ישראל פריצקר
ישראל פריצקר (30 באפריל 1914 - 3 בספטמבר 1943) היה איש אצ"ל שהוצא להורג על ידי לח"י בעקבות חשד לשיתוף פעולה עם הבריטים.
ביוגרפיה
ישראל פריצקר נולד באוקראינה ובשנת 1922 עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה בחיפה. הוא הצטרף להגנה אך עם הפילוג פרש לאצ"ל. הוא מונה לראש קן בית"ר בחיפה.[1] במרץ 1935 הוא נבחר למזכיר ברית הציונים הרוויזיוניסטים בחיפה[2]. במרץ 1937 הוא נשא לאישה את קלמונטין (ימינה) בן נאים[3]. ובשנת 1939 מונה למפקד מחלקת שירות ידיעות (מש"י) של האצ"ל.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החליטו מנהיגי ההגנה ואצ"ל לעזור לבריטים במלחמתם בנאצים. זאת, בניגוד לעמדת לח"י שצידדה בעזרה לגרמניה, במחשבה שזו תסלק את היהודים החיים בארצה לפלשתינה והישוב היהודי יגדל, כך שהבריטים יתעשתו ויחליטו לסגת ממדיניות הספר הלבן . על כן ראו הם בבריטניה אויב עיקרי שיש להילחם בו בכל עת ובכל מחיר, וחתרו להסכם עם איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית. עמדתה של ההגנה הייתה שונה. דוד בן-גוריון, מפקד ההגנה, ניסח זאת כך: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמה כאילו לא היה הספר הלבן ועלינו להלחם באנגלים כאילו לא היה היטלר". כך גם זאב ז'בוטניסקי הורה בספטמבר 1939 "לחדול מהמאבק המזוין בספר הלבן ולנקוט במקומו שיתוף -פעולה עם ממשלת בריטניה במלחמתה בהיטלר". בהתאם לכך, החליט דוד רזיאל (מפקד האצ"ל בשנים הללו) לשתף פעולה עם הבריטים ואף דאג לכך, שפריצקר, שהיה ראש מש"י, יקבל תעודה של סוכן ה-C.I.D.
לאור מדיניות זו התבקש פריצקר לספק פרטים על קבוצות גייס חמישי שהפריעו לבריטים במלחמתם בנאצים. פריצקר סיפק להם ידיעות על לח"י וקבוצות קומוניסטיות.
בנובמבר 1940 נעצרו עשרות אנשי לח"י ונכלאו במעצר מנהלי. בלח"י חשדו שהם הוסגרו על ידי פריצקר. הם הוציאו נגדו גזר דין מוות אבל נמנעו מכך, לאחר שרזיאל הזהיר לפגוע באברהם שטרן אם יפגעו בפריצקר. היו שמועות, כי פריצקר מסר לבריטים גם ידיעות על ההגנה, אך לא נמצאו לכך הוכחות כלשהן.
לאחר מותו של דוד רזיאל, שנפל ב-20 במאי 1941 על מזבח שיתוף הפעולה כחייל אלמוני בשירות האיטליג'נס הבריטי, בפיצוץ מכלי הנפט בעיראק, חל מתח בין ד"ר אריה אלטמן, שנתמנה על ידי ז'בוטינסקי לראש הצ"ח בארץ לבין יעקב מרידור, באשר למינויו של אחד מהם כמפקד אצ"ל. מרידור מיאן להכיר באלטמן, כיורשו של ז'בוטינסקי בתור סמכות עליונה ויחידה וזכה בתפקיד מפקד אצ"ל. מאחר שפריצקר, יחד עם איש האצ"ל יצחק ברמן, היו "אנשי אלטמן ", דאג מרידור להרחיק את פריצקר מן הארגון והוא פוטר מתפקידו באצ"ל ומהבולשת הבריטית, אך נשאר מעורב בארגון הצ"ח . אנשי לח"י לא סלחו לו, פנו למרידור והודיעוהו, כי בכוונתם לחסל את פריצקר. הוא ענה להם כי "אין לנו דבר נגדו אבל אם ללח"י יש עניין להעמידו לדין ולהאשימו - זה עניינם. לא נתערב בהחלטות לח"י". בכך נחרץ גורלו של פריצקר, מבלי שאשמתו הוכחה או נבדקה מעולם, הגם שכל החקירות והבירורים שלאחר קום המדינה, שהתבצעו על ידי מכון ז'בוטינסקי והיסטוריונים שעסקו בתקופת המחתרות, העלו בבירור, כי פריצקר היה נאמן למדיניות אצ"ל ועבד במסירות לפי ההוראות שהתקבלו בהנהלת הארגון. היטיב לסכם זאת שבתי טבת בספרו "השנים הנעלמות והחור השחור": "מדוע נורה השליח ולא שלוחיו ?"(עמ' 326).
בליל שבת, 3 בספטמבר 1943 ארבו שני אנשים ליד ביתו של פריצקר ברחוב צבי פרץ חיות בתל אביב. פריצקר, שלא היה מודע למארב, נטל את ידה של בתו דליה בת ה-5 וירד עמה ועם חברתה, ללוותה לביתה בבניין שמעבר לכביש. כשחזרו האב ובתו לכיוון ביתם הבחין פריצקר במארב ואמר בקול נמרץ לבתו :"דליה רוצי!!". בעודה רצה לחדר המדרגות נשמעו 4 יריות.[4]לשמען נזעקו דיירי הרחוב לחלונותיהם, וראשונה בהם הייתה ימינה, אשתו ההרה (ששה חודשים לאחר מכן ילדה את ישראלה, שנקראה על שם אביה). הוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.
לאחר מותו
לאחר הלוויתו של פריצקר, כתב המשקיף, כי "ראשי המוסדות של התנועה הלאומית וחברים רבים השתתפו אתמול בצהריים בהלוויתו של ישראל פריצקר ז"ל, שנפל בליל שבת בת"א. החל בשעות הבוקר הוצב על יד הגופה בחדר המתים בבי"ח "הדסה" משמר כבוד של בית"רים במדים" (שבתי טבת, עמ'325).
ההסתדרות הציונית החדשה (צ"ח) הודיעה בעיתון המשקיף וביומון הצ"הר והצ"ח בעמודם הראשון את המודעה שלהלן: "ההסתדרות הציונית החדשה מודיעה בצער רב על מותו הטרגי של ישראל פריצקר בנפלו חלל בליל שבת ג' באלול...חברי התנועה הלאומית מתבקשים לחלוק את הכבוד האחרון."[5].
בהלוויתו אנשי האצ"ל הספידו אותו במילים הבאות: "ישראל פריצקר שירת בנאמנות את התנועה, תמיד נשאר אביון, מעולם לא ידע שובע ומנוחה. את חייו הקדיש לטובת המולדת והעם. מי שהיה מפקד בית"ר בחיפה ומדריך הנוער הלאומי, נורה מן המארב. ה' ינקום את דמו".
לח"י פרסם כרוז ובו נכתב: "המלשין הידוע וסוכן הבולשת ישראל פריצקר, הוצא להורג ביום ג' אלול בפקודת לוחמי החרות. ידע כל מלשין כי אין מנוס מידה הנוקמת של לוחמי חרות ישראל".
במהלך השנים הוענקו לפריצקר: אות האצ"ל על "השתתפותו בשרות פעיל בתקופה הקובעת למען ביטחונה של המדינה" ועיטור לוחמי המדינה "על חלקו במאבק לתקומת ישראל".
לקריאה נוספת
- שבתי טבת, השנים הנעלמות והחור השחור, "צומת פריצקר", עמודים 288-333
- אניטה שפירא, היונה והחרב
- דוד ניב, הארגון הצבאי הלאומי, כרך ג'
- תיק פריצקר, ארכיון בית ז'בוטינסקי
קישורים חיצוניים
- יהודה לפידות, לידתה של מחתרת
- מצבות מדברות-פריצקר ישראל
- פרשיית ישראל פריצקר, מתוך מסמכי ה- C.I.D, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, 14 בנובמבר 2013
הערות שוליים
- ^ אחרי השלום, הירדן, 12 בדצמבר 1934
- ^ בסניף הצה"ר בחיפה, הירדן, 15 במרץ 1935
- ^ נשואים, הירדן, 12 במרץ 1937
- ^ ישראל פריצקר ז"ל, המשקיף, 5 בספטמבר 1943
- ^ ישראל פריצקר ז"ל, המשקיף, 5 בספטמבר 1943
31690283ישראל פריצקר