לאסלו ויינר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. לאסלו ויינר (בהונגרית: Weiner László; סומבטהיי, 9 באפריל 1916[1] – לוקוב, 25 ביולי 1944) היה פסנתרן מצוין, מלחין ומנצח מוכשר "בלתי נשכח" יהודי-הונגרי שניספה בשואת יהודי הונגריה בגיל 28. הוא היה בעלה של זמרת האופרה ורה רוז'ה.
ביוגרפיה
לאסלו ויינר נולד במשפחה יהודית כבנם של נאנדור ויינר, סוחר, ושל אולגה קראוס. אחיו היה, זמר האופרה ג'רג' ויינר. הוא למד בגימנסיה בעיר הולדתו ולאחר מכן בין 1934 לבין 1940 היה תלמידו של זולטאן קודאי באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. כבר באקדמיה הצטיין עם יצירותיו האישיות הייחודיות. הוא רשם את חוויותיו מקונצרטים מבית ומחוץ להונגריה באמצעות תווים מוזיקליים.
זולטן קודאי, שלימד באקדמיה למוזיקה, כתב ביומנו על המפגש האישי הראשון שלהם, בשנת הלימודים 1933–1934, "אני עוצר ואיני יכול להמשיך הלאה. אני מסתכל, אני בוהה באדם הנפלא הזה. אולי אני פשוט מתפלא על כך שאף אחד לא פקח עין עד כה על המאסטרו הגדול." בשנים שהיה סטודנט באקדמיה למוזיקה לא קיבל ממוריו ציונים אחרים מלבד טוב מאוד ומצוין. כך כתב עליו כתב העת עבר ועתיד במאמר הזיכרון שלו מ-1994: במאי 1938 דיווחה הונגריה על הצגת דור חדש של מנצחים ונאמר כך: "בלאסלו ויינר פגשנו מוזיקאי גדול במלוא המידה".
כבר ב-1940 נלקח בפעם הראשונה לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) והועבר לאזור שארוואר ובווספרם. זאת לא הייתה הפעם האחרונה.
אחד המיזמים הגדולים בהיסטוריה של פעילות האמנות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך היה בשנת 1941 : ביצוע האורטוריה של גאורג פרידריך הנדל, "יהודה המכבי" בבית הכנסת הגדול של בודפשט ברחוב דוהאני. המנצח על ההפקה, שבה הופיעו 180 משתתפים (תזמורת, מקהלות, סולנים), היה לאסלו ויינר הצעיר. בן ה-25. בנוסף, ב-1942 ניצח שוב ושוב ונתן ליווי פסנתר בערבי קונצרטים של זמרים. ב-1943 הציג את הקונצ'רטו שלו לפסנתר, לחליל, לויולה ולתזמורת כלי קשת. באותה השנה, במכרז משרד התרבות, זכה בפרס השני של 800 פנגו עם הסונטה שלו לויולה-ולפסנתר. בהזדמנות זו סיפר בכתב העת "שוויון" על יחסיו המיוחדים עם קודאי, בין היתר אמר:
"למדתי להלחין מקודאי. להיות תלמידו של המאסטרו המפורסם בעולם זה היה כבוד בפני עצמו, אבל מאז שהכרתי את האינדיבידואליות הייחודית הזו טוב יותר, אני מאמין שלמדתי אותה לכל חיי. את האהבה ואת התודה שאני חש כלפיו אי אפשר לבטא במילים". באותה השנה הוא נשא את זמרת האופרה ורה רוז'ה, אותה פגש במהלך קונצרט. בשל מוצאו היהודי הוא הורשה להופיע במהלך מלחמת העולם השנייה רק במסגרת הפעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך ורק בפני קהל יהודי. לאחר נישואיו, הוא נלקח שוב לשירות העבודה ונשלח למחנה העבודה בצ'פרג. המלחין המפורסם זולטאן קודאי כתב מכתב בכתב ידו לשלטונות וביקש לחוס על חייו של ויינר, אך ללא הועיל. הוא נלקח עם חבריו למחנה העבודה בלוקוב בסלובקיה, שם נפטר ביולי 1944.[2]
מעט מאוד מיצירותיו שרדו, אך ניתן להסיק אפילו מהמעט הזה שהוא היה הבטחה גדולה של המוזיקה ההונגרית המודרנית. אשתו ורה רוז'ה ורה, זמרת ומורה, טיפחה את מורשתה. אין טוב מעדותו של אחד המבצעים המחוננים ביותר, אמן הויולה דירק הגמן (Dirk Hegemann) בכתב העת פרלאנדו משנת 2010:
"בשבילי, המוזיקה של ויינר היא שיקוף של הקריירה שלו. מבין הקטעים המוקלטים, הסרנדה הייתה המוקדמת ביותר. זו עדיין מוזיקה "נצחית", רעננה ונשמעת חיובית, ואני חושב שזה מראה כאן שווינר היה פסנתרן-מלחין גם יחד. הבא בסדר הכרונולוגי, הדואו, עושה התקדמות אדירה מבחינת הטיפול בכלי הנגינה. כאן אנו נתקלים בדרך כתיבה אמיתית, אינסטרומנטלית-אידיומטית והטון מתחיל להיות מלנכולי יותר. הסונטה, למרות העצבות שלה, או רק בגללה, היא אולי הכי קרובה אלי מכל הקטעים. הקונצ'רטו יוצא דופן במובנים רבים, המורכב והכואב מבין ארבע היצירות".
הנצחתו
ב-2 במאי 1994 הונצחה יצירתו וזכרו בקונצרט באולם גולדמארק, בו הופיע בעבר. בקונצרט הופיעו הצ'לן יאנוש סטארקר, אמן הוויולה פטר לוקאץ', החלילנית גבריאלה פיבון וזמרת האופרה מרטה לוקין.[3]
יצירותיו
- שלישיית מיתרים (סרנדה) (יולי-אוגוסט 1938)
- צמד כינור-ויולה (1939)
- סונטת ויולה (1939?)
- טורניר משולש (1941?)
- פתיחה לתזמורת קטנה (1939)
- לאידה (פברואר 1941)
- אפילוג (פברואר 1941)
- קללה לא ידועה (אוגוסט 1941)
- על חופי מים אפלים (23.9.1942)
דיסקוגרפיה
- מלחינים הונגרים בלתי נשכחים, קורבנות השואה. בודפשט: Hungaroton Classic, 2008 (התקליטור מכיל יצירות מאת המלחינים שניספו בשואה לאסלו ויינר; פאל בודאי; שאנדור קוטי; ג'רג' יוסטוס; אלמר דיולאי; שאנדור ואנדור)
לקריאה נוספת
- מי היו הם?, מגדה הוראק: אבדן האינטלקטואלים ההונגרים בשנות ה-40 של המאה ה-20, ממנטו הונגריה ב-1944.
- לאסלו ויינר (1916–1944), omike.hu
- אגנש קורי: לזכור שבעה מלחינים יהודים הונגריים שנרצחו (Remembering Seven Murdered Hungarian Jewish Composers), קרן אוראל (OREL Foundation), 2009. (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- לאסלו ויינר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
