לה שמבון-סור-ליניון
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 אוברן-רון-אלפ |
| מחוז | לואר עילי |
| שטח | 41.71 קמ"ר |
| גובה | 874 - 1,139 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 63 נפש לקמ"ר (1999) |
| קואורדינטות | 45°03′N 4°18′E / 45.050°N 4.300°E |
לה שמבון-סור-ליניון (בצרפתית: Le Chambon-sur-Lignon) היא עיירה במחוז לואר עילי (Haute-Loire) בחבל אוברן-רון-אלפ שבדרום-מזרח צרפת. תושביה סייעו בדרכים שונות ליהודים להימלט מאימת הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. אוכלוסיית העיירה בשנת 2018 מנתה 2,457 תושבים[1].
היסטוריה
היישוב הוקם במאה ה-16 על ידי הוגנוטים (נוצרים פרוטסטנטים שנרדפו על ידי הכנסייה הקתולית). בשנת 1923 שינה היישוב את שמו מ"לה שמבון-דה-טנס" לשמו הנוכחי. בשנת 1938 הקימו הכמרים אנדרה טרוקמה ואדוארד תייס פנימייה פרטית בעיירה.
הצלת יהודים במלחמת העולם השנייה
בהנהגת הכומר אנדרה טרוקמה (André Trocmé) ואשתו מגדה טרוקמה, סיכנו תושבי העיירה את חייהם החל בשנת 1942 כשהסתירו יהודים שנרדפו על ידי האס אס לשם שילוחם למחנות השמדה.
התושבים ראו במתן עזרה לנרדפים מעשה טבעי, על רקע ההיסטוריה של ההוגנוטים כמיעוט נרדף.
בדרשה שנשא הכומר טרוקמה ביולי 1942, לאחר האקציות וגירוש היהודים מפריז, הוא הצהיר בפני קהילתו: "הכנסייה הנוצרית צריכה לכרוע ברך ולבקש מחילה מאלוקים על אוזלת ידה ועל פחדנותה".
היהודים הוסתרו בבתים פרטיים, בשטח החוות ובמוסדות ציבוריים. כשהגיעו סיורים של הנאצים לחפשם, היו תושבי העיירה מסתירים אותם בשטח הכפרי. לפי עדותו של אחד התושבים: "כשהחיילים היו מסתלקים, היינו נכנסים ליער ושרים שיר. כששמעו את השיר ידעו היהודים שניתן לצאת בביטחה".
בנוסף למחסה לנרדפים, תושבי העיירה השיגו עבור יהודים תעודות זיהוי מזויפות וכרטיסי הקצבת מזון ועזרו להם לעבור את הגבול לשווייץ הנייטרלית.
בשנת 1942 הצטרף לכפר יהונתן גלי (שפיגל) אשר נשלח לכפר על ידי קוויקרים אמריקאים שעסקו בהצלת ילדים יהודים ושליחתם לארצות הברית. מכיוון שהיה בוגר מדי לא אפשרו לו לעלות לספינת ההצלה של הילדים שעמדה לצאת ממרסיי לארצות הברית, במקום זאת ציידו אותו במכתב לאנדרה טרוקמה והסבירו לו איך להגיע ללה שמבון[2].
כשהגיע לכפר רואיין על ידי אנדרה טרוקמה, ששמע על פעילותו כמדריך בתנועת נוער יהודית באנטוורפן ומינה אותו למדריך במעון "לה גריו" (הצרצרים). במעון שהו אז 60 ילדים יהודים בני 12-14. יהונתן הפך לעוזר של דניאל טרוקמא שניהל את המעון, וכך הוא מספר על שגרת החיים של הילדים בלה שמבון:
סדר היום כלל השכמה עם הילדים בשש, הכנתם להליכה לבית הספר וליווי שלהם לבית הספר של הכפר. אחר כך היה הולך יהונתן לבית הספר הפרוטסטנטי בכפר שהיה שלוחה של בית הספר "לה רוש", לומד עד אחה"צ ומחזיר את הילדים למעון. במעון היה משחק אתם עד שש בערב ואז היה מתפנה להכין את שעורי הבית שלו. כל הילדים ב"לה גוריו" ידעו על יהדותם, שמעו חדשות (אלו שנים של הצלחות צבאיות של הנאצים) וחששו לגורלם. דניאל מצדו לא עסק במצוקות ובחרדות. במקום זאת העדיף את העיסוק הפיזי. הוא חילק לילדים מטלות כל הזמן: לכו אל היער הביאו פטריות, אספו עצי הסקה, קטפו אוכמניות, בדקו את המלכודות לארנבות, עשו ניקיונות בבית. לא היה שם רגע אחד של פנאי לנשום או לחשוב. חלוקת המטלות והתפקידים המתמדת לילדים שימשה כהסחת דעת מהתלאות הרגשיות. כל ערב לפני השינה היה דניאל אוסף את הילדים ומקריא להם סיפור קלאסי ודן אתם במוסר ההשכל. בלילות היה מתקן את נעלי הילדים בעזרת גומי של צמיגים שאסף. בחורף הקר היה מכין סיר מרק גדול ליום המחרת, אותו היה מביא על עגלה לבית הספר, מרחק 2 ק"מ מהמעון.
— עדותו של יהונתן גלי (שפיגל), עיתון "כלבו" חיפה 22.7.1988
חלק מהתושבים נאסרו על ידי הגסטפו. כזה היה גם גורלו של בן דודו של הכומר, דניאל טרוקמה, שנקרא על ידי דודו לנהל בית יתומים בעיירה וקלט בו ילדים יהודים שהוריהם נשלחו להשמדה. טרוקמה ניהל גם את בית הספר לה מזון דה רוש (La Maison des Roches). לאחר שהגסטפו פשט על בית הספר ואסר שמונה עשר ילדים יהודים, הוא סירב להפקיר את הילדים, ונאסר עמם. ביוני 1943 הוא נשלח עם הילדים למחנה הריכוז מיידנק, שם נספה באפריל 1944.
הסופר אלבר קאמי הגיע לעיירה לצורך החלמה ממחלת השחפת ובילה בה מספר חודשים בשנת 1942. את חוויותיו מאותה תקופה כתב ביומנו.
מעריכים כי 3,000–5,000 יהודים ניצלו ממוות בטוח בזכות תושבי לה שמבון-סור-ליניון. הכומר טרוקמה, אשתו ובן דודו הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם, ועצים ניטעו על שמם ביד ושם. בנוסף, הוכרו 30 תושבים נוספים מן העיירה כחסידי אומות העולם. בשנת 1990 זכתה העיירה להוקרה קולקטיבית ביד ושם כאשר בדרך המובילה לבקעת הקהילות נחנך גן קטן ולוח הנצחה לתושבי לה שמבון. לה שמבון היא אחד משני יישובים שזכו להכרה קולקטיבית כזו[3].
עם הניצולים הרבים נמנה גם המתמטיקאי אלכסנדר גרותנדיק ואמו, וכן יהונתן גלי (שפיגל) שהיה ראש האגף לחינוך בעירית חיפה, מרצה בבית הספר לחינוך ודיקן הסטודנטים באוניברסיטת חיפה.
פרשת ההצלה תועדה בסרט "Weapons of the Spirit" משנת 1987, בספר תיעודי מאת פיליפ האלי, ובספר לבני הנעורים מאת קרול מטס (פרטי הספרים להלן). גם בספרו העלילתי של רומן גארי, "עפיפונים", ישנה התייחסות לכפר ולפועלם של מגדה ואנדרה טרוקמה. הסרט העלילתי גבעת אלף הילדים נוצר בהשראת סיפור ההצלה.
אחד הניצולים, אריק שוואם, הוריש את הונו לעיירה בצוואתו. שוואם הגיע לעיירה עם הוריו בגיל 13, בשנת 1943, והמשפחה הוסתרה על ידי התושבים במשך שנתיים בבית הספר המקומי. שוואם היה נשוי ללא ילדים, והוא נפטר בדצמבר 2020 בגיל 90. רכושו נאמד בכשני מיליון אירו שלבקשתו יוקדשו למימון תוכניות בתחום החינוך והנוער[4].
ערים תאומות
הערים התאומות של לה שמבון-סיר-ליניון הן:
לקריאה נוספת
- Hallie, Philip P (1979). Lest Innocent Blood Be Shed: The Story of Le Chambon and How Goodness Happened There. New York: Harper & Row.
- Matas, Carol (1998 April 1). Greater Than Angels. New York: Simon & Schuster.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לה שמבון-סור-ליניון- הכפר לה שמבון סור ליניון באתר יד ושם.
- לה שנבו-סיר-ליניו, לקסיקון יד ושם
- אנדרטת לה שמבון באתר "יד ושם".
משה גלעד, הצלת יהודים בצרפת || הסיפור המופלא והנסתר על העיירה שמבון, באתר הארץ, 27 באפריל 2014
"Weapons of the Spirit", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לה שמבון-סור-ליניון (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ Populations légales 2018 − Ces données sont disponibles sur toutes les communes de France hors Mayotte | Insee, www.insee.fr
- ^ רות חפץ, ראיון עם יהונתן גלי (שפיגל), קול חיפה, 20.11.87
- ^ השני הוא ניולנדה שבהולנד
- ^ Eoin McSweeney and Arnaud Siad CNN, Man leaves fortune to French village that saved his family from Nazis, CNN
35671608לה שמבון-סור-ליניון