לה סופרייר (גוואדלופ)
 | |
| פסגת לה סופרייר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי פעיל |
| גובה | 1,467 מטרים[1] |
| מיקום | גוואדלופ |
| מספר הר געש | 360060[1] |
| התפרצות אחרונה | בין 1976 ל-1977 |
| קואורדינטות | 16°02′41″N 61°39′49″W / 16.044651°N 61.663737°W |
|
(למפת גוואדלופ רגילה) | |
לה סופרייר (מצרפתית: La Soufrière de la Guadeloupe – Soufrière פירושו "מוצא הגופרית") הוא הר געש שכבתי פעיל באי באס טר בגוואדלופ. גובהו 1,467 מטרים והוא ההר הגבוה ביותר באנטילים הקטנים שבים הקריבי.
גאוגרפיה
לה סופרייר הוא הר געש פעיל בתחומי הקומונה סן קלוד (Saint-Claude) ובתחום הפארק הלאומי של גוואדלופ, בחלקו הדרומי של האי באס טר (החלק המערבי של האי גוואדלופ), באנטילים הקטנים שבים הקריבי. העיר באס טר בירת המחוז מעבר לים של גוואדלופ שוכנת כעשרה קילומטרים דרומית מערבית לפסגת ההר. זהו הר הגעש הפעיל היחיד באי במהלך 10,000 השנים האחרונות, אם כי מאז 1977 ההר שקט, ואחד מתשעה הרי געש פעילים באנטילים הקטנים.
גובהה של פסגת ההר המכונה "גרנד דקוברט" (Grande Découverte – "התגלית הגדולה") הוא 1,467 מטרים, הפסגה הגבוהה ביותר בגוואדלופ ובאנטילים הקטנים. הפסגה היא כיפת לבה קטומה שגובהה 300 מטרים ושקוטרה 900 מטרים השוכנת בתוך אמיק (Amic), לוע בצורת פרסת סוס בקוטר של כקילומטר. אין בפסגת ההר לוע הר געש אמיתי, אלא כמה לועות פליטה קטנים, פומרולות שמהן יש פליטת אדים גופרתיים וסדקים עמוקים. ההר הוא מכלול של מבנים געשיים: קרמיקאל (Carmichaël), לה נה קאסה (le Nez Cassé – "אף שבור"), ל'אשל (l’Échelle – מאזניים), שיטרן (la Citerne – "מיכל מים") ומדלן (la Madeleine). נוף הפסגה הוא סלעי וכאוטי, המזכיר את פני הירח, שממנו מזדקרים פסגות משנה. ההר הוא המקום הגשום ביותר בגוואדלופ,[2] והפסגה מכוסה בערפל לעיתים קרובות. את הפסגה הגעשית חוצים כמה שבילים מסומנים.
צמחייה
הצמחייה על מדרונות הסופרייר מתאפיינת במגוון ביולוגי רב ומתחלקת לשלוש חגורות צמחייה:
- עד גובה של 1,100 מטרים - יער גשם טרופי
- בין 1,100 מטרים ל-1,400 מטרים סבך צפוף של שיחים שגובהם אינו עולה על שני מטרים (כולל Schefflera attenuata, Clusia mangle ו-Miconia coriacea).
- באחו על הפסגה בולטים צמחים ממשפחת הברומליים מסדרת הדגנאים: Guzmania plumieri, ובייחוד Pitcairnia bifrons הגדל בסמוך ללועות.
היסטוריה גאולוגית
לה סופרייר הוא תוצר טיפוסי של אזור הפחתה. הקרום האוקייני של הלוח הדרום-אמריקאי, שסלעיו נוצרו מתור היורה ועד תור הקרטיקון, שוקע בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.[3] געשיות שמקורה בהיווצרות מאגמה מתחת לאזור ההפחתה יצרה את הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים, שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין פוארטו ריקו לוונצואלה. בקשת האיים קיימים הרי געש נוספים הידועים בפעילותם הגעשית: פלה במרטיניק, לה סופרייר בסנט וינסנט, סופרייר הילס במונטסראט והר הגעש התת-ימי קיק אם ג'ני (Kick-'em-Jenny).[4]
ההר נוצר בשלושה שלבים:[5]
- "שלב גרנד דקוברט" (בין לפני 200,000 שנים לבין לפני 42,000 שנים) – במהלך תקופה ארוכה זו, שבמהלכה היו כמה אירועים של קילוחי לבה וזרמים פירוקלסטיים, יצרו משקעים של פומיס בנפח של כמה אלפי קילומטרים מעוקבים את החרוט שפסגתו התמוטטה ויצרה את הקלדרה של "גרנד דקוברט", שממנה נותרו שרידים בצפון ההר.
- "שלב קרמיקאל" (בין לפני 42,000 שנים לבין לפני 11,500 שנים) – במהלך התקופה היו פעילויות געשית מתחלפות: פליטות גזים, בניית כיפות לבה, והתפרצויות שבהן היו זרמים פירוקלסטיים, בייחוד בין לפני 20,000 ל-15,000, אז נוצר הר געש מורכב המכונה קרמיקאל בתוך הקלדרה של "גרנד דקוברט". ההר התמוטט חלקית לפני 11,500 שנים במפולת של שברי סלעים שהתדרדרה בכיוון דרום מערב והגיעה לים.
- "שלב סופרייר" (מלפני 8,500 שנים ועד ההווה) – שלב זה החל לפני 8,500 שנים בהתמוטטות שיצרה לוע בצורת פרסת סוס ממערב למזרח. בתוך הלוע נבנו ונהרסו כיפות לבה כמה פעמים, בייחוד בהתפרצות עזה לפני 3,100 שנים, שאחריה נוצרה כיפת הלבה אמיק. ההתפרצות הגדולה האחרונה התרחשה סביב שנת 1440 והיא החלה בהתמוטטות כיפת הלבה הקודמת שיצרה מפולת של שברי סלעים, ובעקבותיה התפרצות עזה שבה נפלט פומיס דקיטי וסקוריה אנדזיטית וזרמים פירוקלסטיים שהגיעו למרחק של כ-5 קילומטרים. ההתפרצות הסתיימה ביצירת כיפת הלבה הנוכחית.
היסטוריה של התפרצויות
ההתפרצות האחרונה שבה הייתה פליטת לבה מתוארכת לשנת 1440 +/- 100 שנים או לשנת 1530 +/- 30 שנים.
התיאור הראשון של לה סופרייר מופיע בספרו של האב ז'אק דו טרטר (Jacques Du Tertre) "ההיסטוריה של האיים האנטיליים שיושבו על ידי צרפתים" (L'Histoire générale des Antilles habitées par les François), שיצא לאור בשנים 1667–1671.
התפרצות פריאטית משמעותית התחוללה ב-1797, והתפרצות פריאטית קטנה יותר התחוללה ב-1956.
ההתפרצות של 1976
ההתפרצות האחרונה של לה סופרייר, נכון ל-2015, התחוללה ב-1976. גם זו הייתה התפרצות פריאטית. ההתפרצות הובילה לפינוי התושבים מהחלק הדרומי של באס טר. כ-73,600 תושבים פונו מהבירה באס טר ומהסביבה והורשו לחזור שלושה חודשים אחר-כך. לא היו הרוגים בהתפרצות זו.
החל משנת 1975 התרחשו מספר רעידות אדמה (16,000 רעידות אדמה והתפוצצויות נרשמו בין 1975 ל-1977) שנרשמו בסייסמוגרפים של מצפה הר הגעש. רעידות אדמה אלו הלכו והתחזקו במהלך 1976. מנובמבר 1975 הוזהר המושל על הסיכון הצפוי ועל הצורך להכין תוכנית פינוי. ההתפוצצות הראשונה התרחשה ב-8 ביולי 1976. רעידות האדמה הפעילו מחדש העתקים שנסתמו במשקעים ישנים (חרסית וסלעים געשיים). המקור לנחיל רעידות האדמה הייתה הירידה בלחץ שהצטבר בתוך האקווה שמימיה התחממו כמו בסיר לחץ על ידי הגז שנפלט מהמאגמה, עמוק בבטן האדמה. עקב כך נפלטו סלעים, נוצרו להארים, גז חומצי וקיטור. 25,000 תושבים מדרום באס טר התפנו מעצמם לגרנד טר (החלק השני של האי גוואדלופ) עד יעבור זעם. הפעילות הגעשית נמשכה כמה חודשים אחרי ההתפרצות, והתבטאה במפולות בוץ ופליטת אפר געשי. ב-8 ביולי 1976 זרם להאר גדול בעמק הנהר קרבה (Carbet) למרחק של 3.5 קילומטרים. רוחבו היה בין 30 ל-50 מטרים ועוביו בין 15 ל-20 מטרים. להאר נוסף זרם בערוץ הנהר גיליון (Galion) ב-30 באוגוסט 1976. ב-15 באוגוסט ניתנה הוראת פינוי מוחלטת מחייבת של כל דרום באס טר. התושבים הורשו לחזור ב-18 בנובמבר 1976.
מחלוקת ציבורית שזכתה להדים רבים פרצה בין המדענים קלוד אלגרה (Claude Allegre, נולד 1937) להרון טזייף (Haroun Tazieff; 1998-1914) בדבר החובה לפנות את התושבים. קלוד אלגרה המליץ על פינוי של האוכלוסייה, בעוד שהארון טזייף טען שההתפרצות איננה מסוכנת, כל הדגימות שנלקחו מהר הגעש הוכיחו כי אין עלייה של מאגמה טרייה, וכי כל התופעות הן פריאטיות. המושל קיבל את דעתו של אלגרה והורה על פינוי שגרם להפרעה למרקם החיים ולנזק כלכלי.
בתקופה שהחלק הדרומי של באס טר היה נטוש הגיע במאי הקולנוע הגרמני ורנר הרצוג לבירה העזובה וראיין כמה אנשים שסירבו להתפנות, בהם איכר שסירב לעזוב את ביתו שעל מדרונות הר הגעש. מסעו של הרצוג מתועד בסרט La Soufrière.
ניטור ובקרה
ניטור הפעילות הגעשית בסופרייר החל ב-1950, כאשר הוקמה מעבדה לפיזיקה של כדור הארץ בסן קלוד, המסונפת למכון הפריזאי של מדעי כדור הארץ (Institut de Physique du Globe de Paris). במעבדה הותקנו שני סייסמוגרפים. מעבדה זו זיהתה לראשונה את ההתפרצות המתקרבת של ההר ב-1976.
ב-1989 נבנה מצפה מודרני בקומונה גורבר (Gourbeyre), תשעה קילומטרים דרומית מערבית לסופרייר, המצפה הוולקנולוגי והסייסמולוגי של גוואדלופ (l'observatoire volcanologique et sismologique de Guadeloupe). מטרותיו הם:
- ניטור הפעילות הגעשית בסופרייר
- ניטור הפעילות הסייסמית באזור
- השתתפות במחקרים
- הפצת מידע מונע על הסיכונים מפעילות געשית
טיפוס על ההר
הגישה לפסגת סופרייר אפשרית באמצעות שבילים להולכי רגל. הגישה אסורה לחלקים מהפסגה בשל גזים ואדים רעילים. הטיפוס קל יחסית, אבל חייבים לנקוט באמצעי זהירות.
נקודת היציאה הקלאסית היא מ"באן ז'ון" ("Bains Jaunes" – "אמבטיה צהובה") בגובה 950 מטרים, דרך "טראס דו פאה דו רואה" (trace du Pas du Roy). גישה ישירה לפסגה ברכב למגרש החנייה ב"סוון א מולה" (Savane à Mulets) בגובה 1,140 מטרים נאסרה בשל רעידת אדמה ב-21 בנובמבר 2004 שגרמה להתמוטטות חלק מהמדרון של פסגת טארד (Tarade).[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אתר Global Volcanism Program
- ^ אתר התיירות של האי טוען שיורדים בו קרוב ל-10,000 מ"מ גשם בשנה
- ^ Subduction and Volcanic Arc
- ^ Mount Pelee
- ^ La Soufrière de Guadeloupe
- ^ Visite touristique sur la Soufrière de Guadeloupe
.jpg)
22100978לה סופרייר (גוואדלופ)