לובה ביליצקה בלום
| לידה |
ינואר 1905 וילנה |
|---|---|
| פטירה |
אוגוסט 1973 (בגיל 68) ורשה |
| מקום קבורה | ורשה |
| פעילות בולטת | ניהלה בית ספר לאחיות בתוך גטו ורשה. הצילה ילדים ואחיות. |
| פרסים והוקרה | מדליית פלורנס נייטינגל; אות המציל היהודי |
לובה ביליצקה-בלום (בפולנית: Luba Bielicka Blum; ינואר 1905 – אוגוסט 1973) הייתה אחות, שבתפקידה כמנהלת בית הספר לאחיות יהודיות בגטו ורשה הצילה יהודים רבים. לאחר המלחמה ניהלה את בית הילדים באוטבוצק שאליו נאספו ילדים יהודיים אשר שרדו את השואה.[1] ב-1949 ייסדה מחדש בוורשה את בית הספר לסיעוד, הפעם לאחיות פולניות.
היא למדה במחזור הראשון של בית הספר לאחיות יהודיות בורשה, שנפתח בשנת 1923. עם סיום לימודיה עסקה בתפקידי ניהול בבית הספר לאחיות. ב-1932 מונתה לסגנית המנהל ולבסוף ניהלה את בית הספר (1939–1943).[2]
ראשית חייה והשכלתה
לובה ביליצקה-בלום נולדה בווילנה, בת בכורה למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה, שמנתה 8 ילדים. אביה היה בעל טחנת קמח. בילדותה נחשפה לעוני, אי-שוויון סוציאלי ולרעיונות התנועה הפמיניסטית המתעוררת. קיבלה מלגת לימודים על סמך היותה תלמידה מצטיינת, ולמדה בגימנסיה היהודית הראשונה המעורבת בווילנה. בגימנסיה זו, התארגנה לראשונה תנועת הנוער של הבונד – "צוקונפט" – אליה השתייכה כחברה פעילה, ואף הכירה את בעלה לעתיד, אברשה בלום שהיה אהבתה הגדולה.[1]
באווירה של מהפכת אוקטובר, כאשר החלה ההתעוררות המעמדית, והחלו לצוץ הרעיונות לשוויון זכויות לנשים, הגיעה לכלל החלטה ללמוד את מקצוע האחות. מקצוע שעורר התנגדות קשה מצד אביה הואיל ובנות יהודיות לא למדו ולא עבדו בו, והוא נחשב כמקצוע פסול.[1] בגיל 23 עזבה את הבית ועברה לוורשה ללמוד את המקצוע. היא למדה במחזור הראשון בבית הספר לאחיות יהודיות, ובתום הלימודים, מאחר שהייתה בוגרת מצטיינת נשלחה לצרפת ובלגיה להשתלמות נוספת.
הפעילות בגטו ורשה
בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, ועקב היעדרותו של מנהל בית הספר לאחיות, קיבלה לובה על עצמה את תפקיד מנהלת בית הספר. בעוד מנהיגים רבים של הבונד בחרו לברוח מהגרמנים לעבר רוסיה, החליטו לובה ובן זוגה אברשה להישאר בוורשה, והמשיכו לפקח על תפקודם של בית הספר והבונד, למרות הקשיים שהיו כרוכים בכך. ב-12 באוקטובר 1940, הוטל על יהודי ורשה לעבור לגור באזור מסוים בוורשה שנקרא הרובע היהודי.[3] עם הקמת הגטו העבירה לובה ביליצקה-בלום, את בית הספר לאחיות לשטחו, לבניין ביטוח הבריאות ברחוב מאריאנסקה 1. היה זה המוסד היהודי החינוכי היחיד שפעל באישור הגרמנים. בהמשך הצליחה בלום להשיג מזון, צוות מורים מצוין, ציוד לבית הספר והחשוב מכל אישורי חיים (ניירות המגן -Protective Papers) לתלמידותיו.[1] במסגרת בית הספר למדו התלמידות בהתאם לתוכנית לימודים מסודרת, חדריהן היו נקיים, מדיהן מעומלנים ונקיים, כמו גם הארוחות שהיו בזמנים קבועים אולם כמות האוכל הייתה מועטה.[1] בנוסף לשעורים הפורמליים, נהגה לובה ביליצקה-בלום יחד עם תלמידותיה לעזור בבית החולים ברגסון-באומן שהיה תחת ניהולה של ד״ר בראודה-הלרובה. יתר על כן, היא הייתה יוצאת משטח הגטו כדי להשיג מצרכי מזון וציוד הכרחי: מסירה מזרועה את הטלאי הצהוב, עוטה על כתפיה את שכמיית האחות ותחת הסוואה זו יצאה.[1]
באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים לחסל את הגטו הקטן. תלמידות בית הספר לאחיות, ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'ק ואלפי יהודים נוספים, גורשו לכיכר גז'יבובסקי על מנת להישלח לאומשלגפלץ. ביליצקה-בלום הצליחה באומץ לב ובביטחון עצמי, לשכנע את הגרמנים לשחרר את האחיות, בנימוק שהן חייבות להישאר בכדי להילחם במגפת הטיפוס המשתוללת בגטו. לאחר אקציה זו עבר בית הספר שבהנהלתה למיקום אחר בגטו, לדירה קטנה שכללה 6 חדרים ברחוב גנשה 33. שם המשיכו ללמוד בסתר, סיימו את הלימודים וקיבלו תעודת אחות.[1] סך הכל, הכשיר בית הספר כ-60 אחיות.[4]
בפעם השנייה הצליחה להציל את תלמידותיה וילדיה, באותו הנימוק ששימש אותה בפעם הראשונה, את ילדיה הצליחה להבריח בתוך רכב להובלת גווית שיצא מהכיכר.[1][5] זאת ועוד, היא עזרה בארגון מקומות מסתור לילדים אצל משפחות פולניות מחוץ לגטו והואיל והיו לה קשרים טובים עם אחיות פולניות, עזרה גם לאחיות היהודיות שהצליחו לברוח מהגטו.[4]
בינואר 1943, הייתה החלטה לחסל את בית החולים ששכן ברחוב גנשה. ללובה ביליצקה - בלום נודע על כך קודם לכן, והיא דאגה להסתיר את ילדיה, מספר אחיות וכן מספר חולים במרתפי בית החולים. שאר החולים והצוות הרפואי של בית החולים נרצחו על ידי הגרמנים, פרט לשתי אחיות מהצוות הרפואי.[1]
בפעם השנייה הצליחה להציל את תלמידותיה וילדיה, באותו הנימוק ששימש אותה בפעם הראשונה, את ילדיה הצליחה להבריח בתוך אמבולנס.[1] זאת ועוד, היא עזרה בארגון מקומות מסתור לילדים אצל משפחות פולניות מחוץ לגטו והואיל והיו לה קשרים טובים עם אחיות פולניות, עזרה גם לאחיות היהודיות שהצליחו לברוח מהגטו.[4]
הבריחה מהגטו
כשהחלו השלטונות הגרמניים בחיסול הגטו, הועברו תלמידותיה לאומשלגפלץ ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה. אחרי חיסול בית החולים בגנשה, הגיעה להחלטה שאינה יכולה להישאר יותר בגטו. הואיל והיו לה קשרים עם פעילי המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, מצאה משפחה פולנית אשר הסתירה את בנה - אלכסנדר. בתה הוברחה מהגטו בעזרת קבוצת פועלים שיצאה לעבודה, והסתתרה במשך מספר חודשים בדירות שונות בוורשה. לבסוף הצליחה גם היא עצמה לצאת מהגטו בעזרתה של משפחת בורקובסקי אשר הסתירה את בנה. בעלה - אברשה בלום נשאר בגטו, והיה אחד ממנהיגי מרד גטו ורשה מטעם הבונד. הוא הצליח לעבור דרך תעלות הביוב לצד הארי של ורשה יחד עם מספר לוחמים, אולם אחרי זמן מה נתפס והוצא להורג על ידי הגסטפו.[1] בלום הצליחה לשרוד במסתור תחת זהות בדויה.[6]
אחרי המלחמה
בתום המלחמה (1945) קיבלה לובה ביליצקה-בלום הצעה מהוועד היהודי הפולני המרכזי בפולין (CKZP),[7] לנהל באוטבוצק בית יתומים ששרדו את השואה. הילדים הובאו לבית מכל מיני מקומות שבהם התחבאו: תאי מטען של כלי רכב שרופים, מנזרים, חדרים קטנטנים, בתי קברות.[8] היא הקימה את הבית במרץ ובמסירות, והבית שהיה מאורגן למופת. הוא החזיר לילדים את תחושת הביטחון והאהבה שהיה חסרים להם.[1] הבית היה מסודר, הילדים היו נקיים, ולבושים בגדים שנשלחו מאונר״א, למדו לאכול ליד השולחן בנימוס, נגינה על פסנתר ועוד.[8] במשך כל השנים כשגדלו, שמרו על קשר ביניהם.[1]
כעבור שנתיים הוצע לה להקים מחדש את בית הספר לאחיות, אולם הפעם בית הספר היה מיועד לאחיות פולניות. בית הספר הוקם בבניין ההיסטורי של בית החולים בצ'יסטה ברחוב דבורסקה 17. בהקמתו ראתה את המשך שליחותה כאחות, ובפולין ראתה את מולדתה.[1] לובה בלום-ביליצקה נשארה בפולין עד לפטירתה בשנת 1973, ונקברה בבית הקברות היהודי בחלקת לוחמי הבונד לצד בעלה.[8][1]
הוקרה והנצחה
לובה בילצקה-בלום קיבלה בשנת 1965, את מדליית פלורנס נייטינגייל, האות הבינלאומי הגבוה ביותר עבור אחות הניתן על ידי הצלב האדום, על פעילותה בתקופת הכיבוש הנאצי ועל הצלת חיים של אחיות וילדים.[1]
ביוני 2000 נקבע לוח זיכרון על בניין בית הספר לאחיות בגטו ברחוב מריאנסקה 1, (אחד מ-12 הבניינים אשר שרדו בשטח הגטו לשעבר), לזכרה ולזכר פָּעֲלָה בשנים 1940–1942 בוורשה, תחת הכיבוש הנאצי.[1]
2019 הוענק לה אות המציל היהודי.[9]
משפחתה ומורשתה
לובה ביליצקה -בלום הייתה אשתו של אברהם בלום, לוחם במרד גטו ורשה שנספה במרד, נקבר בחלקת לוחמי הבונד בבית הקברות היהודי בוורשה.[8] בתה אביבה (ויקטוריה) בלום נולדה בוורשה ב-1932. היא עלתה לארץ בשנת 1950[5] עם גרעין של השומר הצעיר[5] והצטרפה לקיבוץ רבדים שם נולדה בתה דפנה. אביבה היא ציירת פעילה שהציגה בתערוכות בישראל ובעולם.[10]
בנה אלכסנדר (אולק) בלום היה פרופ' מומחה למדעי הגרעין בפולין אשר היגר בשנות ה-80 של המאה ה-20 לארצות הברית ושם החל בחקר המוח.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על לובה ביליצקה בלום באתר יד ושם
- אתר גטו ורשה, http://warsaw.daat.ac.il/
לקריאה נוספת
- מרים עופר, חלוק לבן בגטו: מבט על קורות הרפואה היהודית בפולין בתקופת השואה, ירושלים: יד ושם, המכון הבין-לאומי לחקר השואה, המרכז לחקר השואה בפולין, 2015
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 אמי, לובה בלום-ביליצקה, באתר ארגון יוצאי ורשה בישראל, 11.4.2010
- ^ מרים עופר, חלוק לבן בגטו, ירושלים: יד ושם, 2015
- ^ הקמת הגטו, באתר דעת, אתר גטו ורשה
- ^ 4.0 4.1 4.2 Luba Blum-Bielicka, prabook.com (ב־)
- ^ 5.0 5.1 5.2 אביבה בלום וקס, באתר יד ושם
- ^ Luba Bielicka Blum, Director of the Children’s Home, www.yadvashem.org (באנגלית)
- ^ לובה בייליצקה בלום, באתר יד ושם
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Hanna Krall, The subtenant; To outwit God", Northwestern University Press, 1992, עמ' 208. (באנגלית)
- ^ רשימת המצילים שקיבלו את אות המציל היהודי בין השנים 2011–2019, באתר יהודים שהצילו יהודית בתקופת השואה
- ^ אביבה בלום וקס, באתר מוזיאון ישראל ירושלים, מרכז המידע לאמנות ישראלית
31229964לובה ביליצקה בלום