כיכר הבסטיליה
כיכר הבסטיליה (בצרפתית: place de la Bastille) היא כיכר פריזאית מרכזית, שהוקמה באתר ההיסטורי שהפך לסמל המהפכה הצרפתית, במקום בו ניצב מבצר הבסטיליה, שנהרס בזמן המהפכה, בין ה-14 ביולי 1789 ל-14 ביולי 1790.
הכיכר נמצאת בנקודת המפגש של שלושה רבעים (arrondissements) של העיר, הרובע הרביעי, האחד-עשר והשנים עשר. האזורים שסביב הבסטיליה מכונים לרוב "בסטיליה" (בַּסְטִי בהגייה צרפתית).
עמוד יולי (Colonne de Juillet), שמציין את זכר אירועי מהפכת יולי 1830, מזדקר במרכז הכיכר. נקודות ציון נוספות בכיכר הן בית האופרה בסטיליה, תחנת המטרו בסטיליה, וכן מקטע מתעלת סן מרטן. עד שנת 1984 עמדה במקום בו ניצב היום בית האופרה תחנת הרכבת בסטיליה.
הכיכר מארחת לעיתים קרובות הופעות, קונצרטים ומצעדים. האזור הצפון-מזרחי משמש כאתר בילוי-לילי שוקק, הודות לבתי-הקפה הרבים, הברים, מועדוני הלילה, אולמות הקולנוע ואולמי המופעים שסביבה.
בכיכר נערכות לעיתים תכופות הפגנות פוליטיות המוניות, בעיקר של תנועות סוציאליסטיות או של איגודים מקצועיים, וזאת בשל החשיבות ההיסטורית והסמלית של אזור הבסטיליה.
היסטוריה של הכיכר
מבצר הבסטיליה
ערך מורחב – בסטיליה
הבסטיליה (בצרפתית משמעות השם בסטיליה הוא מבצר) של פריז נבנתה בין השנים 1370 ל-1383 בתקופת שלטונו של שארל החמישי, כחלק ממערך ההגנה של פריז. המבנה הוסב לכלא במאה ה-17 בידי הקרדינל רישלייה. באותה עת נכלאו בו בעיקר אסירים פוליטיים, אך גם אסירי דת, כותבים מסיתים ופוחחים צעירים, שהוחזקו שם לבקשת משפחותיהם.
המבצר הורכב משמונה מגדלים צמודים, בגובה של 24 מטר, שנבנו סביב שתי חצרות ונשקיה. האסירים הוחזקו במגדלים בעלי 5-7 מפלסים. ידועים בשמצה במיוחד היו תאי הצינוק התת-קרקעיים, שהיו רוחשי מכרסמים, מקקים וטפילים.
מבצר הבסטיליה הותקף ונהרס ב-14 ביולי 1789 בידי תושבי אזור סן אנטואן שבמזרח פריז.
נפילת מבצר הבסטיליה
- ערך מורחב – נפילת הבסטיליה
נפילת הבסטיליה ב-14 ביולי 1789 היוותה התפתחות מכרעת, ולאחר מכן אף שימשה כסמל של המהפכה הצרפתית. למרות שבזמן כיבושה, היו כלואים בבסטיליה רק שבעה אסירים, שימש בית הכלא המפורסם כסמל השלטון, ולכן כיבושה בידי המהפכנים היה אות הפתיחה של מרי גלוי נגד המלך. האירוע מצוין בצרפת עד היום במסגרת יום הבסטיליה ויום זה הוא חג לאומי בצרפת.
אתר ריקודים
ב-14 ביולי 1790 הוצב במרכז הריסות הבסטיליה אוהל, עליו נכתב "פה רוקדים", ובעקבותיו החלה מסורת "נשף הארבע-עשרה ביולי", שהפכה ברבות השנים לחגיגת יום העצמאות הצרפתי. ציור בצבעי גואש של האוהל, שצייר אנרי-ז'וזף ואן בלרנברג (Henri-Joseph Van Blarenberghe) מוצג במוזיאון קרנוולה לתולדות פריז.
בתאריך ה-16 ביוני 1792 הוחלט שאזור הבסטיליה יהפוך לכיכר לציון השחרור, וכי עמוד יוצב במרכזה. אבן הפינה הונחה באותה שנה, אך הבנייה לא החלה. בשנת 1793 הוקמה מזרקה במקום.
בין ה-9 ביוני ל-14 ביוני 1794 הוצבה גיליוטינה בכיכר, שכונתה באותה עת כיכר אנטואן (place Antoine), ואולם התושבים דרשו את העברתה לכיכר טרון-רנוורסה (place du Trône-Renversé, כיום כיכר דה לה נסיון). בכיכר הבסטיליה נערפו ראשיהם של 73 איש.
הפילים של הבסטיליה
בשנת 1808, כחלק מסדרת שיפורים עירוניים שערך בפריז, תכנן נפוליון בונפרטה להקים בכיכר מצבת זיכרון שתעוצב בצורת פילים. על-פי התוכנית נועד המונומנט להיבנות מיציקת ברונזה שתורכב מהתכת תותחים ספרדיים שנלקחו שלל, ולהיתמר לגובה של 24 מטרים. גרם מדרגות באחת מרגלי הפילים נועד לאפשר גישה אל ראש המונומנט. ואולם, המצבה הסופית לא הוקמה מעולם, ונוצרה רק יציקת גבס בקנה מידה מלא. ויקטור הוגו הקנה למונומנט חיי נצח באזכור שנתן לה בספר הידוע עלובי החיים, שם הוא משמש כמקום מסתור עבור הפרחח גברוש. האנדרטה נהרסה בשנת 1846.
בשנת 1833 החליט המלך לואי פיליפ להקים בכיכר את עמוד יולי (La Colonne de Juillet), על-פי התוכנית המקורית משנת 1792. העמוד, שנועד לציין הפעם את זכר אירועי מהפכת יולי 1830, ההתקוממות נגד משטר המונרכיה של המלך שארל העשירי, נחנך בשנת 1840.
הכיכר כיום
האזור בו ניצב בעבר מבצר הבסטיליה קרוי כיום כיכר הבסטיליה (פּלאס דֶה לָה בַּסטִי). בכיכר נמצא בית האופרה בסטיליה. החפיר העמוק שהיה מאחורי המבצר הוסב בחלקו הדרומי למרינה (Bassin de l'Arsenal) לסירות קיט, ולתעלה מקורה, חלק מתעלת סן מרטן, שיוצאת מהמרינה לכיוון צפון, מתחת לכיכר התנועה.
מספר שרידים מאחד ממגדלי מבצר הבסטיליה נתגלו בעת חפירת תחנת המטרו בשנת 1899, והם הועברו לפארק סמוך, במרחק כמה מאות מטרים, שם הם מוצגים כיום. קו המתאר המקורי של המבצר מסומן כיום בריצוף מיוחד על פני המדרכות והרחובות שנבנו במקומו.
בכל יום ראשון, במידה ומזג האוויר מאפשר זאת, יוצא מאזור הבסטיליה מסע גלגיליות המוני בן עשרים קילומטר. המסע, שעובר ברחובות סביב העיר, מאורגן על ידי אגודת "גלגיליות וקונכיות" (Rollers et Coquillages), ויוצא לדרכו בשעה 14:30.
תחת הכיכר נמצאת תחנת המטרו בסטיליה, בה עוברים הקווי המטרו 1, 5 ו-8.
רחובות שמגיעים לכיכר הבסטיליה
- רחוב סן אנטואן (rue Saint-Antoine), שממשיך את רחוב ריבולי, מגיע מכיוון האוטל דה ויל (בית העירייה), כיכר שאטלה וכיכר הקונקורד.
- רחוב דה לה בסטיי (rue de la Bastille)
- שדרות בומרשה (boulevard Beaumarchais), מכיוון כיכר הרפובליקה.
- שדרות רישאר לה נואר (boulevard Richard-Lenoir), שהופכות אחר-כך לשדרות ז'ול פרי (boulevard Jules-Ferry), ומתחברות עם תעלת סן מרטן.
- רחוב דה לה רוקט (rue de la Roquette), שמוביל לאזור בית הקברות פר לשז.
- רחוב פובורג סן אנטואן (rue du Faubourg Saint-Antoine), שמוביל לעבר כיכר דה לה נסיון.
- הפסאז' "שוואל בלאן" (passage du Cheval Blanc )
- רחוב ליון בכיוון תחנת הרכבת גאר דה ליון
- שדרות דה לה בסטיי (boulevard de la Bastille) ושדרות בורדון (boulevard Bourdon) שמובילות לעבר נהר הסן.
- שדרות אנרי הרביעי ( boulevard Henri IV)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כיכר הבסטיליה |
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פריז | ||
|
פורטל ההיסטוריה | ||
25485161כיכר הבסטיליה