לוז (עיר מקראית)
לוּז היא עיר בנחלת שבט בנימין המוזכרת בספר שופטים. במדרש חז"ל מסופר שהמוות אינו שולט בתושביה.
בספר בראשית מסופר שלוז הוא שמה של בית אל קודם שיעקב שינה את שמה לבית א-ל: ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵ-ל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט).
בתקופה מאוחרת יותר הוקמה עיר חדשה בשם לוז בארץ החתים. נסיבות הקמתה מתוארות בספר שופטים:
וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵ-ל, וַה' עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵ-ל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז', הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
במסכת סוטה מובאת ברייתא המספרת על לוז:
רש"י מציג את הבסיס לחלקה הראשון של הברייתא: "סיפיה דקרא היא 'שמה עד היום הזה' ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן: כל מקום שנאמר 'עד היום הזה' לעולם ולעולמי עולמים הוא".
סגולתה המיוחדת של לוז, שהמוות אינו שולט בה, מופיעה באגדה במסכת סוכה,[1] המספרת שלשלמה המלך נודע שמלאך המוות בא לקחת את נפשם של שניים ממשרתיו. כדי להצילם הורה שלמה לשדים המשמשים אותו שייקחו את השניים ללוז, אך כאשר הגיעו ללוז מתו השניים. ראה שלמה את מלאך המוות שהוא שמח, וכששאלו מדוע הוא שמח ענה מלאך המוות: במקום שביקשו ממני שבו אקחם, לשם שלחת אותם.
העיר לוז זוהתה עם העיר Lawazantiya השוכנת באסיה הקטנה. בכתובת המיוחסת לשלמנאסר השלישי היא מכונה Lusanda.[2]
קישורים חיצוניים
- יהודה שביב, לוז, באתר של מכללת הרצוג
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג עמוד א'
- ^ יאירה אמית, עולם התנ"ך:שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.
32012685לוז (עיר מקראית)