לאסלו גארה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. לאסלו גארה (במקור גולדמן, בהונגרית: Gara László; בודפשט, 18 ביולי 1904[1] – פריז, 9 במאי 1966) היה סופר יהודי-הונגרי, עיתונאי, מתרגם ספרות, היסטוריון ספרות, עורך. יצירותיו בצרפתית פורסמו בשם לדיסלאס גארה, שמו הספרותי כמתרגם היה אימרה לאסלו.
ביוגרפיה
ילדות, לימודים, תחילת קריירה
לאסלו גולדמן נולד במשפחה יהודית במשפחת סוחרים אמידה. אביו היה אברהם אהרון גולדמן, סיטונאי פרחים, ואמו הייתה צציל סידוניה קוהן (כהן). בין 1914 לבין 1922 למד בגימנסיה ברחוב לונאי בבודפשט. משנת 1918, הסופר לימים לאסלו צ'. סאבו, היה כיתה מתחתיו ושניהם השתתפו בפעילויות של המדור הספרותי של חוג החינוך העצמי של יאנוש אראן. הוא סיים את לימודיו ביוני 1922. בערך בזמן הזה, שינה את שם משפחתו לגארה. הוא עבר את מבחן הכניסה לאוניברסיטה, אך לא היה יכול להתחיל את לימודיו בשל יהדותו, כלומר בגלל חוק הנומרוס קלאוזוס.
מכאן ואילך יצר גארה בתחומים אמנותיים שונים, כתב שירים וסיפורים קצרים ולאחר סיום לימודיו למד בימוי בתיאטרון מרכז העיר אצל הבמאי והדרמטורג ארתור בארדוש. השירים שפרסם ב-1923 יחד עם שלושה מחבריו - אנה פזקאש, אדן פורגאץ' וג'רג' גרה - כאנתולוגיה משותפת (ניצחון האביב), הידועה כיום בשם גארה, נתנו טעימה מניסיונותיו הספרותיים.
תקופת פריז הראשונה (1924–1940)
עם הזמן, התעניינותו הופנתה לעיתונאות. בשנת 1924, בהיותו בן עשרים, שלח אותו עיתון הונגרי לפריז ככתב ספורט למשחקים האולימפיים, דבר שהתאפשר בזכות ידיעותיו בשפה הצרפתית שנרכשו בתיכון. הוא נרשם לסורבון וסיים את הקורס במכון להכשרת מורים לצרפתית. אז פגש, בין היתר, את טיבור דרי וג'ולה אייש. הוא הפך לחבר באגודת הסטודנטים ההונגרית, שם, הוא וכמה חברים - אימרה צ'רפלבי, איגנץ מורגנשטרן, גזה שרש ואחרים - התחייבו לתת שיעורי שפה חינם פעמיים בשבוע לעובדים הונגרים שעבדו בפריז. הוא הפך למזכיר המנהל של האגודה.
בסורבון פגש את טאובה נחמה (נטלי) רבינוביץ' (ורשה, 1905 – פריז, 1984) שהפכה לאשתו, בשם נטלי גארה. לאחר שסיימו את לימודי השפה והפילולוגיה הצרפתית, עבדו שניהם כעיתונאים ותרגמו יצירות ספרותיות. מהמחצית השנייה של שנות ה-20, הפך גארה לכתב בפריז של עיתוני בודפשט השונים: האשט, "אשטי קוריר" ו"הונגריה" (Magyarország). הוא גם תרגם שירה ופרוזה הונגרית בנות זמנו לצרפתית. אחרי שתי אנתולוגיות הגיעו תרגומיו החדשים, ביניהם:
- פרידייש קארינתי: נסיעה לקפילריה (Utázás Capillariába)
- שאנדור מאראי: המורדים (Zendülők)
במהלך מלחמת העולם (1940–1945)
במאי 1940 עזב גארה את פריז עם אשתו ובתם קלייר וחיפש מקלט באזור החופשי כביכול, בפרובנס. הם הסתתרו מ-1942 בעיירה למסטר במחוז ארדש, דרומית-מערבית לליון. במהלך מלחמת העולם השנייה, גארה היה פעיל בתנועת ההתנגדות הצרפתית (la Résistance) כפרטיזן (חבר בקבוצות מאקיס). מפברואר 1943 הוא ארגן את התעמולה של ההתנגדות בארדש, השתתף במערכה בעמק הרון, בקרבות סנט אטיין, פריבס ואחרים וכן בשחרור ליון בדרגת סמל. לאחר מכן שירת עם הגדוד הראשון שלו בארדש בחזית האלפינית. משנת 1943 פרסם עיתון שבועי בשם "סקירה הונגרית" (Magyar Szemle) (בהוצאת תנועת העצמאות ההונגרית) יחד עם עיתונאים הונגריים שמאלנים שהתגוררו בפריז - אימרה דיומאי, לזר אנדרה באיומי, פרנץ פייטה.
לאחר המלחמה (1945–1952)
לאחר שחרור צרפת חזרה המשפחה לפריז. לפני ועידת השלום שהתקיימה בפריז ב-29 ביולי 1946, הוא פרסם פרסום הסברתי בן 60 עמודים בצרפתית בשם La Hongrie nouvelle (הונגריה החדשה) במטרה להשכין שלום. גארה התקבל לעבודה ב-1947 בלשכת העיתונות של שגרירות הונגריה בפריז. משנת 1948 היה הכתב בפריז של סוכנות הידיעות ההונגרית. במהלך תקופה זו, שלח מאמרים לעיתונים וכתבי עת "עם חופשי" (Szabad Nép) ו"אור" (Vílagosság).
ביניים הונגריים (1952–1955)
ב-1952 הוא נקרא מפריז לבודפשט. גארה חזר בשמחה הביתה לחופשה שתוכננה לכמה שבועות, כדי לחזור למשפחתו בפריז לאחר מכן. עם זאת, דרכונו הוחרם בהונגריה והוא אולץ לעבוד במערכת שידורי החדשות לחו"ל במשך שלוש שנים. משימתו הייתה לתרגם לצרפתית דו"חות וחומרי תעמולה שהיו מיועדים למדינות זרות.
שוב בפריז (1955–1966)
באביב 1955 חזר גארה לתפקידו ככתבו של סוכנות הידיעות ההונגרית בפריז ובשנת 1956 נשאר סופית בצרפת, כלומר היגר סופית. בנוסף לעבודתו, החל לעבוד על תרגומים לצרפתית של משוררים הונגרים וכתב רומן. משנת 1957 פעל לסייע למהגרים שהגיעו מהונגריה. הוא הפך לחבר פעיל במדור הצרפתי של מועדון ה-PEN, מילא תפקיד מרכזי במסעות דרישות השחרור וההקלות של גזרי דין מוות על סופרים ועיתונאים שנכלאו ונשפטו בהונגריה (יוז'ף גאלי, דיולה אוברשובסקי), ובסתיו 1957 ב-Comité Déry שהוקמה.
מותו
הדיכאון של גארה, שהעמיק עם השנים, היו לו כמה מרכיבים: מצבו כמהגר, בעיות בחייו האישיים, התמודדות עם הגופים הרשמיים של חקר הספרות ההונגרית, עם טיבור דרי, וכן גם הסכסוכים הקבועים שלו עם המשוררים הצרפתים שעבדו עבורו תרמו לכך. הוא שם קץ לחייו בנטילת תרופות בפריז. אשתו, נטלי, נפטרה ב-1984.
יצירותיו הגדולות
סן-בוניפס ויהודיה (רומן)
לאחר המלחמה כתב רומן בצרפתית יחד עם אשתו "בארבע ידיים" על זוועות המלחמה: Saint-Boniface et ses juifs, כלומר סן-בוניפס ויהודיה (ספרם הוקדש לאנדראש הבשי, שמת מוות הירואי למען צרפת) הכרך יצא לאור בשנת 1946 על ידי Édition du Bateau Ivre, בראשותו של אנדור אדוריאן, וזכה מיד להצלחה רבה הן בקרב המבקרים והן בקרב הציבור הרחב. הוא פורסם שלוש פעמים בצרפתית, ב-1949 יצא לאור תרגום לדנית (Invasion i villagen), וב-2006 וב-2013 שני תרגומים שונים לאנגלית. גארה עצמו תרגם את הרומן שלו להונגרית, שעם זאת פורסם בהונגריה רק ב-2018 בשם הלא מדויק (כנראה בכוונה) "סן-בוניפאס ותושביה".[2]
תיאור קצר של הרומן: במאי 1942 מגיע קהל של פליטים לכפר הקטן סן-בוניפאס. הם באים למצוא מחסה בשטח שטרם נכבש על ידי הצבא הגרמני. שני עולמות נפגשים: המקומיים ותושבי העיר הפליטים, אינטלקטואלים ואמנים. המלחמה מערבבת את שני העולמות: מופיעות סצנות טרגיות, הרפתקאות קומיות, חוסר תום לב, שקרים וקנאות. גבורה מהולה בפחדנות, אומץ ורעות. כולם נלחמים: בזהירות, בערמומיות, בתושייה ובתאוות בצע. בלב הרומן עומד הקונפליקט בין היהודים הפליטים לבין החקלאים האדישים והנכבדים המקומיים. התיאור הסאטירי והאכזרי לרוב אינו חוסך את שבטו מאיש. הרומן הוא גם מסמך היסטורי וסוציולוגי חשוב: אחת היצירות הראשונות שהציגו ועיבדו את הזוועות של מלחמת העולם השנייה.
אנתולוגיות שירה הונגרית בצרפתית
עבודתו הגדולה ביותר שלו היא הכרך המייצג בן 500 העמודים והמציג את התפתחות השירה ההונגרית לאורך תקופה בת שמונה מאות שנים: Anthologie de la poésie hongroise du XIIe siècle à nos jours (1962). האוסף מכיל 402 שירים מאת 132 משוררים. חיבור המבוא נכתב על ידי לאסלו צ'. סאבו. תרמו לספר 48 משוררים צרפתים, שעבדו על בסיס תרגומים גולמיים מילוליים שהוכנו על ידי מתרגמים הונגרים.
לזכותו עומדים יותר מחמישים אנתולוגיות ותרגומי רומנים. בין היתר, של ז'יגמונד מוריץ, אטילה יוז'ף, אנדרה אדי, ג'ולה אייש לאיוש קשאק, מור יוקאי, פרידייש קארינתי, דז'ה קוסטולאני, שאנדור מאראי, טיבור דרי גזה אוטליק, מגדה סאבו, ארון טמאשי וטיבור מיראי ואחרים. הוא פירש יצירות אלה ושל אחרים עבור הציבור הצרפתי. גארה לא היה רק "מתווך שפה", אלא היוזם של רוב התרגומים.
יצירותיו הנוספות
- Tavaszi triumfus. Antológia Gara László, Fazekas Anna, Gerő György, Forgács Ödön verseiből; bev. Káldor László, ill. Kondor László; Uj Hellas, Bp., 1923 (Garának nyolc verse olvasható az antológiában: Tavasz, Vihar előtt, A villamos, Láz, A szabadulás éje, Együtt, Temetés, Áhitat)
- Anthologie des conteurs hongrois d’aujourd’hui (szerkesztette, fordította M. Largeaud-val, 1927)
- La Hongrie nouvelle (tanulmány, 1946)
- Gara Nathalie et Ladislas: Saint-Boniface et ses juifs, Paris, Édition du Bateau Ivre, 1946; 2. kiadás: Saint-Boniface et ses juifs: un été 42 en Ardèche, Ardéche, La Fontaine de Siloe, 1999; 3. kiadás: Un été 42 en Ardèche, Éditions Dolmazon, La Fontaine de Siloë, 2016. Angol kiadások: St. Boniface and Its Jews, Melrose Books, 2006; Welcome to the Free Zone, Hesperus Press, 2013. Magyar kiadás: Saint-Boniface és lakói, Budapest, MTA BTK ITI, 2018.
- La Gazette Littéraire. Organe des écrivains hongrois. 2. novembre 1956. Trad. complèt. Numéro unique paru pendant l'insurrection hongroise / Irodalmi Újság; utószó Ladislas Gara; Horay, Paris, 1956
- Anthologie de la poésie hongroise du XIIe siècle à nos jours (szerkesztette, 1962)
- Hommage à Gyula Illyés (szerkesztette, 1963; angolul: 1968)
- Hommage à Lajos Kassák (szerkesztette, 1963)
- Une minorité méconnue: les Hongrois de Transylvanie (tanulmány, 1964)
- Az ismeretlen Illyés; Occidental Press, Washington, 1965
- Gyula Illyés. Choix de textes, bibliography, portraits, documents; előszó André Frenaud; Seghers, Paris, 1966 (Poètes d'aujourd'hui)
- "Hadúr megfizet érte, reméljük!". Illyés Gyula és Gara László levelezése, 1939-1966; sajtó alá rend. Kulin Borbála, szerk. Józan Ildikó; Balassi, Bp., 2007 (Pont fordítva)
- Saint-Boniface és lakói; sajtó alá rend., utószó Tüskés Anna; MTA BTK ITI, Bp., 2018
ראו גם
לקריאה נוספת
- מי זה מי בספרות ההונגרית? הוצאת Könyvkuckó, בודפשט, 1999 מסת"ב 9-638157-91-7
- אנה טישקש: "אתה האנתולוג המבורך, שהתהילה והגורל של האומה שלי בחו"ל תלויים בו!" . חייו ויצירתו של לאסלו גארה ; בתוך: ידע ספרותי, 2018/ מס' 2, 44-81.
- כריסטוף דופן : Ladislas Gara (מקוון)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A/14. fond, Budapesti Református Gimnázium (a Lónyay) iratai, osztálykönyvek: 866, 881, 934.
- ^ Institut Français de Budapest, Gara Nathalie és László Saint-Boniface és lakói c. könyvének bemutatója, franciaintezet.hu, 2022-07-19 (בהונגרית)
