לופראמיד
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 4-[4-(4-chlorophenyl)-4-hydroxypiperidin-1-yl]- N,N-dimethyl-2,2-diphenylbutanamide | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| אימודיום, לופרמיד, לופריד, לופי-קאר, לופרקס, רקמיד, שלשול X, סטופיט | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C29H33N2ClO2 |
| מסה מולרית | 477.037 גרם למול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| מטבוליזם | בכבד |
| זמן מחצית חיים | 9.1 עד 14.4 שעות |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | נכלל בסל הבריאות, ללא מרשם[1] |
| מזהים | |
| מספר CAS | 53179-11-6 |
| PubChem | 3955 |
| ChemSpider | 3818 |
לופראמיד הוא נגזרת סינתטית של פיפרידין ומשמש כתרופה אופיואידית לשלשול הנגרם מדלקת הקיבה והמעיים (גסטרואנטריטיס) ומחלת המעי הדלקתי. התרופה פותחה על ידי חברת התרופות הבלגית Janssen Pharmaceutica, שסינתזה אותה לראשונה ב-1969.
מנגנון פעולה
הוא אגוניסט הפועל על קולטני μ-אופיואידים בפלקסוס על שם אורבך במערכת העצבים המעית, ובשונה מאופיואידים אחרים אינו משפיע באופן ישיר על מערכת העצבים המרכזית אלא אם נלקח במינון גבוה (ואז הוא יכול להיות בעל השפעה פסיכואקטיבית). דרך פעולתו היא הקטנת הפעילות של פלקסוס על שם אורבך, ובדומה למורפין מפחית את הטון של השרירים החלקים האורכיים, אך מגביר את הטון של השרירים החלקים המעגליים בדופן המעי. בעקבות זאת חומרים נמצאים זמן רב יותר במעי, וכך מתאפשר לגוף לספוג יותר מים מהחומר הצואתי. כמו כן פועל לופראמיד לדיכוי הרפלקס הגסטרוקולי.
מולקולות לופראמיד כמעט ואינן חוצות את מחסום הדם-מוח, ואין לחומר זה אפוא תכונות של שיכוך כאבים. מעט המולקולות אשר חוצות את מחסום הדם-מוח מוצאות במהירות על ידי P-גליקופרוטאין (Pgp; מקודד על ידי MDR1). רק כאשר נלקח במינון גבוה עשוי להצטבר במוח ולגרום להשפעות אופיואידיות אופייניות, הנמשכות מספר שעות. מעכבים ל-P-גליקופרוטאין דוגמת כינידין או הגרסה האיזומר שלו כינין, מעכבי משאבות פרוטונים כמו אומפרזול, ואף פלפל שחור (חומר פעיל: פיפרין) עשויים לאפשר ללופראמיד לחצות את מחסום הדם-מוח.[2]
במהלך המחקרים הפרה-קליניים לתרופה נמצא כי היא עשויה לגרום לתלות גופנית קלה, במיוחד בעכברים, חולדות וקופי רזוס.
התווית נגד
שימוש בלופראמיד לילדים מתחת לגיל שנתיים אינו מומלץ. ישנם דיווחים נדירים על חסימת מעיים שיתוקית. מרבית דיווחים אלו קשורים למינון יתר ולרגישות גבוהה יותר של ילדים מתחת לגיל שנתיים.[3] ב-1989 ו-1990 אירעו בפקיסטן 7 מקרי מוות של תינוקות שהוריהם נתנו להם את התרופה אימודיום שיוצרה על ידי חברה בת של ג'ונסון אנד ג'ונסון. בעקבות תחקיר של הטלוויזיה הבריטית, נאסרו במדינה תרופות נוגדות שלשול של לופראמיד.[4]
כאשר יש חום או צואה דמית (דיזנטריה) יש להימנע משימוש בתרופה, והיא אינה שימושית בשלשול הנגרם כתוצאה מכולרה, שיגלה וקמפילובקטר.[5] השימוש אינו מומלץ כאשר סובלים מעצירות חוזרת.
התוויית נגד לשימוש בתרופה כאשר יש חשד לשלשול הנגרם מאורגניזמים העלולים לחדור את דופן המעי, כדוגמת E. coli O157:H7 או סלמונלה.
תופעות לוואי
תופעות לוואי שנקשרו לצריכת לופראמיד כוללות נפיחות, כאב בטן, בחילות, הקאות ועצירות. תופעות לוואי נדירות עלולות להיות חסימת מעיים, סחרחורת ופריחה.
התרופה אינה מומלצת לשימוש כאשר יש כשל בכבד מאחר שהיא יכולה לזרז אנצפלופתיה כבדית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לופראמיד, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
- ^ Sadeque AJ, Wandel C, He H, Shah S, Wood AJ (בספטמבר 2000). "Increased drug delivery to the brain by P-glycoprotein inhibition". Clinical Pharmacology and Therapeutics. 68 (3): 231–7. doi:10.1067/mcp.2000.109156. PMID 11014404.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ imodium (Loperamide Hydrochloride) capsule. McNeil Consumer Healthcare
- ^ Syed Rizwanuddin Ahmad, E-DRUG: Chlormezanone
- ^ Butler T (באוקטובר 2008). "Loperamide for the treatment of traveler's diarrhea: broad or narrow usefulness?". Clinical Infectious Diseases. 47 (8): 1015–6. doi:10.1086/591704. PMID 18781871.
{{cite journal}}: (עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.