ישעיהו וינוגרד (מהנדס)
 | |
| ענף מדעי | הנדסה גרעינית, הנדסת מכונות |
|---|---|
ישעיהו-יהודה (שי) וינוגרד (3 בדצמבר 1938 - 11 באוקטובר 1973) היה מהנדס מכונות ישראלי, פרופסור חבר בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. נהרג במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
ישעיהו וינוגרד נולד ב-3 בדצמבר 1938 בתל אביב, בנם האמצעי של רחל לבית מקובקי, בתו של חיים מקובקי ממייסדי שכונת רחביה ופנחס-מרדכי וינוגרד, בנו של ישראל וינוגרד אחד הסוחרים והיבואנים הבולטים בתל אביב של שנות ה-20 של המאה ה-20.[1][2][3] אמו הייתה עקרת בית ואביו עסק בפרדסנות ובהנהלת חשבונות. אחיו הבכור שמואל וינוגרד היה לימים מדען מחשב, פרופסור למתמטיקה ומתמטיקאי בכיר בחברת המחשבים IBM וחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. אחיו הצעיר יוסף (יוסי) היה דוקטור להנדסת חשמל. דודו היה השופט אליהו וינוגרד (אח של אביו, פנחס).[4][5][6]
הוא למד בבתי הספר היסודיים-דתיים "תחכמוני" ו-"יבנה" ובבית-הספר התיכון-עירוני "צייטלין" בתל אביב והיה חבר בתנועת בני עקיבא. בגיל 10 עברה משפחתו להתגורר ברמת גן. באוגוסט 1956 התגייס וינוגרד לחיל התותחנים לאחר שעמד להתגייס למסלול העתודה האקדמית אך שינה את דעתו. במהלך שירותו עבר קורס קצינים בסיסי, קורס קציני תותחנים, קורס מפקדי סוללות שדה וקורס קציני סיוע אוויר ולחם במבצע קדש. הוא השתחרר מצה"ל בשנת 1958 בדרגת סרן.[4]
לאחר שירותו הצבאי החל בלימודי הנדסה גרעינית בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. בשנת 1962 סיים את לימודי התואר הראשון בהצטיינות והתקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטת בראון בארצות הברית. במסגרת לימודיו עבר להתגורר בפרובידנס, רוד איילנד ועסק במכניקת הזורמים. הוא סיים את לימודי התואר השני בשנת 1964 והמשיך לדוקטורט בהנדסה באוניברסיטת בראון. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בזרימה של יונים. בין השאר הוא בחן את האפשרות של פיתוח מנוע יונים, המייצר דחף באמצעות פליטה של אלומת יונים (קרן המורכבת מחלקיקים טעונים-יונים), בעיקר בטיסות חלל, וחקר אפשרויות לשלוט במהירות של זרימת קרן החלקיקים ובפרמטרים נוספים שלה.[4]
לאחר שסיים את הדוקטורט ב-1966, התקבל להשתלמות פוסט-דוקטורט כעמית מחקר בפקולטה להנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) שם המשיך לעסוק בנושא ההנעה היונית של חלליות. היה חבר באגודות המיועדות לסטודנטים וחוקרים מצטיינים בתחומם: סיגמה קסי וטאו בטא פאי (אנ'). עם פרוץ מלחמת ששת הימים רצה לשוב לישראל ולשרת במילואים ביחידתו אך המלחמה הסתיימה בטרם הספיק להגיע לישראל ממקום מגוריו באותה עת בבוסטון. בשנת 1967 שב לישראל עם משפחתו והם התגוררו בחיפה. במקביל הוא הצטרף לטכניון ושימש כמרצה בכיר בפקולטה להנדסת מכונות, ולאחר מכן מונה לראש המעבדה לאנרגיה בטכניון.[4]
ב-1971 מונה לדרגת פרופסור חבר בטכניון והיה אחד החוקרים הצעירים בטכניון בדרגה זו.[7] מחקריו התמקדו בעיקר בתחום הזרימה של נוזלים ועסקו בין היתר באוסמוזה ההפוכה כאמצעי להתפלת מים. וינוגרד היה אחד המובילים בתחום זה, ומחקריו עסקו בין השאר בשינויי הריכוזים של המלחים, בצפיפות הקרומים, ניתוח מאפייני הזרימה ובתת-תהליכים המאפשרים את התפלת המים. מחקריו של וינוגרד עסקו גם בתכונות של הזרימה באופן כללי, בחקר זרימת הדם לצרכים רפואיים ובגורמים המשפיעים על היווצרות מערבולות. בנוסף עסק בפיתוח שיטה לקידוח עדין בחומרים קשים במיוחד.[4]
הוא היה שותף למחקריו של המכון לחקר הנגב והיה מרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת הנגב בבאר שבע. בנוסף הוא עבד עם הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בתחומים הקשורים בהנעה רקטית שבהם עסק בדוקטורט ובפוסט דוקטורט.[4]
מותו
וינוגרד המשיך לשרת במילואים כסגן מפקד סוללה בגדוד 8139 של חיל התותחנים בדרגת רב-סרן.[8] חודשיים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, השלימה הסוללה של וינוגרד שירות מילואים במעוז בודפסט. עם פרוץ המלחמה גויסה הסוללה של וינוגרד לקרבות ברמת הגולן. הסוללה בפיקודו של אבי ברעם השתתפה בקרבות הבלימה הקשים נגד הכוחות הסוריים בקרב על נפח, שבדרום רמת הגולן.
לאחר שצה"ל הצליח להדוף את כוחות השריון הסורי, הגיעה הסוללה לאזור העיירה הסורית חאן ארנבה. במהלך רוב הלחימה שימש וינוגרד ומפקדו ברעם כקציני שיתוף ארטילריה (קש"א) ובמסגרת תפקידם נסעו עם כוחות אחרים של צה"ל וכיוונו ברשת הקשר את הסוללה שלהם למטרות הירי. ב-10 באוקטובר התאחד וינוגרד עם הסוללה שלו בחאן ארנבה שם שהה בחפירה שהסורים נטשו, וספג הפגזה כבדה מאוד. לאחר מכן וינוגרד נפרד שוב מהסוללה, והצטרף לטנק של עמוס בן-דוד (מעוטר עיטור העוז על חלקו במלחמה), מפקד גדוד שריון בחטיבה 679, שהייתה בדרכה לפרוץ את ציר "אמריקה" (כביש קונייטרה-דמשק) ולהתחיל את ההבקעה של צה"ל לתוך סוריה עצמה.[9]
ב-11 באוקטובר 1973, לא הרחק מחאן ארנבה, קצת לפני תל שער, ספג הטנק פגיעה ישירה בצריח מפגז סורי. בן-דוד, וינוגרד והטען קשר של הטנק נהרגו במקום.[10]
ישעיהו וינוגרד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה והוא בן 34. על שמו נקרא חדר הסמינרים של הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון.[11]
חיים אישיים
היה נשוי לרות לבית גנטק אותה הכיר בבית הספר התיכון ולהם שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של ישעיהו-יהודה וינוגרד, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- פרופ' חבר ישעיהו יהודה וינוגרד (1938–1973), באתר הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון
- נבו, איתי (2022-05-04). "הפרופסור המבטיח שנהרג בטנק". Ynet. מכון דוידסון לחינוך מדעי. נבדק ב-2022-08-19.
מאמרים פרי עטו
- ישעיהו וינוגרד, הנעה אלקטרוסטאטית (עמ' 8-12), באתר מדע כרך י' מספר 1, 1965
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "חיים מקובקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3481
- ^ דוד תדהר (עורך), "ישראל וינוגרד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2113
- ^ חגי להב, בית וינוגרד - רחוב קלישר 15 - כרם ישראל - תל-אביב, באתר לוטוס הזהב, 2021-01-07 (בעברית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 נבו, איתי; מדעי, מכון דוידסון לחינוך (2022-05-04). "הפרופסור המבטיח שנהרג בטנק". Ynet. נבדק ב-2022-08-19.
- ^ פנחס וינוגרד, באתר Geni
- ^ ישעיהו יהודה וינוגרד, באתר Geni
- ^ מינויים בטכניון, באתר מעריב, 6 במרץ 1972
- ^ וינוגרד ישעיהו יהודה ז"ל, באתר תמיד תותחן
- ^ קורות החיים של עמוס (מוני) בן דוד, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ קורות החיים של ישעיהו-יהודה וינוגרד, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ איתי נבו, החוקר המבטיח שנהרג בטנק, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2022-05-03
34530808ישעיהו וינוגרד (מהנדס)
- מהנדסי מכונות ישראלים
- סגל הטכניון: הנדסת מכונות
- בוגרי בית הספר צייטלין
- בוגרי בית הספר תחכמוני (תל אביב)
- בוגרי בני עקיבא
- בוגרי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
- בוגרי אוניברסיטת בראון
- רבי-סרנים בצה"ל
- חיפה: אישים
- חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- חיילי חיל התותחנים
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי בחיפה
- ישראלים שנולדו ב-1938
- ישראלים שנפטרו ב-1973