ישעיהו לחובר
ישעיהו לָחוֹבֶר (1 באפריל 1918 – 19 במרץ 1997[1]) היה ממקימי חיל התותחנים ומנכ"ל חברת פז בין השנים 1961–1983.
ילדותו ונערותו
לחובר נולד בשנת 1918 בוורשה בירת פולין, ילדו השלישי של הסופר ומבקר הספרות פישל לחובר. המשפחה המסועפת הייתה פעילה בהחייאת הלשון העברית. אחיו ואחיותיו של פישל עלו לארץ ישראל במהלך השנים 1920–1935. מתוך אמונתו הציונית, עבד פישל לחובר בהוצאת הספרים העברית הראשונה "שטיבל", ואף שלח את בנו הבכור דוד כחלוף המשפחה לגור אצל דודיו ציפורה וחיים ברלס בירושלים.
בשנת 1927 בהיותו בן 9, עלה ישעיהו לחובר עם כל משפחתו לארץ ישראל והתגורר בעיר תל אביב. האב, פישל עבד לפרנסתו בהוראת השפה העברית תוך שהוא ממשיך בכתיבת תולדות הספרות העברית החדשה וחוקר את שירת ביאליק. בבית ספג ישעיהו את אהבת העם והמולדת. זיכרונותיו וזיכרונות חבריו לתקופה מתמקדים בילדות מאושרת לחופי תל אביב. את לימודיו התיכוניים סיים בבית ספר למסחר גאולה. כשסיים את חוק לימודיו, שאף להמשיך בלימודים אקדמאים והתקבל למכון הטכנולוגי הגבוה במסצ'וסטס (M.I.T) בארצות הברית, אך מלחמת העולם השנייה גדעה תוכנית זו.
השירות בבריגדה
מאחר שבצעירותו היה חבר פעיל בארגון "ההגנה" ומתוך אמונתו בצורך לתרום, התנדב לצבא הבריטי. גיוס זה היה חלק ממדיניות המוסדות לתמיכה במאמץ המלחמתי נגד הנאצים. הוא עבר קורס קצינים באנגלית ושירת בצבא הבריטי בחיל התותחנים כקצין תותחנים.
בשנת 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, החליטו המוסדות היהודיים בארץ ישראל להקים את הבריגדה היהודית. לחובר התנדב לגוף זה כקצין תותחנים. הבריגדה התארגנה בבורג' אל ערב אשר במצרים. היו בה שלושה גדודים של חיל רגלים, שלושה גדודים של תותחנים וגדודי עזר. ממצרים הועברו הגדודים לעיר טרנטו שבאיטליה, ומשם הועברו לפיוג'י לאימונים ומאוחר יותר לחזית נגד הגרמנים. כשנסתיימה המלחמה שהה לחובר עם חבריו לבריגדה באירופה כשמטרתם הצלת שארית הפליטה של היהודית, ארגונם והבאתם לארץ ישראל.
הקמת חיל התותחנים
לאחר המלחמה, השתחרר מהצבא הבריטי והחל לעבוד בבנק הפועלים, אלא שפעם נוספת שונו תוכניותיו עקב המאורעות שהתרחשו בארץ. אומץ לבו, כושר הארגון, כושר המנהיגות וניסיונו הצבאי הביאוהו הפעם לפיקוד על מטה ההגנה האזורי של העיר בת ים. הוא התמנה למפקד ה"מגויסת" (כוח נע שהוקם בראשית מלחמת השחרור) ומפקד הנכב"ד (הנשק הכבד). לרשות המגויסת עמד טנדר משוריין להעברת נשק, לוחמים, חומרי רפואה ומזון לעמדות ה"הגנה" ופינוי נפגעים וחולים. לחובר נפצע מספר פעמים מרסיסים במהלך הקרבות על הגנת העיר אך תמיד שמר על מורל גבוה ועיקר דאגתו לתושביה של העיר וקשייהם נוכח התקפות הצלפים הערבים מיפו.
עם הקמת צבא ההגנה לישראל נקרא לחובר להקים ביחד עם חבריו לצבא הבריטי את חיל התותחנים. חלק מבני בת ים הצעירים הלכו בעקבותיו והצטרפו אף הם לחיל. ישעיהו התמנה לסגן מפקד חיל התותחנים ולחם במלחמת השחרור עם חייליו ונשקם המועט בגזרות שונות. קרבות רבים במלחמת השחרור הוכרעו בעזרת התותחים והמרגמות המיושנים שהיו ברשותם.
משנות ה-50 ואילך
בראשית שנות ה-50 נשלח ישעיהו מטעם משרד הביטחון עם משפחתו לשליחות רכש, בתחילה באנגליה ואחר כך כראש משלחת משרד הביטחון בניו יורק, ארצות הברית. בשובם לארץ במאי 1956 השתלב ישעיהו כראש אגף האספקה במשרד הביטחון ובמסגרת זו המשיך לעסוק ברכש עבור צה"ל.
בתחילת שנות ה-60 החל ישעיהו לנהל את חברת "פזגז", וב-1961 מונה כמנכ"ל חברת "פז", שם עבד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1983. באותן שנים עסק בעסקים חובקי עולם הקשורים למשק הדלק של מדינת ישראל. כמו כן מונה למנכ"ל שירותי תעופה ושימש בתפקיד זה גם לאחר פרישתו.
משפחה
בשנת 1941 נישא למרים שנצר, ביתם של בעלי בית המרקחת בבת ים. בית המרקחת שניהלו הוריה, דוד ורבקה, היה הראשון והיחיד ב"בית וגן", והיווה מקום ייעוץ וטיפול לכל תושבי השכונה. לחובר עבר לגור עם מרים בבת ים. לזוג לחובר נולדו שני ילדים, רם ודורית.
ישעיהו לחובר נפטר ממחלה ממארת בשנת 1997, בשנתו ה-79.
הערות שוליים
- ^ ישעיהו לחובר באתר חברה קדישא ת"א–יפו
