רבי ישעיהו שפירא

מתוך המכלול
(הופנה מהדף ישעיהו שפירא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב ישעיהו שפירא
האדמור החלוץ.jpg

הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ"
כינוי האדמו"ר החלוץ
תאריך לידה י"א בשבט תרנ"א (28 בינואר 1891)
תאריך פטירה ה' בסיוון תש"ה (22 במאי 1945)
מקום פעילות פולין, ארץ ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק עלייה לארץ ישראל
תפקידים מנהל בנק זרובבל
רבותיו הרב קוק, האדמו"ר מחאנטשין
תלמידיו בנו, הרב אלימלך שפירא

הרב ישעיהו שפירא (י"א בשבט תרנ"א, 28 בינואר 1891ה' בסיוון תש"ה, 22 במאי 1945) היה מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. כונה "האדמו"ר החלוץ".

ביוגרפיה

נולד בשנת 1891 בפולין, לאדמו"ר אלימלך שפירא מגרודזיסק ולאשתו חנה ברכה. התייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל אצל סבו (אב אימו), האדמו"ר חיים שמואל מחאנטשין, שהיה ידוע כאוהב ארץ ישראל. אחיו רבי קלונימוס קלמיש שפירא היה האדמו"ר מפיאסצנה. נישא לחיה שרה, בתו של רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ, האדמו"ר מקרימילוב.

ב-1914 עלה לבדו לארץ ישראל, שם פגש את הרב קוק והושפע רבות מאישיותו. בגלל נתינותו הרוסית גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים שהיו במצב של מלחמה עם רוסיה.

האדמו"ר החלוץ על סוס בשדה

ב-1917 היה ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי" בפולין. פעל בקרב הציבור החסידי לעלייה לארץ ישראל. בעידודו הוקמו בפולין שלוש קבוצות חסידיות להתיישבות בארץ. שתיים מקבוצות אלו הקימו מאוחר יותר את "כפר חסידים" והשלישית את כפר אתא. הרב שפירא עלה שנית לבדו לארץ ב-1920 וחי לבדו בארץ עד 1924 עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. במשך כשנתיים, מתרפ"ב עד תרפ"ד היה בן בית אצל בן דודו האדמו"ר מדרוהוביץ' בירושלים. האדמו"ר היה חובב ציון נלהב ותלמיד של הרב קוק. בשנים אלו היה הרב שפירא בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש התנועה כמה שנים. בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[1].

במסגרת פעילותו נסע לארצות אירופה ולאמריקה מטעם הקרן הקיימת לישראל. הוא נבחר לנשיאות קק"ל ומונה למנהל בנק זרובבל. ב-1930 ליקט וערך את הספר 'ארץ חפץ', אמרות על ארץ ישראל ובניינה, מאת הראי"ה קוק. הרב שפירא תמך בקבוצות ההתיישבות של תנועת הפועל המזרחי, ובמאבק כנגד ההסתדרות שלא ראתה את ההתארגנות הנפרדת בעין יפה. עם זאת תמך בשיתוף הפעולה עם אנשי ההסתדרות. בראשית שנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה" של הפועל המזרחי, בראשות משה שפירא[2].

כשהגיע לגיל 51 החליט לממש את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, ובשנת 1942 התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעלייה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך "שולחן", כמנהג האדמו"רים, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו. אחד משיריו הוא השיר "אילו היה לי כח".

עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של אחיו, ובמיוחד אחיו האהוב האדמו"ר מפיאסצנא וכל בני משפחתו, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים, והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים.[3]

בנו הרב אלימלך שפירא, היה לימים האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסקה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד"ל. נכדו, בנו של הרב אלימלך, הוא הרב קלמן מנחם שפירא האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה ברמת בית שמש.

מספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  2. רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
  3. יצחק רפאל (עורך), אנציקלופדיה לחסידות: אישים, כרך ב, עמ' תכב, מוסד הרב קוק, תשס"א


שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0