כריש ארך-גף

כריש ארך-גף
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דגי סחוס
סדרה:	כרישאים
משפחה:	כרישיים
סוג:	כריש
מין:	כריש ארך-גף
שם מדעי
Carcharhinus longimanus
תחום תפוצה

לסת של כריש ארך-גף.

כריש ארך-גף יחד עם להקה קטנה של דגי נווט ששוחים בחסותו.

כריש ארך גף (שם מדעי: Carcharhinus longimanus) הוא כריש גדול החי באוקיינוסים בעלי אקלים טרופי וממוזג. כריש זה מאופיין ומזוהה על ידי סנפיריו הארוכים, אשר קצותיהם לבנים ועגולים.

דג אגרסיבי זה נע בצורה איטית יחסית לכרישים אחרים, אך אף על פי כן תקף אנשים רבים והוא נחשב לאחד מהמסוכנים שבכרישים, רביעי לאחר המינים עמלץ לבן, כריש טיגרי וכריש שורי, אם כי לרוב הוא מהווה סכנה לניצולים של אוניות טרופות ומטוסים שנפלו לתוך האוקיינוס.

מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי מספר הכרישים נמצא בירידה תלולה - סנפיריו הגדולים מהווים את המרכיב העיקרי של מרק סיני פופולרי, ובדומה לכרישים אחרים, גם כרישים ארכי גף סובלים מלחץ הדייגים בבתי הגידול שלהם.

טקסונומיה

הכריש ארך הגף תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע הצרפתי רנה לסון בכתביו שנגעו לתצפיות שערך בזמן מסע שערך על אונייה בשנים 1822–1825. לסון תיאר שני פרטים שראה בארכיפלג Tuamotu בפולינזיה הצרפתית, וכינה את המין בשם "Squalus maou", שם שנגזר מהמילה הפולינזית המקבילה ל"כריש". עם זאת, תיאורו של לסון והשם שהעניק לכריש נשכחו עם הזמן.

לאחר מכן, הכריש תואר על ידי הזואולוג פליפה פואי (Felipe Poey) ב-1861, שכינה אותו בשם Squalus longimanus. שמו הספציפי של המין, longimanus, שמשמעותו בלטינית היא "ידיים ארוכות", מתייחס לגודלם של הסנפירים הצדיים. למרות שהחוקים למינוח בעלי חיים קובעים שקיימת עדיפות לשם הראשון שניתן למין, השם שהעניק לסון נשכח כאמור, ולכן השם המקובל כיום הוא Carcharhinus longimanus.

תפוצה ובית גידול

כריש ארך גף שוכן במים עמוקים ופתוחים בכל רחבי העולם, בטמפרטורות הגבוהות מ-18 מעלות צלזיוס. הוא מעדיף טמפרטורות מים שבין 20 ל-28 מעלות צלזיוס, ונוטה להימנע מכניסה לימים בעלי טמפרטורות נמוכות יותר. בעבר היה נפוץ מאוד ומבוזר, וגם כיום הם מאכלסים רצועה רחבה מסביב לעולם. עם זאת, המחקרים האחרונים מצביעים על ירידה משמעותית במספרם. ניתוח של יומני אוניות באזור צפון-מערב ומרכז האוקיינוס האטלנטי בין השנים 1992 ו-2000 מצביע על ירידה של 70% במספר הפרטים במהלך תקופה זו.

ניתן למצוא אותם בכל רחבי העולם בין קווי רוחב 45° צפון ו-43° דרום. אף על פי כן, בשנת 2004, נמצא כריש ארך גף מת בחוף המערבי של שוודיה - הרבה מעבר למה שנחשב הגבול הצפוני של בית הגידול הטבעי שלו.

הכריש מבלה את מרבית זמנו בשכבה העליונה של האוקיינוס - בעומק של עד 150 מטר - והוא מעדיף אזורים עמוקים המרוחקים מהחוף. על פי ניתוח יומני האוניות, נראה כי קיים קשר הדדי בין המרחק מהחוף לבין גודל האוכלוסייה - ככל שמתרחקים מהחוף, כך אוכלוסיית הכרישים גדולה יותר. לפעמים מתקרב הכריש לחוף, לסביבה שבה עומק המים הוא 37 מטר בלבד, בעיקר ליד איים באמצע האוקיינוס, כגון הוואי, או בחופים שבהם יש מדף יבשתי. הוא בדרך כלל מתבודד, אף שנצפו התקהלויות בסביבת מזון. בשונה מבעלי חיים רבים, אין לכריש ארך גף מחזור יומי - הוא פעיל גם ביום וגם בלילה. הוא שוחה לאט עם סנפירי החזה פרושים לצדדים. חרף ההתרחקות מבני מינם, הם מסתובבים לעיתים עם דגי נווט, רעמתן כחלחל, ודגי רמורה.

אנטומיה וצורה

המאפיין הבולט ביותר של הכריש ארך הגף הוא סנפיריו הצדיים והגביים הארוכים דמויי הכנף. סנפיריו גדולים משמעותית מאלו של כרישים אחרים, והם בולטים בצורתם המעוגלת. אפו של הכריש מעוגל. עיניו מעגליות, והן בעלות קרום מצמוץ (Nictitating membrane).

גופו של הכריש ארך הגף דומה לגוף הטיפוסי של הכרישים במשפחת הכרישיים, על אף שהוא מעט שטוח יותר, והוא בעל מראה מגובנן קמעא. בטנו של הכריש לבנה, וצבעו של גבו משתנה בהתאם לאזור החיות שלו - הוא עשוי להיות בצבע ארד, חום, כחלחל או אפור. גודלו המרבי של הכריש הוא ארבעה מטרים, למרות שלרוב אורכו אינו עולה על שלושה מטרים. משקלו המרבי הוא 170 קילוגרם. הנקבה גדולה יותר מהזכר.

מרבית הסנפירים של הכריש (גביים, צדיים, ירכיים וסנפירי הזנב) הם בעלי קצוות לבנים, אף על פי שמאפיין זה עשוי לא להתקיים אצל כרישים צעירים או אצל חלק קטן מהבוגרים. בנוסף לקצוות הלבנים, הסנפירים עשויים להיות בעלי גוון מנומר, ועל סנפיריהם של הכרישים הצעירים עשויים להופיע כתמים שחורים. לכריש מספר סוגי שיניים: השיניים שבלסת התחתונה בעלות קצה משונן, הן קטנות באופן יחסי וצורתן דמוית משולש. מצדו האחד של הסימפיזיס (Symphysis) נמצאות 13 שיניים, ומצדו האחר 15. השיניים שבלסת העליונה משולשות גם הן, אולם הן גדולות ורחבות יותר, וקצותיהן מחודדים לחלוטין. באופן דומה, מכל צד של הסימפיזיס נמצאות 14 או 15 שיניים בלסת זו.

תזונה

תת-המין C. longimanus ניזון בעיקר מדיונונים ודגי גרם בעלי העצמות. עם זאת, הדיאטה שלהם יכולה להיות יותר מגוונת ופחות בררנית - הם נצפו אוכלים גם טריגונים, צבי ים, עופות ים, חלזונות, סרטנים, פגרים ממחלקת היונקים, ואפילו זבל שנזרק מספינות. דגי גרם מהם הם ניזונים כולל אלפיזאוריים, דגי משוט, ברקודות, צניניתיים, רעמתניים, שפודניים, טונות, ומקרלים. שיטות הטריפה והאכילה העיקרית היא לנעוץ שיניים בקבוצה של דגים ולשחות עם פה פתוח לתוך להקות של טונה. כאשר הוא צד מזון עם מינים אחרים, הוא הופך להיות אגרסיבי, ולעיתים אף תוקף את "אחיו" לצייד.

התנהגות

כריש ארך-גף נוהג בדרך כלל להתבודד ולנוע באיטיות. אף שאינם נחשבים לכרישים מהירים, הם מסוגלים לפרוץ בשחייה מהירה בפתאומיות. פעמים רבות ניתן לצפות בהם מתחרים על מזון זמין עם כרישים אחרים ממין כריש משי, כשהם מפצים על השחייה הנינוחה באמצעות התנהגות אגרסיבית.

כאשר מספר פרטים נפגשים במקור מזון יכול להתרחש מה שקרוי "טירוף אכילה". כריש ארך-גף הוא טורף תחרותי ואופורטוניסטי אשר יעדיף לנצל בכל מחיר את משאבי המזון הקרובים על פני הימנעות מצרות לטובת ארוחה קלה יותר בעתיד.

בשונה ממינים אחרים, לא נראה כי קיימת הפרדה לפי מין או גודל. כריש ארך-גף מתלווה לעיתים ללהקת דגי טונה או להקת דיונונים לאורך מרחק רב. בנוסף, הוא מתלווה למיני לווייתנאים כגון דולפינים וגלובי שחור כאוכל נבלות. היצר להלוות ללהקות דגים כה חזק, עד כי הם יתלוו גם לספינות וכלי שיט אחרים. כאשר ציד לווייתנים נעשה במים חמים, היו כרישים ארכי-הגף אחראיים פעמים רבות לנזק שנעשה לאותן ספינות.

מין דג שנצפה בצמוד לכריש זה במקרים רבים הוא נווט כלל-ימי.

רבייה

עונת הייחום מתחילה בתחילת הקיץ בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי ובדרום-מערב האוקיינוס ההודי, אולם נצפו נקבות הרות באוקיינוס השקט בכל עונות השנה, דבר המצביע על תקופת ייחום ארוכה יותר באזור זה. עובר הכריש מתפתח וניזון (באמצעות שק השליה) בתוך רחם הדומה לרחם של יונק. תקופת ההריון היא שנה אחת. מספר הוולדות נע בין אחד ל-15, כאשר אורכו של הוולד בעת ההמלטה כ-60 סנטימטר. הצעיר הזכר מגיע לבגרות מינית כשאורכו כ-175 סנטימטר, והצעירה - 200 סנטימטר.

תקיפות אנשים

כריש ארך-גף תוקף לעיתים נדירות אנשים, כשמרבית המתקפות מתרחשות בלב ים. הידועה בתקיפות אלה היא של הספינה "אינדיאנפוליס" .

הסיירת שהפליגה ב-16 ביולי 1945 לאי טיניאן שבאוקיינוס השקט והפליגה חזרה מגואם ללייטה, ב-30 ביולי בשעה 00:14, בים הפיליפינים, טובעה בידי צוללת יפנית. מתוך 1,199 מלחים וקצינים שהיו על סיפון ה"אינדיאנפוליס", רק 317 שרדו לבסוף את המתקפה היפנית ואת ארבעת הימים בים הכרישים. היסטוריונים אינם יודעים לומר בוודאות כמה מלחים נטרפו למוות וכמה מתו בהתקפה היפנית עצמה, או טבעו, אך ההערכות על מספר ההרוגים במתקפת הכרישים נעות בין 50 ל-150, כשהשאר נהרגו מהתקיפה, מטביעה ומהיעדר מזון או מים.

בלילה הראשון, ניזונו הכרישים בעיקר מגופותיהם הצפות של המלחים, שלא שרדו את הפיצוץ על הספינה. בהמשך, נמשכו הכרישים גם אל הניצולים. ראשונים הותקפו הפצועים, שהכרישים קלטו את ריח הדם שלהם ממרחק מאות מטרים מהספינה הטובעת. אחר כך הותקפו גם הבריאים. רק כעבור ארבעה ימי אימה הבחינו האמריקאים בחבריהם הניצולים. מטוס ימי, הצניח למלחים מזון וסירות הצלה, והטייס נחת על המים כדי להבהיל את הכרישים ולסייע לניצולים. לרוב כרישים אלה אינם נחשבים מהווים איום כלפי בני אדם, אך באזור זה כנראה שורץ מספר גדול של כרישים ארוכי-גף.

תקיפה ידועה נוספת של ארוכי-גף קרתה לחופי דרום אפריקה, בה הספינה הבריטית RMS נובה סקוטיה שהכילה 1,052 אנשים הופצצה בידי צוללת גרמנית ב-28 בנובמבר 1942, מה שגרם למותם של מספר אנשים. אלה ששרדו נהרגו מטביעה, יובש ורעב אך רבים מהם נטרפו בידי כרישים ארוכי גף ורק 192 אנשים שרדו.

גם במקרים אחרים כרישים ארוכי-גף תקפו צוללנים מתקרבים, כשבין השאר נחשד ארך-הגף בתקיפות בשארם א-שייח' (שכנראה קרתה מעמלץ כחול). עם זאת לא נרשמו הרבה תקיפות של הכריש מאז מלחמת העולם השנייה ורק 5 תקיפות קטלניות התרחשו עד 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריש ארך-גף בוויקישיתוף

• כריש ארך-גף, באתר ITIS (באנגלית)
• כריש ארך-גף, באתר NCBI (באנגלית)
• כריש ארך-גף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• כריש ארך-גף, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• כריש ארך-גף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• כריש ארך-גף, באתר FishBase (באנגלית)
• כריש ארך-גף, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33131419כריש ארך-גף