי מזיכרונותיה מתקופת מלחמת העולם השנייה: :"לברוח דרך הפיראנים" (באנגלית: Escape Through the Pyrenees) בשנת 1985 התפרסם ספרה של ליסה "לברוח דרך הפראנים" בגרמניה. הספר זכה להצלחה רבה ותורגם לצרפתית, אנגלית, ספרדית, יפנית, פורטוגזית ואיטלקית. הוא הוכתר כספר הפוליטי הטוב ביותר של השנה בגרמניה (1986) וקיבל את פרס המכון הפדרלי של צרפת ב-1988. בעקבות הצלחתו של ספר ראשון זה, היה ביקוש לספר זיכרונות שני. "סולידריות ובגידה" מאת רוזלין תאובאלד, בשיתוף עם המחבר (Evan Illinois הוצאת אוניברסיטת ברנרד 1933). ספר המתאר את חייה של פיטקו במחתרת ברלין אחרי 1933, מפרט את פעילות ההתנגדות בקבוצות השמאל וכמו כן את מעברה מגרמניה לפראג.[2]
מותה של פיטקו והנצחתה
ב-12 במרץ 2005 נפטרה פיטקו בבית חולים בשיקגו מדלקת ריאות בהיותה בת תשעים וחמש.[5] ב-8 בפברואר 2000, שנים אחדות לפני מותה "יד ושם" הכירו בבעלה האנס כחסיד אומות העולם, בדיוק ארבעים שנה לאחר מותו. לפני מותה פיטקו השתתפה בראיונות ולקחה חלק בסרטים תיעודיים רבים בארה"ב. אחד מהם כולל את הסרט הדוקומנטרי "But We Said We Will Not Surrender" . תרומתה הגדולה בזמן מלחמת העולם השנייה הונצחה על ידי ההצגה “The Angel of History” והרומן “Benjamin’s Crossing".[4]
הערות שוליים
- ^ המפלגה הקומוניסטית הישראלית
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 קטרינה אקשטיין סטודולסקי, הביוגרפיה שנוצרה על ידי קטרינה אקשטיין סטודולסקי (אחייניתה של ליזה פיטקו) -
- ^ 3.0 3.1 בזיכרון: ליסה פיטקו, פעילת הצלה בשואה
- ^ 4.0 4.1 ספרו של ג'יי פאריני –"חייו ומותו של וולטר בנימין"
- ^ מותה של ליזה פיטקו, 2005
