לואי אנרי, נסיך קונדה
 | |
| לידה |
פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
שאטו דה סן-לו, ואל ד'וואז, המונרכיה של יולי  |
לואי אנרי ז'וזף דה בורבון (בצרפתית: Louis Henri Joseph de Bourbon; 13 באפריל 1756 – 30 באוגוסט 1830) היה נסיך קונדה מ-1818 ועד מותו. הוא היה גיסו של לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן ואחיינו של ויקטואר דה רואן.
ביוגרפיה
ראשית חייו
לואי אנרי היה בנו היחיד של לואי ז'וזף, נסיך קונדה ואשתו הראשונה, שרלוט דה רואן, בתו של שארל דה רואן, נסיך סוביז. כחבר בבית בורבון, הוא היה נסיך הדם, ולפני שירש את התואר נסיך קונדה, נודע כדוכס אנייה ולאחר מכן כדוכס בורבון.
נישואיו
ב-24 באפריל 1770 הוא נישא לבתילד ד'אורליאן, בתם היחידה ששרדה של לואי פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ולואיז הנרייט דה בורבון. בני הזוג נישאו בקפלה בארמון ורסאי והיו צאצאי לואי ה-14 באותה מידה, הסבתות הגדולות מצד אביהן היו אחיות, בנותיה של מאדאם דה מונטספאן. בשנת 1772 נולד בנם היחיד, לואי אנטואן, דוכס אנייה.[1] הנישואים לא היו מאושרים, ובשנת 1780 נפרדו בני הזוג. לואי מעולם לא התחתן בשנית.
זמן קצר לאחר מכן, לואי אנרי החל בקשר עם אשת האופרה מרגריט "מימי" מילוט, היא ילדה לו שתי בנות, אחת מהן, אדל, התחתנה עם הרוזן דה רולי. במהלך המהפכה הצרפתית, לואי אנרי ליווה את אביו לגלות באנגליה ושרד את הטיהור של בית בורבון בצרפת, שעלה בין היתר בחיי המלך לואי ה-16 ואשתו המלכה מארי אנטואנט.
בשנת 1804, בנו, דוכס אנייה, נחטף בגרמניה בפקודת נפוליאון והוצא להורג בחפיר של שאטו דה וינסן באשמת בגידה. דוכס אנייה התחתן עם שרלוט לואיז דה רואן פחות מחודשיים קודם לכן ולא היו לו ילדים.
לואי אנרי חזר עם אביו לצרפת לאחר תבוסתו של נפוליאון ב-1814, ושניהם השיבו את הונם ומעמדם הציבורי. עם מות אביו בשנת 1818, הוא קיבל את התואר נסיך דה קונדה.
הרסטורציה
במהלך הרסטורציה של 1814, הנסיך, כדוכס בורבון, הפך לשמו של רגימנט הסוסים הקלים ה-8 של בורבון (8ème Regiment de Chasseurs à Cheval de Bourbon). אולם בעקבות שובו של נפוליאון במרץ 1815, הצטרף הגדוד לנפוליאון והוא היגר לבלגיה.[2][3] במסגרת חיל הרגלים, הנסיך מונה לקולונל גנרל של הרגלים הקלים ובעקבות כך הפך לשם של רגימנט הרגלים של הקו בורבון אשר נוצר על ידי מיזוג של רגימנט הרגלים של הקו ה-9 ( 9ème Regiment d'Infanterie de Ligne) וה-2. & גדודים 7 של גדוד חי"ר קל 37 (37ème Regiment d'Infanterie Légère). גדוד זה הצטרף גם לנפוליאון לאחר שובו מאלבה במרץ 1815.[4][5]
סוף שושלת קונדה
בעודו בגלות בשנת 1811, לואי אנרי ערך היכרות בבורדלו בפיקדילי עם סופיה דאוס או דאו, משרתת בבית בושת מהאי וייט. הוא פגש את האישה ואת אמה בלונדון בבית ברחוב גלוסטר. שם עברה תוכנית חינוכית נרחבת.
לאחר הרסטורציה הצרפתית ב-1815, לואי אנרי הביא אותה לפריז וארגן לה נישואים לברון אדריאן ויקטור דה פושר, קצין במשמר המלכותי. זה נעשה כדי לאפשר את כניסתה של סופיה לחברה הצרפתית. עם זאת, במהלך קבלת רישיון הנישואין שלה, סופיה שיקרה בכמה פרטים. פושר, שהפך לעוזרו של הדוכס, האמין במשך כמה שנים שסופיה היא בתו טבעית של לואי אנרי השני. כשגילה את האמת, הוא נפרד מאשתו, והודיע למלך לואי ה-18 על מערכת היחסים האמיתית בין לואי אנרי לסופיה. המלך אסר על סופיה להיכנס לחצר.
כנקמה, פנתה סופיה לראש בית אורליאן, הדוכס מאורליאן, ובאמצעותו התקבלה מחדש לחברה. בתמורה, היא הסכימה להשתמש בהשפעתה על לואי אנרי השני המזדקן כדי לערוך צוואה שתעשה את בנו של לואי פיליפ, הנסיך אנרי, דוכס אומאל, היורש הראשי של הנסיך הזקן. סופיה קיבלה שני מיליון פרנק עבור שירותיה בעניין. מלך בורבון החדש, שארל העשירי, קיבל אותה בסופו של דבר בחזרה לבית המלוכה. היא שוב נחשבה מקובלת על ידי החברה הצרפתית המנומסת. היא אפילו הצליחה לארגן את נישואיה של אחיינית לאחיין של טליראן.
באותה העת, לואי אנרי ניסה להתרחק מהפילגש שהשתלטה על חייו. בקיץ 1830, הוא חזר לביתו בסנט לאו. שם הוא שמע על מהפכת יולי. סופיה ניגשה מיד לגרום לו להכיר במונרכיה החדשה של אורליאן.
כאשר ב-27 באוגוסט 1830 הוא נמצא מת עם חבל סביב צווארו אך רגליו על הקרקע, נחשדה הברונית במעשה, אך נערכה חקירה שהכריזה רשמית על המוות כהתאבדות. היו שמועות שהמלך החדש של הצרפתים, לואי-פיליפ, שיתף פעולה עם סופיה בפשע, מכיוון שהם חששו שהיא ובנו של לואי פיליפ אנרי, דוכס אומאל – היורשים הצוואתיים של קונדה – עלולים להיות מנושלים על ידי הנסיך לאחר נסיעה אפשרית לחו"ל. מאוחר יותר, נפוצו שמועות בקרב האצולה כי קונדה מת מחנק עצמי. מכיוון שהראיות למוות הן תוצאה של פשע כלשהו שנראה לא מספיק, הברונית לא הועמדה לדין, למרות שהיא הייתה מעורבת בהתדיינות בנוגע הירושה במשך שנים רבות.[6]
עם מותו של לואי אנרי הגיע לסיומו הענף של בורבון-קונדה; אדמותיו ועושרו עברו לבן הסנדק שלו, הדוכס מאומאל. אביו, לואי פיליפ, היה היורש הפיאודלי של קונטי וקונדה, בהיותו נכדה של לואיז הנרייט דה בורבון, בתה של לואיז אליזבת דה בורבון, שהייתה אחותו של סבו של לואי אנרי השני.
משפחתו
- לואי אנטואן דה בורבון, דוכס אנייה (1772–1804).
- אדלייד דה בורבון (1780–1874); לא לגיטימית ממרגריט מילוט. נישאה תחילה לפטריס גבריאל ברנרד דה מונטסוס, הרוזן דה רולי, ולאחר מכן התחתנה עם גי אז'ן ויקטור, המרקיז דה שאומון-קווטרי
- לואיז שרלוט אגלה דה בורבון (1782–1831); לא לגיטימית ממרגריט מילוט.
- בת* (1817, חיה ימים ספורים); לא לגיטימית מסופי האריס.
- בן * (נולד מת במאי 1819); לא לגיטימי מסופי האריס.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- לואי אנרי, נסיך קונדה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לואי אנרי, נסיך קונדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Fremont-Barnes, Gregory (2007). Encyclopedia of the Age of Political Revolutions and New Ideologies, 1760-1815: A-L. Greenwood Publishing Group. p. 216. ISBN 978-0313334467.
- ^ L'Ordonnance du Roi sur l'organisation de la cavalerie Française de le 12 Mai 1814. Palais des Tuilleries, Kingdom de France.
- ^ Smith, pp. 268–269
- ^ L'Ordonnance du Roi sur l'organisation de la infanterie Française de le 12 Mai 1814. Palais des Tuilleries, Kingdom de France.
- ^ Smith, pp. 57–59
- ^ see for instance Diekstra, René, De macht van een maîtresse, Karakter Uitgevers BV, Uithoorn, 2011, 431 p
35447063לואי אנרי, נסיך קונדה