לודברג
 דגל לודברג | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז |
 ואראז'דין |
| שטח | 7.02 קמ"ר |
| גובה | 157 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 3,603 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 8,478[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 493 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 46°15′N 16°36′E / 46.250°N 16.600°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://ludbreg.hr | |
לוּדְבְּרֶג (בקרואטית: Ludbreg) היא עיירה ורשות מקומית בצפון קרואטיה, השוכנת במחוז ואראז'דין, 28.9 קילומטרים דרומית-מזרחית לבירת המחוז ואראז'דין.
היסטוריה
תיעוד בכתובים ליישוב בשם לודברג מצוי החל מהמאה ה-13 עת נשלט המקום על ידי בלה הרביעי, מלך הונגריה. בהמשך, במהלך המאה ה-15 מתואר היישוב כעיר שוק אזורית. ב-1532 נכבשה לודברג על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית והיא נותרה בחזקת העות'מאנים עד מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עת עברה לידי ממלכת הבסבורג מתוקף הסכם קרלוביץ. במהלך שלטונו של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה קיבלה לודברג זכויות עיר והקיסר אף ביקר והתארח בה. בהמשך, עברה העיירה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים מכח חוזה טריאנון.
בראשית אפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית לממלכת יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. בהמשך, הועברה לודברג לשטחי מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. ב-1945, שוחררה העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו ולאחר מלחמת העולם השנייה נכללה בשטחי יוגוסלביה. בתקופה היוגוסלבית הפכה לודברג למרכז תעשיית רעפים וקרמיקה וכן היו באזור מספר רב של טחנות רוח.[2]
ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מכך, פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה, ובמהלכה התחוללו במחוז קרבות בין צבא יוגוסלביה ובין כוחות הצבא הקרואטי. ב-17 בספטמבר 1991 נסוג הצבא היוגוסלבי מהאזור, ולודברג עברה לשלטון קרואטי.
במקום נמצאו כדורי אבן עתיקים אשר הוצבו מול בניין הממשל בעיר. הכדורים נוצרו על ידי חדירת חול ומלט לתוך הסלע באמצעות תגובות כימיות, והם יכולים להיות בצורות ובהרכבים שונים.[3]
הקהילה היהודית
במהלך המאה ה-18 היגרו מספר משפחות יהודיות אשכנזיות ככל הנראה מבורגנלנד והתיישבו בלודברג. קהילה מאורגנת החלה לפעול במקום עם מעבר האזור לחזקת האימפריה האוסטרו-הונגרית, במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1890 הוקמה חלקה יהודית בבית העלמין העירוני וב-1895 הוקם בית כנסת קהילתי. ב-1921 מנתה הקהילה 105 נפשות. ראש הקהילה היה ד"ר ליאון שלזינגר. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוקמה בעיירה אגודה ציונית בשם "בני ציון". בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 82 נפשות.
במהלך המלחמה, לאחר העברת השליטה באזור לממשלת הבובות של האוסטאשה הוחל ברדיפות יהודים. החל ממאי 1941 גורשו בני הקהילה ביחד עם יהודי המחוז למחנה הריכוז קֶרֶסְטִינֶץ(אנ') ובהמשך לגוספיץ'. משם גורשו למחנות ההשמדה ידובנו ויסנובאץ ונרצחו. ב-1948 נמכר מבנה בית הכנסת והוסב לבית מגורים. נכון ל-2011 עדיין עמד על תילו. נכון ל-2011, היו בחלקה היהודית בבית העלמין 28 מצבות ומאוזולאום משפחתי אחד. הכיתוב על המצבות הוא בעברית, גרמנית וקרואטית.[4][2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מפקד האוכלוסין בקרואטיה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרואטיה (באנגלית).
- ^ 2.0 2.1 הקהילה היהודית בלודברג, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודי 165.
- ^ CROATIAWEEK, 65-million-year-old stone balls discovered in Ludbreg, 21-3-2019
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה, באתר heritageabroad.gov, עמוד 18 (באנגלית).
