לוז (עיר מקראית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תצלום של הנוף בתל לוז אשר בבית אל המודרנית.

לוּז היא עיר בנחלת שבט בנימין המוזכרת בספר שופטים. במדרש חז"ל מסופר שהמוות אינו שולט בתושביה.


בספר שופטים מסופר שהעיר נבנתה על ידי אחד מן הניצולים מכיבוש העיר בית אל על ידי בני יוסף, וקראה 'לוז' על שם העיר שיצא ממנה[1]:

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵ-ל, וַה' עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵ-ל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז', הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

במסכת סוטה מובאת ברייתא המספרת על לוז:

היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן, יוצאין חוץ לחומה והן מתים.

רש"י מציג את הבסיס לחלקה הראשון של הברייתא: "סיפיה דקרא היא 'שמה עד היום הזה' ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן: כל מקום שנאמר 'עד היום הזה' לעולם ולעולמי עולמים הוא".

סגולתה המיוחדת של לוז, שהמוות אינו שולט בה, מופיעה באגדה במסכת סוכה,[2] המספרת שלשלמה המלך נודע שמלאך המוות בא לקחת את נפשם של שניים ממשרתיו. כדי להצילם הורה שלמה לשדים המשמשים אותו שייקחו את השניים ללוז, אך כאשר הגיעו ללוז מתו השניים. ראה שלמה את מלאך המוות שהוא שמח, וכששאלו מדוע הוא שמח ענה מלאך המוות: במקום שביקשו ממני שבו אקחם, לשם שלחת אותם.

העיר לוז זוהתה עם העיר Lawazantiya השוכנת באסיה הקטנה. בכתובת המיוחסת לשלמנאסר השלישי היא מכונה Lusanda.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבי יוסף קרא שופטים פרק א.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג עמוד א'
  3. ^ יאירה אמית, עולם התנ"ך:שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32012685לוז (עיר מקראית)