לייטה
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | מערב האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 10°50′N 124°50′E / 10.83°N 124.83°E |
| ארכיפלג | הפיליפינים |
| שטח | 7,367.6 קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 הפיליפינים |
|
(למפת הפיליפינים רגילה) | |
לייטה (באנגלית: Leyte) הוא אי בקבוצת ויסאיאס שבפיליפינים.
גאוגרפיה של האי
אוכלוסיית האי מונה 2,188,295 נפשות ושטחו כ-7,368 קמ"ר. אורכו של האי הוא 180 ק"מ ורוחבו 65 ק"מ. בצפונו, גובל האי באי סאמאר, כאשר ביניהם מפריד מצר סן חואניקו (San Juanico Strait), שהנקודה הצרה ביותר שלו היא 2 ק"מ בלבד. בדרום, מופרד לייטה ממינדנאו על ידי מצר סוריגאו. במזרח, גישתו של לייטה לים הפיליפינים מכוסה על ידי האי סאמאר מצפון מזרח והאי דינאגאט בדרום מזרח, אשר יחד יוצרים את מפרץ לייטה. ממערב ללייטה שוכנים האיים סבו ובוהול.
האי לייטה הוא הררי ברובו ומכוסה יערות, אך עמק לייטה, בצפון מזרח האי, שופע בחקלאות.
מבחינה פוליטית, מחולק האי לשתי פרובינציות: לייטה ודרום לייטה. פרובינציית דרום לייטה, השוכנת בדרום האי, כולל את האי פאנאון, ואילו האי ביליראן, השוכן בצפון ובעבר היה חלק מפרובינציית לייטה, מהווה כיום פרובינציה עצמאית.
הערים המרכזיות בלייטה הן טקלובן סיטי, בצד המזרחי של האי, ואורמוק סיטי, בחופו המערבי, כאשר האחרונה ידועה בתחנת הכוח שבה, המופעלת באמצעות אנרגיה גאותרמית.
האי לייטה התפרסם בעיקר בקרבות המערכה על הפיליפינים, במהלך כיבושם מחדש של הפיליפינים על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. ב-20 באוקטובר 1944, עלה גנרל דאגלס מקארתור על החוף באומרו: שבתי - I have returned, בתגובה להבטחתו שישוב, כשעזב את האי עם כיבושו על ידי היפנים במרץ 1942. אולם, היפנים לא נכנעו במהרה, כפי שהוכיח קרב לייטה, והתכנסות כוחות ימיים, אמריקאים ויפנים, סביב האי, הוביל לקרב מפרץ לייטה, שנמשך ארבעה ימים והיה לקרב הימי הגדול בהיסטוריה.
אזורי עניין
אתר הזיכרון לנחיתה בלייטה שוכן בחוף פאלו, ומציין את הנקודה בה נחתו הכוחות האמריקאים. באתר מוצב גם פסלו של מקארתור.
גשר סן חואניקו הוא הגשר הארוך ביותר בפיליפינים, וממנו ניתן לצפות על מצר סן חואניקו, על אלפי האיונים שבו.
קישורים חיצוניים
- לייטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
31086428לייטה