לואי ז'וזף, נסיך קונדה
| לידה |
פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
פריז, ממלכת צרפת  |
לואי ז'וזף, נסיך קונדה (בצרפתית: Louis Joseph de Bourbon; 9 באוגוסט 1736 – 13 במאי 1818) היה נסיך קונדה מ-1740 ועד מותו. חבר בבית בורבון, החזיק בדרגה היוקרתית של נסיך הדם.
ביוגרפיה
ראשית חייו
לואי ז'וזף נולד ב-9 באוגוסט 1736 בשנטילי,[1] והיה בנם היחיד של לואי אנרי הראשון, נסיך קונדה וקרולינה, רוזנת הסן-רוטנבורג, בתם של ארנסט לאופולד, רוזן הסן-רוטנבורג ואלאנורה מלוונשטיין-ורטהיים. כחבר בבית בורבון השולט, הוא היה בעל תואר נסיך הדם. אביו לואי אנרי, היה בנם הבכור של לואי דה בורבון, נסיך קונדה ואשתו לואיז פרנסואז דה בורבון, בתם של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ופרנסואז-אתנה דה רוששור, מרקיזת מונטספאן.
בילדותו הוא היה ידוע בתור הדוכס מאנייה. בגיל ארבע, לאחר מות אביו ב-1740, ומותה של אמו ב-1741,[1] הוא הופקד תחת השגחת דודו מצד אביו, לואי, רוזן קלרמון, אחיו הצעיר של אביו.
ללואי ז'וזף הייתה אחות למחצה מבוגרת, הנרייט דה בורבון, מדמואזל דה ורנויל.
דרך אמו, הוא היה בן דוד ראשון של ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה ושל מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל. בני דודיו מצד אביו כללו את לואיז הנרייט דה בורבון, דוכסית אורליאן (אמו של לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן), אחותו של לואי פרנסואה, נסיך קונטי, ראש ענף צעיר נוסף של השושלת המלכותית. ויקטוריה מהסן-רוטנבורג, הנסיכה מסוביז, הייתה בת דודה ראשונה נוספת.
לואי ז'וזף התחתן עם שרלוט דה רואן בשנת 1753, בתו של ידידו של המלך הצרפתי לואי החמישה עשר, מלך צרפת, שארל דה רואן, נסיך סוביז. אמה של שרלוט, אן מארי לואיז דה לה טור ד'אוברן, הייתה בתו של אמנואל תאודוס דה לה טור ד'אוברן, דוכס בולון. בני הזוג נישאו בוורסאי ב-3 במאי 1753.
יחד נולדו להם שלושה ילדים: בת, מארי דה בורבון, שמתה צעירה; בן יחיד, לואי אנרי דה בורבון, שלימים יהפוך לנסיך האחרון של בית קונדה; ובת, לואיז אדלייד דה בורבון. ב-1770 נשא בנו לאישה את בתילד ד'אורליאן, בתו של לואי פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, ואחותו של פיליפ אגליטה. הנישואים היו אמורים לשפר את היחסים בין ענפי קונדה ואורליאן של משפחת המלוכה.[2]
אשתו של לואי ז'וזף שרלוט נפטרה בשנת 1760, וככל שחלף הזמן, יחסיו עם מריה קתרינה בריניולה, בתם של ג'וזפה בריניולה, מרקיז גרופולי ומריה אנה בלבי, הפכו רציניים. עד 1769, החלה מריה להקים בית במלון דה לאסאי, נספח של מעונו הראשי של הנסיך מקונדה, פאלה בורבון.[3] בשנת 1770, בעלה הקנאי, אונורה השלישי, נסיך מונקו, הורה לסגור את גבולות מונקו בניסיון למנוע ממנה להימלט. היא הצליחה, בכל זאת, לחצות לצרפת ומצאה את דרכה ל-Le Mans, מדרום-מערב לפריז, שם מצאה מקלט במנזר. בסופו של דבר, היא הצליחה לחזור לפריז.
בשל מעמדה הבלתי חוקי של מריה קתרינה כידידה של נסיך קונדה, המלכה הצרפתית החדשה, מארי אנטואנט בת ה-18 (אשתו של לואי השישה עשר, מלך צרפת), התייחסה אליה בצורה גרועה בבית המלוכה, מה שפגע בלואי ז'וזף. בערך בשנת 1774, לואי ז'וזף ואשתו מריה החלו בבניית מלון דה מונקו, שהיה אמור להיות ביתה הקבוע בפריז. הוא היה ברחוב סן דומיניק, ליד פאלה בורבון, והושלם ב-1777.[3] לאחר מכן, הנסיך אונורה ממונקו הבין סוף סוף שמערכת היחסים שלו עם מריה קתרינה הסתיימה לחלוטין. מאוחר יותר כתבה מריה קתרינה לבעלה שניתן לסכם את נישואיהם בשלוש מילים: חמדנות, אומץ וקנאה.
אחרית חייו
בתקופת שלטונו של המלך לואי ה-15 ונכדו, המלך לואי ה-16, מילא לואי ז'וזף את תפקידו של גרנד מאטר דה פראנס בבית המלוכה של המלך, ה-Maison du Roi. בהשגת דרגת גנרל, הוא לחם במלחמת שבע השנים בהצטיינות מסוימת, ושימש לצד חותנו, הנסיך מסוביז. הוא היה גם מושל בורגונדי.
יתר על כן, הנסיך היה מנהיג צבא המהגרים קונדה. הוא ניצל את הונו הרב כדי לסייע במימון תנועת ההתנגדות של הקהילה הצרפתית הגולה.
בשנת 1765, בשם היורשת של דודתו מצד אביו, אליזבת אלכסנדרין דה בורבון, קיבל לואי ז'וזף קצבאות נדיבות אשר אליזבת אלכסנדרין ירשה בתורה מבת דודתה, לואיז פרנסואז דה בורבון. באותה שנה, לואי ז'וזף רכש מחדש את ארמון בורבון, שהיה בעבר בבעלות משפחתו, מהמלך לואי ה-15, והחליט לבנות אותו מחדש מבית כפרי לארמון מונומנטלי, בסגנון התחייה הקלאסית החדשה. מתוך מחשבה על כך, הוא רכש את מלון דה לאסי השכן ב-1768, ותכנן להפוך את שני הבניינים לאחד. עם זאת, הארמון הסתיים רק בסוף שנות ה-80 של המאה ה-18, כאשר המהפכה הצרפתית סחפה מאוחר יותר את המשטר הישן. לאחר מכן הוא עבר מ-Hôtel de Condé,[4] בו נולד, לפאלה בורבון. בית המגורים הקודם נמכר מאוחר יותר למלך לואי ה-15 ב-1770, והפך לאחר מכן לאתר של תיאטרון אודאון. בין יתר האחוזות, לואי ז'וזף ירש גם את שאטו דה שנטילי המפורסם, המושב הראשי של בית קונדה. בשנטילי ערך הנסיך מספר שיפורים בשנים שלפני המהפכה הצרפתית. הוא שיפץ את שאטו ד'אנייה בשטח האחוזה כדי לאכלס אורחים כאשר הנסיך אירח בשנטילי. הוא נבנה ב-1769 על ידי האדריכל, ז'אן פרנסואה לירוי, ולאחר מכן שונה שמו ל-Château d'Enghien לכבוד נכדו, לואי אנטואן דה בורבון, דוכס אנייה,[5] שנולד בשנטילי ב-1772. הוא גם הזמין גן גדול בסגנון אנגלי, בדומה לזה שהמלכה מארי אנטואנט הקימה בוורסאי ובטריאנון הקטן.
לואי ז'וזף חי עם אשתו מריה בצרפת עד המהפכה הצרפתית, אז עזבו בני הזוג לגרמניה ולאחר מכן לבריטניה. ב-1795 מת הנסיך אונורה ממונקו, וב-24 באוקטובר 1798 נישאו בלונדון נסיך קונדה ומריה.[6][7] הנישואים נשמרו בסוד במשך עשור, על פי הדיווחים הזוג נודע בגלוי כבעל ואישה רק לאחר 26 בדצמבר 1808.[6]
גלות
במהלך המהפכה הצרפתית, לואי ז'וזף היה תומך מסור של המלוכה ואחד המנהיגים העיקריים של התנועה האנטי-מהפכנית. לאחר ההסתערות על הבסטיליה ב-1789, הוא נמלט מצרפת עם בנו ונכדו, לפני שלטון הטרור שעצר, שפט והטיל גיליוטינה על רוב הבורבונים שעדיין חיו בצרפת: לואי ה-16, מארי אנטואנט ולואי פיליפ השני, דוכס אורליאן הוצאו להורג ב-1793, ואחותו של המלך, מאדאם אליזבת, נערפה ב-1794.
לואי ז'וזף התבסס בקובלנץ ב-1791, שם עזר לארגן ולהוביל צבא אנטי-מהפכני גדול של מהגרים. בנוסף לנכדו של הנסיך, לואי אנטואן דה בורבון-קונדה, הדוכס ד'אנייןה, ושני בניו של בן דודו, אחיו של המלך המנוח, הרוזן ד'ארטואה, כלל החיל אריסטוקרטים צעירים רבים שבסופו של דבר הפכו למנהיגים במהלך שיקום בורבון שנים מאוחר יותר. קבוצה זו כללה גם את ארמנד-אמנואל דו פלסיס, דוכס דה רישלייה, פייר לואי ז'אן קזימיר דה בלאקאס ופרנסואה-רנה דה שאטובריאן.
צבא קונדה נלחם בתחילה בשיתוף עם האוסטרים. אולם מאוחר יותר, עקב הבדלים עם תוכנית ההתקפה האוסטרית, נכנס הנסיך דה קונדה עם החיל שלו תחת פיקוד אנגלי ב-1795. בשנת 1796 לחם הצבא בשוואביה. בשנת 1797 חתמה אוסטריה על הסכם קמפו פורמיו עם הרפובליקה הצרפתית הראשונה, ובכך סיימה רשמית את הלחימה נגד הצרפתים. עם אובדן בעלי בריתו הקרובים ביותר, הצבא עבר לשירותו של הצאר הרוסי, פאבל הראשון, והוצב בפולין, וחזר ב-1799 לריין בפיקודו של אלכסנדר סובורוב. בשנת 1800 כאשר רוסיה עזבה את קואליציית בעלות הברית, הצבא נכנס מחדש לשירות אנגלי ולחם בבוואריה.
הצבא פורק ב-1801 מבלי שהשיג את שאיפתו העיקרית, להחזיר את שלטון בורבון בצרפת. לאחר פירוק החיל, הנסיך בילה את גלותו באנגליה, שם חי עם אשתו השנייה, מריה קתרינה ברינול, אשתו הגרושה של אונורה השלישי, נסיך מונקו, לה נישא ב-1798. היא מתה בשנת 1813.
עם תבוסתו של נפוליאון, חזר לואי ז'וזף לפריז, שם חידש את תפקידיו החצרניים כ-grand maître בבית המלוכה של לואי ה-18. הוא נפטר בשנת 1818, ובנו, לואי אנרי, ירש אותו. בתו, לואיז אדלייד דה בורבון, שהייתה נזירה והפכה לאם המנזר של מנזר רמירמונט, שרדה עד 1824. הוא נקבר בבזיליקת סן-דני.
משפחתו
- מארי דה בורבון, מדמואזל דה בורבון (1755–1759)
- לואי אנרי, נסיך קונדה (1756–1830)
- לואיז אדלייד דה בורבון (1757–1824)
אילן יוחסין
| אנרי ז'ול דה בורבון, נסיך דה קונדה | אנה הנרייטה מבוואריה | לואי הארבעה עשר, מלך צרפת | פרנסואז-אתנה דה רוששור דה מורטמר | וילהלם, רוזן הסן-רוטנבורג | מריה אנה מלוונשטיין-ורטהיים | מקסימיליאן קרל אלברט, נסיך לוונשטיין-ורטהיים-רושפור | פוליקסנה מריה קוהן מליכטנברג ובלסי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואי השלישי דה בורבון, נסיך דה קונדה | לואיז פרנסואז דה בורבון | ארנסט לאופולד, רוזן הסן-רוטנבורג | אלאנורה מלוונשטיין-ורטהיים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואי אנרי, דוכס בורבון | קרולינה, רוזנת הסן-רוטנבורג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואי ז'וזף, נסיך דה קונדה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "BIOGRAPHICAL ETCHING". The Sydney Gazette and New South Wales Advertiser. 15 בינואר 1820. נבדק ב-15 בנובמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Louis Joseph's grandmother, Mademoiselle de Nantes was the older sister of Louis Philippe's grandmother Mademoiselle de Blois, legitimated daughters of Louis XIV
- ^ 3.0 3.1 Braham (1980), p. 215.
- ^ It was at the Hôtel de Condé that the Marquis de Sade was born, his mother was a lady-in-waiting to Louis Joseph's mother, Caroline
- ^ The famous victim of Napoleon I of France
- ^ 6.0 6.1 Montgomery-Massingberd, Hugh (1980). "Addendum: Burke's Royal Families of the World Volume I: Europe & Latin America". Burke's Royal Families of the World: Volume II Africa & the Middle East. p. 315. ISBN 0-85011-029-7.
- ^ The Royalty, peerage and aristocracy of the world, Vol 90
לואי ז'וזף, נסיך קונדה34886298Q430775