אנדראש הבשי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אנדראש הבשי (בהונגרית: Hevesi András; בודפשט, 3 בדצמבר 1901[1] – אפינאל, 3 ביולי 1940) היה סופר, עיתונאי ומתרגם יהודי-הונגרי.
חייו
אנדראש הבשי הוא בנו המאומץ של שאנדור הבשי (מקודם: הופמן). אביו עבד בעולם העסקים, כך שהבשי גדל במשפחה אמידה מאוד סביב כיכר סבדשאג (Szabadság tér) ברובע 5, ממש במרכז בודפשט. סביבה זו חוזרת לעיתים קרובות במאמרים שלו. הוא למד תחילה בבודפשט, אך עקב חוק הפליית היהודים והגבלת מספרם באוניברסיטאות הנומרוס קלאוזוס, המשיך בפריז. לאחר מכן בסיום לימודיו הפך לעיתונאי. הוא היה הכתב בפריז של "עיתון השעה 8" (8 Órai Újság), ולאחר חזרתו להונגריה עבד במערכת של "העיתון של בודפשט" (Budapesti Hírlap), בחדר אחד עם אנדרה אילש. בנוסף לעבודתו כמתורגמן (הוא תרגם בין השאר מיצירות גוסטב פלובר, רוז'ה מרטן די גאר), הוא פרסם גם בכתב העת הספרותי החשוה ניוגט.
יצירתו הספרותית ומותו
הוא הופיע עם כרך עצמאי מאוחר יחסית, רק כמה שנים לפני מותו, במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20. אז פרסם את הרומן "גשם של פריז", שהתבסס על הגירתו לפריז בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. גיבור הרומן מתחיל את שהותו בחו"ל בהתלהבות, אך עד מהרה מרגיש חסר שורשים בבירת צרפת. במהלך נדודיו כחלק מחיי הסטודנט המבולבלים שלו, הוא נתקל בטאורוסקאס, המהגר הליטאי בו הוא מגלה את דמותו המעוותת שלו. לאחר הצלחת הספר הוזכר כאחד הסופרים המוכשרים ביותר.[2] הוא קיבל את פרס באומגרטן לרומן בשנת 1937, באותה השנה עם המשורר מיקלוש רדנוטי.
בניגוד למצופה, הקריירה של הבשי לא הובילה אותו לקיומו של סופר בוגר. על פי האוטוביוגרפיות שלו, חייו הפרטיים היו פרועים לאורך כל חייו, ובני דורו ראו בו "מפלצת" מיטיבה שהתקשתה ליצור קשרים קרובים. לקראת סוף שנות ה-30 הוא חשש יותר ויותר מהתחזקות גרמניה הנאצית ויצא לגלות בצרפת אחרי האנשלוס.
בסמוך לפני עזיבתו כתב את הרומן שלו אירן (Irén), שמשלב אי הבנות של פרטיות עם תחושת חיים תחת איום פוליטי. בשל היחסים החיצוניים והפנימיים המבלבלים, הוא מעולם לא עיבד את הרומן לצורתו הסופית, לכך הוא התייחס גם עם הערות בטקסט, לכן הרומן מראה למעשה מעבר מוזר בין היצירה הספרותית לבין מסמך של חיי היומיום של המחבר. עם זאת, היא מספקת את אחת העדויות הנאמנות ביותר למצוקות של מבוגר לא בשל בעל רקע בורגני. מבחינה זו, אף כי יצירתו מעידה גם על השפעתה החזקה של הספרות הצרפתית המודרנית, הוא יכול להיחשב גם כמייצג רדיקלי יותר של קו תומאס מאן או של אנטאל סרב. עם זאת, בשל חסרונותיו הפורמליים, הרומן השני של הבשי לא זכה להערכה מצד המבקרים ומעטים מחשיבים אותו עד היום למעט ההיסטוריה הספרותית.
בהתאם להחלטתו, המוזכרת גם בספר, יצא הבשי לצרפת בשנת 1939, שם התגייס לצבא הצרפתי להילחם בנאצים כחייל מתנדב. אולם מבחינת מבנה גופו, התנדבותו לא נבעה מכושרו הגופני אלא יותר מתחושת הייעוד הרגשית שלו. הוא נפל בשדה הקרב בלורן במהלך אחת ההתקפות הגרמניות המוקדמות בקיץ 1940. הוא הוכרז כחלל שנפל מות גיבורים והוענק לי אות לגיון הכבוד לאחר מותו בשנת 1945 בתום מלחמת העולם השנייה.
אף על פי שבעשורים של הסוציאליזם בהונגריה נמתחה עליו ביקורת מתמדת לאורך עשרות שנים, מדוע לא הוא מתח ביקורת די קשה על יחס הקפיטליזם הבורגני-ליברלי. לספרו "גשם של פריז" יש אינספור מהדורות לאחר מותו. "אירן" ומאמריו יצאו בספר אחד בשנת 1980. בשנת 1984 התפרסם גם אוסף סקירותיו העיתונאיות בשם "שבח הרשעות".
כתביו
כרכים עצמאיים
- ביבליוגרפיה של מחזות צרפתיים הקשורים להונגריה; מחברים, 1929 (הדפסה מיוחדת מתוך סקירת הספרים ההונגרית)
- גשם של פריז; 1936
- אירן, 1938
- שבח לרשעות. מאמרים, ביקורות, 1984
- אירן; אילונה פטראני; 1980 (בנוסף לרומן, הוא מכיל גם את התיקים האוטוביוגרפיים של המחבר)
תרגומיו
- רחילדה: מרד זאבות [Meneur de louves]; 1923
- גוסטב פלובר: שלושה סיפורים; לַחֲצוֹת. אנדראס הבשי, ויקטור לאני, בלה זולנאי, 1924
- פייר בנואה: האי הירוק [L'île verte]; בסביבות 1934.
- לואי פרדינאן סלין: נסיעה עמוק אל תוך הלילה [Voyage au bout de la nuit]; 1934
- אנדרה מורואה: בית החרושת לטקסטיל [Bernard Quesnay]; 1934
- לואי אראגון: פעמוני בזל [ Les cloches de Bâle], 1935 (חלק 1 של מחזור הרומן של המחבר העולם האמיתי - Monde réel)
- מוריס דקוברה: חרירים צבועים UCCA [Rue des Bouches peintes]; 1935
- ז'אן שלומברגר: ראש המשפחה [Saint-Saturnin]; 1935 (סופרים זרים)
- אוולין וו: חופן אבקה, 1935
- אלדוס האקסלי: שתיים או שלוש גרציות. דוד ספנסר; 1936 (סופרים זרים)
- תומאס מאן: הסבל והגדולה של האדונים. 1936
- ז'אק באנוויל: נפוליאון; אתנאום, Bp, 1937
- אלדוס האקסלי: שמשון העיוור 1–2. [ללא עיניים בגאזה]; הקדמה Cs László Szabó; פרנקלין, Bp., 1937 (סופרים זרים)
- אלברט ג'רווייס: קשה להיות רופא בסין [Esculape en Chine]; זינגר וולפנר, Bp, 1938
- רוז'ה מרטן די גאר: סיפורה של נשמה 1–2. [Jean Barois]; 1939 (סופרים זרים)
- וירג'יניה וולף: שנים 1–2 [Years]; 1940
- תומאס מאן: פרויד. שני מחקרים; פרויד והעתיד, מקומו של פרויד בהיסטוריה הרוחנית, 1947
עבודותיו בשפה זרה
- Pluie de Paris - roman [גשם של פריז]; תורגם לצרפתית. יהודית קארינתי, פייר קארינתי, הקדמה פרנץ פייטה; פריז, 1999
- פרישקה קישה. רומנית [גשם של פריז]; מתרגם לסרבית. באותיות לטיניות מרקו צ'ודיץ'; פורום, נובי סאד, 2012
- אירן; תרגום לאיטלקית. אדריאנו אוליברי; 2017
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Más források szerint 1902-ben született.
- ^ Az anekdota szerint a könyvhéten ugyanannál a pultnál árusították Hevesi regényét és József Attila új verseskötetét: az előbbi széles vevőközönséggel büszkélkedhetett, az utóbbiból alig néhány példány fogyott. A kiadó azonban József Attila kötetéből óránként visszacsempészett a pultról egy példányt, hogy a költő ne vegye észre az alacsony keresletet.
