כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד
| תלמוד בבלי | מסכת תמורה, דף ד' עמוד ב' - דף ה' עמוד א' |
|---|---|
| מקורות נוספים | שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורא קמא סימן קכ"ט |
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד - אי עביד לא מהני (תרגום: כל דבר שהתורה אמרה לא תעשה, אם עשה אינו מועיל) הוא כלל הלכתי לפיו מעשה שנעשה בעבירה אינו תקף. לדוגמה, אסור לתרום ממין על שאינו מינו, ולכן העושה כן אין תרומתו תרומה. כלל זה נכון רק לדעת רבא, אביי חולק על כלל זה וסובר ש"מהני" – כלומר המעשה תקף, במקרים מסויימים מודה רבא לאביי. להלכה נפסק כרבא ש"לא מהני"[1].
הגדרה
אביי ורבא נחלקו בדינו של מעשה בעל תוקף הלכתי שנעשה באיסור: לדעת אביי, המעשה חל על אף שהמעשה נעשה בעבירה, מאחר שהעובדה שהפעולה אסורה אינה סותרת את תקפותה, ואדרבה; מאחר שהאדם נענש אות הוא שהמעשה אכן פעל את פעולתו, שאם לא כן הוא חסר משמעות.
לעומת זאת, לדעת רבא המעשה לא חל, וחיובו של העושה הוא רק על כך שניסה לעשות מעשה אסור – אף שבפועל אין למעשהו כל תוצאה[2].
מקור וטעם
טעמו של אביי מפורש בגמרא – מכך שיש ענישה על המעשה, מוכח שהוא פועל את פעולתו.
טעמו ומקורו של רבא לא הוסבר, אולם האחרונים ביארו בכמה דרכים;
- יש שהבינו שמכך שבכמה מקומות התורה פירשה שהמעשה מועיל, מוכח מכך על דרך השלילה שבשאר המקומות המעשה אינו חל – ולפי זה הכלל הוא מגזירת הכתוב[3].
- לדעת רבי עקיבא איגר ואחרונים נוספים, לדעת רבא ציווי התורה כולל מלבד איסור גם הוראה שהמעשה לא יועיל, בהתאם לכך כאשר פרשנות זאת היא בלתי אפשרית (כמו בפסוק "לא תעשה כל מלאכה" שברור שכוונתו רק לאסור את המלאכה) נפרש את ההיגד כ"איסור" בלבד.[4].
- הסבר נוסף הוא שכיוון שחלותם של מעשים בעלי משמעות משפטית או דינית אפשרית רק מכח דיני התורה, ככל שהם נעשו באיסור הם מהווים חריגה מהגדרתו המקורית של הדין וככזו הם לא יכולים לחול[5].
מקרים בהם רבא מודה שמהני
- במקרה שתוצאת האיסור היא מציאותית ולא חלות מופשטת[6]. כך, במקרה שאדם שחט בשבת, הבהמה נחשבת לשחוטה לכל הדעות אף שהשחיטה באיסור, משום שהיתר הבהמה תלוי במציאות בה הבהמה שחוטה[7].
- באיסור בתוצאה ולא במעשה עצמו גם רבא מודה שמועיל המעשה. כגון העושה מום בבכור, שהאיסור הוא בכך שנהיה בבכור מום ולא בכך שעשה את המום, וגם אם היה נופל על הבכור המום מאליו היה פסול, ולכן גם רבא מודה שאף על פי שיש איסור להטיל מום בבכור - אם עשה כן מועיל[8].
- כשהפסוק כולל גם דינים שברור שהם מועילים - מועיל לכל הדעות. לדוגמה: האיסור של ״לא תעשה כל מלאכה״ , שהרי ברור שאם יבנה בית יהיה בנוי, ועל כורחך פירושו שרק אסור לו לעשות מלאכה , אך המלאכה כן מועילה, ולכן כל מה שכלול בלאו הזה, למשל אם ישחוט בשבת - מועיל[9].
- באיסור דרבנן חידש הפנים מאירות שרבא מודה שמועיל, אך רבי עקיבא איגר כתב בדעת התוספות שגם באיסור דרבנן מועיל.
- איסור שאינו במעשה עצמו אלא בדבר אחר, כגון השוחט את הפסח על החמץ, שהאיסור אינו בקרבן עצמו אלא בזה שיש לבעליו חמץ - לא אומרים בו לא מהני, אלא הוא מועיל והקרבן כשר[10].
- גירושין, קידושין, ושחיטה גזירת הכתוב שמועיל המעשה, ולכן גט שכתבו על איסורי הנאה כשר, על אף שעבר על איסור.
- בחיוב מיתה וכרת רבא מודה שמהני[11].
איסורים במעשה ואיסורים בדין
הדין שלא מהני נאמר רק באיסורים על דין, אך איסורים על מעשה רבא מודה שמהני. דהיינו, שבכל דין יש את עצם הדין ויש את המעשה שגורם לדין, לדוגמה: בשחיטה - האדם שוחט את הבהמה (מעשה), והיא ניתרת באכילה (דין). או בגט - האדם נותן גט לאישתו (מעשה), והיא נהיית מותרת לכל אדם (דין).
ועל פי זה מתחלקים כל האיסורים לשניים, שהם איסור על מעשה ואיסור על דין. באיסור על מעשה, כגון שחיטת שור עם בנו ביום אחד[12], האיסור הוא על המעשה ששחט ולא על שהתיר את הבהמה לאכילה, ואם היה ניתן להתיר את הבהמה ללא שחיטה - לא היה בזה איסור ''אותו ואת בנו''. ואילו באונס שגירש, האיסור הוא על הדין שהאישה נהיית מותרת לכל אדם, ולא על זה שגירש אותה, וגם אם היה דרך להתירה לשוק ללא נתינת הגט, היה עדיין אסור לעשות זאת.
ובטעם לחילוק שבאיסורים על מעשה רבא מודה שמהני, שבאיסורים על מעשה לא שייך לאמר "לא מהני", כי המעשה כבר ממילא קיים, (שכבר שחט את הבהמה), ושייך לאמר "לא מהני" רק על איסורים בדין (שהאישה תותר לכל אדם)[13].
בדינים שונים
מצווה הבאה בעבירה
ערך מורחב – מצווה הבאה בעבירה
מרבית האחרונים[14] סוברים שהטעם שמצווה הבאה בעבירה, היינו מצווה שנעשתה מכח עבירה - אינה מצווה, זה מהטעם שלא מהני. כיוון שאותו אחד שעשה את המצווה עשה אותה באיסור, כל המעשה של המצווה הוא מעשה שנעשה באיסור, וממילא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד - אי עביד לא מהני, והמצווה מבוטלת. וכך כתב הרמב"ן בספרו[דרוש מקור][מפני ש...] - שגם אם לא נלמד את דין מצווה הבאה בעבירה מפסוק, נלמד אותו מסברה, שלא מהני המעשה האסור.
להלכה
רוב הראשונים סוברים שהלכה כרבא, בהתאם לכלל שבמחלוקות אביי ורבא הלכה בדרך כלל כרבא. הכנסת הגדולה הוכיח מהרמב״ם בכמה מקומות שהלכה כאביי, וכן פסק בספרו להלכה.
חלק מהאחרונים[15] הוכיחו שההלכה כרבא שלא מהני מכך שמצווה הבאה בעבירה אינה מצווה מטעם זה, שהמעשה לא תקף כיוון שנעשה באיסור.
למסקנת ההלכה כתב רבי עקיבא איגר שלא פשוט שפוסקים כרבא (שלא מהני), אלא הוא ספיקא דדינא[16], שנראה לפסוק בו לחומרא כרבא.
דרשות
בחסידות פירשו משפט זה ש״כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד - אי עביד לא מהני״ כלומר כל פעולה שבן אדם עושה נגד רצון השם יתברך, הוא לא יראה במעשה זה הצלחה ולא תהיה לו סיעתא דשמיא[דרוש מקור].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הערך ''כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני'' בספר קובץ יסודות וחקירות באתר ויקישיבה.
- רבי יעקב ליב קראך, הלכה רבה - חלק א', באתר אוצר החכמה
- הרב קופל רבינוביץ', משאת הלוי, עמ' 113 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- אליאב שוחטמן, מעשה הבא בעבירה, פרק א', באתר אוצר החכמה
- פורטל הדף היומי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד
- צורם אוזן בבכור כדי להתירו במומו
- כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד באתר ויקיטקסט בגמרא
הערות שוליים
- ^ בהתאם לכלל שבכל מקום שנחלקו אביי ורבא הלכה כרבא חוץ מיעל קגם, ראה עוד בפסקת להלכה
- ^ המחלוקת מבוארת במסכת תמורה, דף ד' עמוד ב'.
- ^ רבי משה סופר, שו"ת חת"ם סופר, יורה דעה סימן ו'.
- ^ שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורא קמא סימן קכט ד״ה זאת. וראו בקובץ הערות לה־א (ד״ה ולפי״ז) שהביאו ודחה את דעתו; שו"ת מהרי"ט, חלק א' סימן ס"ט.
- ^ רבי עמרם בלום, שו"ת בית שערים, יורה דעה סימן ז'; רבי יוסף ענגיל, גבורות שמונים, סימן מ"ט.
- ^ כגון תמורה וכדומה
- ^ שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורא קמא סימן קכט ד"ה גם אם, וקעד ד׳ה ומההיא.
- ^ ספר המקנה כד־ה אות ד.
- ^ שו''ת רעק״א קכט ר׳ה זאת
- ^ תפארת ישראל, בועז פסחים ה־א בתחילתו.
- ^ שחיוב כרת ומיתה שייך רק בגלל שעשה את המעשה האסור, ואם לא היה מועיל לא היה אפשר להענישו במיתה וכרת (זכר יצחק ח״א מו ד׳ה ועל)
- ^ איסור לא לשחוט בהמה עם בנה ביום אחד, מקורה בספר ויקרא כ"ב כ"ח: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד."
- ^ קובץ הערות עד-ב ד׳ה והנה, נתיה״ם רח-ב ד׳ה ובבואי
- ^ טורי אבן, שאגת אריה[דרושה הבהרה], ועוד
- ^ טורי אבן ראש השנה כ"ח ועוד
- ^ שו"ת מהדורא קמא קכט ד"ה וכל.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.