בית ספר לאחיות סיעודיות

בית הספר לאחיות סיעודיות היה בית ספר ללימוד עזרה סיעודית שנפתח בשנת 1923 בוורשה בירת פולין. המוסד הוקם על ידי לובה בלום-ביליצקה, אחות סיעודית ואשתו של אברהם בלום, פעיל הבונד ולימים ממורדי גטו ורשה.

לפני מלחמת העולם השנייה סיימו את בית הספר 23 מחזורים, כשבכל מחזור היו בין 250 תלמידות ל-300 תלמידות. בתחילת המלחמה, מספר רב של אחיות עברו אל רוסיה הסובייטית, שם הן הצטרפו אל הצלב האדום, שם נודע שמן בתור אחיות חרוצות ומוכשרות אשר מסכנות את חייהן לטובת אלו הזקוקים לעזרה.

בתחילה, מיקומו של בית הספר היה ליד בית החולים צ'יסטה, כדי למלא את המחסור באחיות בבית החולים. לאחר שנכבשה וורשה על ידי הנאצים ועת חיסולו של "הגטו הקטן", הועבר בית הספר לאחיות לתוך גטו ורשה, שם התקבל על ידי בלום אישור רשמי מן השלטונות הנאצים להמשיך ולהפעיל את בית הספר. במקביל ללימודים, עבדו תלמידות בית הספר בבית החולים אשר היה בגטו. בלום אף הצליחה להציל 20 תלמידות בזמן האקציה הגדולה של קיץ 1942.

כאשר היה צורך להחליט מי יישלח למחנות הריכוז בחנה בלום את האחיות וחמש המצטיינות זכו ל"מספרי חיים" שהצילו את חייהן. בבוקר ה-18 בינואר 1943 נכנסו הנאצים לבית החולים בגטו ורשה שם רצחו את החולים, האחיות והרופאים. מעט חולים ואחיות וביניהן בלום ומשפתחה ניצלו מן הטבח.